יער יתיר: מטיילים בדרך המתקנים החקלאיים

אזור גיאוגרפי: המורדות הדרומיים של הר חברון (מצפון-מזרח לעיר באר שבע).

שטח היער: 30,000 דונם.

מתאים לטיולים: לכל המשפחה.

עונה מומלצת: כל השנה. בחודשי הקיץ נהנים מצל נעים ומכרמי ענבים, בחודשי הסתיו (אוקטובר-נובמבר) פורחות החלמוניות לשבועיים-שלושה שבועות, בחורף יש ראות מצויינת ובאביב - פריחות.

אורך שביל המתקנים החקלאיים: 600 מטר לכיוון אחד, 15 דקות הליכה לכל כיוון. השביל מסומן בשחור ומתחיל במעלה הגבעה הסמוכה למורד המערבי של חורבת ענים, וסופו בערוץ נחל באר שבע, ביינות עצי אורן נטועים.

דרכי נוף ושבילי טיול נוספים ביער: דרך ראשית (מסומנת בצבע ירוק), דרך החלמוניות (מסומנת בצבע שחור), דרך נוף מערבית עד לגדר ההפרדה (מסומנת בצבע כחול), דרך המאגר (מסומנת בצבע כחול) ודרך הפטרולים (מסומנת באדום).

חניוני נופש פעיל: בסמוך לכניסה לשביל תצפית נוף ובה חניון עם שולחנות, מתקני גריל, ברזים, מתקני משחק ופחי אשפה.

התאמה למוגבלי תנועה: שביל ההליכה ברובו עביר לנכים. חלק מהשולחנות בחניון מותאמים לנכים.

אתרים נוספים בסביבה: חירבת זעק, יער להב, מוזיאון הבדווים על שם ג'ו אלון, אנדרטת הנגב, תל קריות, מצפור קריות, תל ערד, ערד, חורבת עוזה.

למעלה מארבעה מיליון עצים (צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל)

על היער: היער נקרא על שמה של עיר הלווים ששרידיה נמצאים בתחומו, ככתוב: "ולבני אהרון נתנו את עיר מקלט הרוצח את חברון ואת מגרשיה ואת לבנה ואת מגרשיה ואת יתיר ואת מגרשיה ואת אשתמוע ואת מגרשיה." (יהושע כ"א, פסוקים י"ג-י"ד).

ביער למעלה מארבעה מיליון עצים ובהם עצי מחט - אורן ירושלים וברוש מצוי; עצים רחבי עלים - אלה אטלנטית, אשל, שיזף מצוי, חרוב מצוי, אלת הבוטנה (הפיסטוק); עצי בוסתן - זית, תאנה, איקליפטוסים, שיטים, כרמים ליין; ושיחים שונים כמו רותם המדבר, שיח אברהם מצוי ועוד. בשנים האחרונות פותחו דרכי נוף, שבילי טיול, אתרים ארכיאולוגיים, חניוני פיקניק, שהותאמו לאוכלוסיית מוגבלי התנועה, וכל זאת כדי לשמש "ריאה ירוקה" לתושבי האזור.

היער נמצא בספר המדבר, בשיפולי הר חברון שמצפון-מזרח לבאר שבע. זהו אזור מעבר בין החורשים והבתות המאפיינים את החבל הים תיכוני ובין הצמחייה הערבתית והמדברית המאפיינת את הנגב ומדבר יהודה.

בשל גובהו, הנע בין 400 ל-850 מטרים מעל פני הים ותפניתו כלפי דרום-מערב, נהנה האזור ממידה יתירה של גשמים (בין 275-250 מילימטר בממוצע רב-שנתי). האוויר יבש והאקלים נוח יחסית, בשעות אחר הצהרים בימי הקיץ הלוהטים במעבה היער קריר ונעים, ובימי החורף - קר.

