איך נראה רשע?

בהגדות מצוירות של פסח לילדים חרדים, החיים מאוד ברורים. הבן החכם הוא חרדי קטן ונחמד, התם וזה שאינו יודע לשאול הם בריות נטולות מיגדור עם הבעה טיפשית. הרשע הוא ילד חילוני עם פרצוף כועס ושיניים בולטות.

לפני ימים אחדים קיבלנו במתנה משחק-קופסה של קלפים לכבוד פסח, "דיינו" שמו. מעין שדרוג של משחק רביעיות המוכר לכל אחד וכולו עוסק בענייני חג הפסח וההגדה. המשחק "דיינו" (מוצלח ומומלץ!) הוצא והומצא על ידי זוג חילונים כשרים מירה וירון טיקוצ'ינסקי שמם, שחיפשו תעסוקת-פסח לילדיהם. כל הדמויות המצוירות על הקלפים הם של חילונים: גם החכם, גם הרשע וגם התם ושאינו יודע לשאול נטולי כיפות לחלוטין. בקלף "מה נשתנה" מופיע בנות במכנסיים, ילדה אתיופית קצרת שרוולים מצוירת שם. אפילו השוחט בחד גדיא מופיע לגמרי בלי זקן וכיפה. ניכר שהמאיירת והיוצרים קיבלו החלטה מודעת: זהו משחק שנועד קודם כל לחילונים. לא ניתן להם שום סיבה להירתע בגלל כמה פרצופים דוסים. אכן, לוק דוסי מרתיע קונים חילונים.

לי זה לא הפריע, אבל לא יכולתי שלא לשים לב. הנה כמה קושיות: איך נראה ילד? איך נראית ילדה במשחק המיועד גם לילדים דתיים, ואיך נראה חכם בספר שמיועד רק לילדים דתיים? מי אמר שלשוחט חייב להיות זקן בציורי ההגדה (ומי קבע שהשוחט בפזמון הידוע הוא בכלל יהודי?) ולמה הבת שלכם שואלת בבית מה נשתנה, אבל בציורים של רוב ההגדות לדתיים כמעט תמיד יופיע בן? למה החכם תמיד ייראה רב עם זקן או ילד טוב עם כיפת ירושלים, ואילו הרשע, יצויר תמיד כמו חילוני או גוי, תסלחו לי על המילה? האם אתם מעלים בדעתכם שהחכם יהיה בעל חזות חילונית, ואילו הרשע יופיע כאדם חרדי, או שכידוע לכל, אין חרדים רשעים?

יוצריו של ספר המיועד לילדים חילונים ירתעו מכל סממן דוסי, כי החילונים לא יקנו. בשביל הקונה החילוני ההגדה של פסח עצמה כבר מספיק דתית ולא צריך להוסיף לה כיפות וזקנים. במו אוזניו של חבר טוב שמעתי הורה חילוני נוזף בילדו בחנות ספרים: "עזוב את הספר הזה. אתה לא רואה שזה של דתיים?".

הורה חרדי לעומתו לא יושיט ידו כלל להגדה של פסח בה מצוירים חילונים (טוב, חוץ מהרשע). לו יצוייר חילוני, המאייר יוסיף לו איזה כובע מצחייה כדי לטשטש את סימני חילוניותו. ציורים של נוגשים מצריים זה בסדר, אבל הגברים המצוירים ובוודאי מעט הנשים המצוירות, תמיד יופיעו בשרוולים. לא מזמן ביקרתי במוזיאון היהדות משובב הנפש של חב"ד בקראון-הייטס, ברוקלין, ניו יורק. באגף של ששת ימי בראשית מופיעה גם אחת, חווה, והופתעתי לגלות שהיא נראתה לגמרי חב"דניקית. הקרב על התודעה ועל הצניעות, גדריה והגדרותיה, הוא אחד התחומים המרתקים ביותר ביחסי חילונים ושאינם-חילונים ושני המיגזרים מקפידים על כל כללי התיוג הראויים. הסובלנות כלפי "האחר" וההכרה בקיומו, כנראה לא עוזרות למכירות אצל אדוקים ואצל חופשיים כאחד.

וילדים דתיים, אלו שאינם חרדים ואינם חילונים? אלו נהנים מכל העולמות. בליל הסדר שלהם הם יעלעלו בהגדות חרדיות וחילוניות, מסורתיות ומפורשות, מקוצרות ומורחבות. אולי קצת יפריע להם שלילדה במשחק קלפים אין שרוולים, או שהחכם והשוחט ודזבין אבא הם חרדים, אבל הם יתגברו על המשבר הנפשי והדימויי. הם יערכו תחרות באיזו הגדה החכם הוא הכי סימפטי, ובאיזו הבן הרשע הוא הכי מפחיד.

כי כולנו חכמים, כולנו נבונים, כל אחד מאיתנו יודע בדיוק איך הוא רוצה את החכם שלו, ומהו פרצופו האמיתי של הרשע. וזה שאינו יודע לשאול אפילו לא ישאל מה העבודה הזו לכם, כי זו הרי השאלה של הרשע, ושל אנשים שמסתכלים באיורים ומנסים להבין איך אנחנו נראים.