שדות התעופה הכי מפחידים

למרות שתעופה היא אחד מענפי התחבורה הבטוחים ביותר, רבים מאיתנו חוששים מאוד מטיסה. מן הרגע שבו גלגלי המטוס מתנתקים מהקרקע היציבה ועד לעצירת המטוס לאחר הנחיתה - לבבותיהם לא יפסיקו לפעום בקצב מהיר. אם גם אתם לא חובבי אתגרים בשחקים, כדאי שתשננו את הרשימה הבאה שהכין אתר "Travel and Leisure" - של עשרת שדות התעופה שמסלולי הנחיתה וההמראה שלהם מפחידים אפילו טייסים ותיקים. 

1. נמל תעופה פארו (Paro)

איפה: בהוטאן

מי נוחת: Druk Air, חברת התעופה הלאומית

למה מפחיד: שדה התעופה פארו דחוק בתוך עמק צר המוקף בפסגות הימלאיה משוננות בגובה 5,000 מטר - מה שללא ספק הופך אותו לעוין ביותר. תנאי הנחיתה כאן דורשים מיומנות של טייסים מנוסים ביותר, שיכולים לתמרן לקן הנשרים הזה שמסלול ההגעה אליו עובר בערוץ צר ומיוער. ורטיגו זה כאן.

2. נמל התעופה הבינלאומי על שם הנסיכה יוליאנה

איפה: סנט מארטן (St. Maarten)

מי נוחת: כל חברות התעופה האמריקניות, קורסאייר הצרפתית, KLM ההולנדית וחברות תעופה איזוריות

למה מפחיד? אורך המסלול - רק 2,180 מטר - מתאים בהחלט למטוסים קטנים או בינוניים בגודלם. אבל בתור שדה התעופה שתופס את המקום השני ברשימת נמלי התעופה בקאריביים המזרחיים מבחינת עומס, נוחתים כאן באופן קבוע מטוסים כבדים וגדולים יחסית כמו בואינג 747 ואיירבוס A340, ואלה נאלצים לטוס בגובה נמוך ביותר מעל לחוף מאהו (Maho) ההומה אדם ולחלוף בדיוק מעל גדר השדה.

3. נמל התעופה הלאומי על שם רייגן

איפה: וושינגטון, די.סי

מי נוחת: כל חברות התעופה האמריקניות

למה מפחיד: כל טיסה סביב וושינגטון די.סי כרוכה בסכנה - תשאלו את הטייס של המטוס הקל שנסחף על ידי הרוח במרץ 2008 לתוך המרחב האווירי האסור לטיסה וגרם לכך שהקונגרס פונה מיושביו ומטוסי צבא הוזנקו לעברו. שדה התעופה הלאומי ע"ש רונלד רייגן ממוקם בדיוק בין שני איזורים אסורים לטיסה ומאלץ טייסים לעקוב אחר נהר הפוטומק תוך שהם מנווטים הרחק מאתרים רגישים כמו הפנטגון ומפקדת הסי.איי.אי - ואז עושים פנייה חדה בירידה תלולה ונוחתים בחצי האי הטבעי שבו נמצא השדה. גם המראה מהשדה היא חוויה מורטת עצבים, כשהטייסים נדרשים לנסוק במהירות ולבצע פנייה חדה כדי שלא להיקלע למתחם האווירי של הבית הלבן.

זהירות, המתחם האווירי של הפנגנון (צילום: רויטרס) 

4. נמל התעופה גיברלטר

איפה: גיברלטר

מי נוחת: אייר מאלטה, בריטיש איירווייז, איזיג'ט, איבריה איירליינס ומונארך איירליינס

למה מפחיד: המסלול היחידי של שדה התעופה של גיברלטר נמתח בין הים התיכון מצדו המזרחי ובין מפרץ אלגסיראס בצדו המערבי - ואורכו 1,828 מטר בלבד. העובדה שבכל אחד מצדיו מסתיים המסלול בים דורשת מהטייסים דיוק מירבי, שכן מטוס שלא ינסוק לאוויר ברגע הנכון עלול להמשיך בנסיעה לתוך מימי האוקיינוס. גם הנחיתה לא קלה, שכן ברגע שגלגלי המטוס נוגעים במסלול הנחיתה על הטייסים להפעיל את הבלמים בשיא כוחם - ולא, ימצאו את עצמם רטובים גם כן.