היער שוכן במקום בו נפגשות שלוש יחידות נוף: שיפוליו הדרומיים של הר חברון הבנויים מסלעי גיר קשים; קער יתיר בנוי מסלעי קרטון רכים; והמדרונות הדרומיים והמערביים של היער יורדים אל בקעת באר שבע, מכוסים באדמת לס שצבעה חום בהיר.

הערוצים של היער מנקזים את דרום הר חברון ואפיקיהם הולכים ומתרחבים ככל שהם יורדים לבקעה. המדרונות המזרחיים לעומתם, נוחתים בתלילות היישר אל בקעת ערד, כשהם חושפים את המטייל לנופים מרהיבי עין של מידבר יהודה ובאופק - הרי מואב.

מאגר יתיר (צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל)

קצת היסטוריה

יתיר היתה כאמור עיר כוהנים (יהושע כ"א,13-14). המקרא מספר שדוד שלח ליתיר שלל שלקח מהקרב עם העמלקים (שמואל א' פרק ל,28) . על פי החרסים שנמצאו במקום היה המקום מיושב בתקופת המלוכה ובתקופה הרומית-ביזנטית.

יתיר נזכרת גם באונומסטיקון של אוסביוס (המאה ה-4) ומופיעה במפת מידבא (המאה ה-6), מפת פסיפס שתיארה את ארץ ישראל בתקופה הביזנטית. שרידי חורבת ענים מעידים על שרידי בית כנסת מתקופת המשנה והתלמוד ששימש את המיעוט היהודי בכפר – עד כיבושו בידי המוסלמים במאה ה-7 לספירה.

בשנת 1979 הוקם מבנה בידי הסוכנות היהודית ששימש עד שנת 1990 כמחנה מעבר לגרעיני התיישבות. בשוליו המזרחיים של היער הוקמו בשנת 1983 מצודת יהודה, מושב שיתופי של תנועת "אמנה" וקיבוץ התק"ם הר עמשא. בצפונו של היער, ליד חורבת ענים עילית, יושב מאז 1989 היישוב הקהילתי שני - מיסודו של גרעין "ליבנה", אף הוא מתנועת "אמנה", אשר שהה במחנה יתיר מאז 1983 ועד למעבר לנקודת הקבע.

בראשית דרכנו נבקר בגת, בה בוצעה בתקופות קדומות פעולת הפקת התירוש. הגת חצובה בסלע בשלושה משטחים מדורגים: דריכת הענבים ברגליים יחפות נעשתה על משטח הסלע העליון, הגדול והשטוח שלפנינו; ממשטח סלע זה גלשו הענבים הדרוכים אל המשטח השני - מעין תא קטן ששימש לשיקוע המוצקים; כשנתמלא הבור ושקעו בו חומרי הלוואי, עבר התירוש לתוך כלי קיבול, בדרך כלל כדי חרס. לאחר מילויים רוכזו הכדים ב"אוצרות" (מחסנים תת קרקעיים) עד גמר תהליך התסיסה והפיכתו של התירוש ליין.

מן הגת נעבור לבור מים - שריד למאגר מים תת קרקעי שנחצב בסלע. המאגר דמוי הפעמון רחב בקרקעיתו ונעשה צר יותר בחלקו העליון. בור המים היה מקור המים החשוב ביותר שעמד לרשותם של תושבי ספר המדבר. בעת ירידת הגשמים המועטים באזור זה זרמו מי הגשם מגגות הבתים דרך מרזבים ותעלות שהותקנו לשם כך ונאגרו בבור המים. בטרם ניקוו המים בבור שקעו כל חומרי הסחף שהתערבבו בהם בבור שיקוע קטן. בסמוך לאחד הבורות נוכל לראות רהט ששימש להשקיית הצאן.

מבור המים נמשיך ללכת לכיוון המפרכה החצובה בסלע. מפרכה היא האבן הכותשת את הזיתים בבית הבד בעת תהליך הפקת השמן. במרכז האבן נקב לתוכו הוכנס ציר עץ. לציר אנכי זה חובר ציר אופקי שהוחדר לנקב באבן המפרכה האנכית. על משטח האבן הונחו זיתים או דגנים והם רוסקו או נגרסו על ידי האבן האנכית, תוך כך שפועלים או בהמות עבודה סובבו אותה. מן המפרכה הועברו הזיתים המרוסקים למתקן כבישה לשם עצירת השמן.