5. מסלול מטקאנה (Matekane)

איפה: לסוטו (Lesotho)

מי נוחת: מטוסי סיוע

למה מפחיד: בגלל מסלול ההמראה הקצר - כ-400 מטר בלבד - הממוקם על קצה נקיק בגובה 2.3 קילומטר, זה כמעט בלתי אפשרי להמריא בסוף המסלול ולכן המטוס נופל מהמצוק כ-600 מטרים עד שהוא מתחיל את לטוס בכוחות עצמו. אחד מהטייסים המנוסים במסלול ההמראה הזה אומר ש"הכלל בהרים הוא שעדיף להמריא במורד ההר כשהרוח בגבך, מאשר במעלה ההר כשהרוח נגדית, מאחר שבלסוטו ההרים גבוהים ממך, זה די קשה להיצמד לכלל הזה".

6. נמל התעופה בארה

איפה: בארה (Barra), סקוטלנד

מי נוחת: בריטיש איירווייז ופלייבי (Flybe)

למה מפחיד: האם אי פעם נחתת על חוף הים? נמל התעופה על האי בארה הוא למעשה מפרץ רחב ורדוד שעליו נוחתות טיסות סדירות. מה שהופך את נמל התעופה הזה לחריג בעולם התעופה הוא שלמעשה הקושי בנחיתה נקבע על ידי הגאות והשפל. כך, כשהשפל אינו מספק, המקומיים, מלקטי צדפות נלהבים, מתרחקים מהחול הנוקשה המשמש כמסלול הנחיתה משום שהם יודעים על הנחיתות הקשות במיוחד שצפויות.

חוויה מסמרת שיער (צילום: ויז'ואל/פוטוס) 

7. נמל התעופה טונקונטין (Toncontín)

איפה: טגוסיגאלפה (Tegucigalpa), הונדורס

מי נוחת: אמריקן איירליינס, קונטיננטל, Copa Airlines, TACA, Islena Airlines ו-Aerolineas Sosa

למה מפחיד: נמל התעופה ממוקם בגובה של כקילומטר ולא יכול לשמש מטוס גדול יותר מבואינג 757. סביבו אזור הררי וקשה, וכאילו לא די בכך, על מנת לנחות, יש לבצע פנייה דרמטית של 45 מעלות לשמאל רגעים ספורים לפני שגלגלי המטוס נוגעים בקרקע של מסלול נחיתה באורך 1.8 קילומטר בלבד, הממוקם בעמק קעור ומעוגל.

8. נמל התעופה הבינלאומי ע"ש ג'ון פ. קנדי

איפה: ניו-יורק, ניו-יורק

מי נוחת: חברות התעופה הגדולות בעולם

למה זה מפחיד? Parkway Visual, הידועה גם בתור "גישת Canarsie", הינה גישה מבהילה במיוחד מפני שהטייסים צריכים להימנע מלהפריע לטיסות המגיעות לשדות התעופה האחרים בניו-יורק, לה-גווארדיה וניוארק. המסלול הוקם בשנת 1964 כאמצעי להפחתת הרעש והרגעת התושבים הכועסים. גישה זו מגבילה את הטייסים לתקרת גובה של 1,500 רגל ( 457.2 מטר) וטווח ראות של כשמונה קילומטרים לפני ההתיישרות מול מסלול 13L (שמאל) כאשר המים המאיימים של מפרץ ג'מייקה נמצאים בסופו של המסלול.

9. נמל התעופה מדיירה

איפה: פאנצ'אל (Funchal)

מי נוחת: טיסות סדירות וטיסות שכר של חברות תעופה אירופאיות

למה מפחיד: נמל התעופה מוקף בהרים ובאוקיינוס האטלנטי ומחייב את הטייסים להתאמן במיוחד כדי ללמוד את הגישה המסובכת אליו. על-אף שבשנת 2000 הסתיימה בנייתה של הרחבה מיוחדת עבור מסלול הנחיתה, וכעת אורכו נוח לנחיתה (כ-2.7 קילומטרים), הגישה למסלול נותרה חוויה מסמרת שיער, שאפילו טייסים מיומנים חוששים מפניה. על הטייס ראשית לטוס לעבר ההרים ואז ברגע האחרון לפנות פנייה חדה ימינה ולהתיישר לקראת מסלול הנחיתה אליו המטוס מתקרב במהירות.

10. שדה התעופה יראוסקין (Yrausquin)

איפה: סאבה (Saba), האנטילים ההולנדיים (Netherlands Antilles)

מי נוחת: ווינווארד איילנדס איירווייז (Winair)

למה מפחיד: שדה התעופה שוכן בחצי-אי תלול ומוכה סערות בפינה הצפון-מזרחית של האי. הוא דורש מטייסים להתמודד עם רוחות סוערות וגלים שמרססים את המסלול במי ים בעת שהם נוחתים על מסלול באורך 400 מטר בלבד. כאן אין מקום לטעויות, שכן מטוס שלא נעצר בזמן ממשיך בנסיעה מעבר לצוקים.