לאורך שביל המתקנים החקלאיים נוכל לראות גדרות אבן ששימשו כמכלאות צאן. כאמור, קיומם של מתקני חקלאות רבים בסמיכות זה לזה הוא תופעה יוצאת דופן, ייתכן שהדבר מעיד על כך שבמקום היה ריכוז אוכלוסין גדול. ייתכן גם שלמעשה פעל כאן "בית חרושת" זעיר לייצור מתקנים חקלאיים שהועברו למקומות אחרים.

סמוך לסופו של השביל נוכל לבקר במערת קבורה. כאן מסתיים סיורנו בשביל המתקנים החקלאיים. אולם אנו נמשיך אל בית הכנסת העתיק ומצודה מקראית בחורבת ענים.

הגת העתיקה (צילום: שגיא קופר)

מבית הכנסת אל היקב

בית הכנסת נוסד במאה הרביעית לספירה והתקיים כארבע מאות שנה. החל מן התקופה המוסלמית הקדומה ועד לתקופה הממלוכית שימש בית הכנסת המפואר כמסגד.

בית הכנסת הוא מבנה מלבני, שהצד הצר שלו פונה לכיוון ירושלים. הוא בנוי אבני גזית גדולות ושרידיו מתנוססים לגובה שלושה מטרים ויותר. רצפת האולם עשויה לוחות אבן גדולים והגג כוסה בעבר ברעפים. בקיר המזרחי, ששימש כחזית בית הכנסת, נקבעו שני פתחים. פתחים אלה (הדומים לפתחי בתי הכנסת באשתמוע, בסוסיא ובמעון) תואמים את ההלכה הקובעת כי "אין פותחין פתחי בתי כנסת אלא במזרח" (תוספתא מגילה פ"ג הכ"ב). לאורך הקיר המזרחי של בית הכנסת נחשפה אכסדרת כניסה (נרתקס) שבחזיתה אדנים, עמודים וכותרות. ממזרח לאכסדרה נמצאת חצר בית הכנסת ובמרכזה בור מים. בצפון אולם התפילה נחשפה בימת ארון הקודש.

סמוך לבית הכנסת, בראש גבעת חורבת ענים, נמצאים שרידי מצודה מימי המלוכה הישראלית (החל מהמאה השמינית לספירה). זהו בניין ריבועי שעובי קירותיו 5 מטר. מניחים שלאחר חורבן בית שני שימשה המצודה את המתיישבים החקלאיים במקום. מכאן נחזור למגרש החנייה, נרד מחורבת ענים ונשוב לשביל הגישה הראשי.

בתום הביקור נשוב אל הרכב וניסע בדרך המאגר (מסומנת בצבע כחול) אל מאגר יתיר ואל כרמי הענבים שבסמוך לו. מבין העצים תבחינו בצבע כחול עז המבצבץ בין הענפים. מאגר יתיר, בנפח איגום של 650,000 מ"ק מים, נבנה ע"י קק"ל, ובו מים מתוקים שנשאבים עוד בחורף כדי להשקות בקיץ את המטעים ואת הכרמים של יישוביי חבל יתיר. התושבים ביישובי הסביבה מגדלים גפנים למאכל וליין, נקטרינות, שזיפים, דובדבנים ושקדים. המאגר תחום בגדר ואפשר לראותו בלבד. שולחנות לפיקניק מצויים על שפת האגם.

נבקר ביקב יתיר. מיוצר בו יין חדש ומיוחד (שנת ייצור 2004) הנקרא "יין בית היערן"- יין המוקדש ליערני קרן קרן קימת על מפעל נטיעת יער יתיר שיצרה בית גידול מעולה לכרמים הפזורים ביער.