זוכה התיאטרונטו - אלי גורנשטיין

פסטיבל התיאטרונטו להצגות יחיד הסתיים הערב (ה') בטקס הנעילה המסורתי בו הוענק לאלי גורנשטיין פרס השחקן על שם נסים עזיקרי על תפקידו בהצגה "איטרוף", המבוססת על נובלה מאת דויד גרוסמן. את הנובלה עיבדה למחזה דנה אידיסיס וביים בנצי אידיסיס. על הפרס, בסכום עשרת אלפים שקל, התמודדו השנה שמונה שחקנים. חבר השופטים בתחרות בראשותו של המחזאי מוטי לרנר כלל השנה את כלת פרס ישראל, השחקנית ליא קניג, ואת הבמאית נויה לנצט.

אלי גורנשטיין בהצגה. "הישג משחקי מרשים"

בנימוקיהם למתן הפרס כתבו השופטים: "אלי גורנשטיין הצליח להחיות דמות מתייסרת של גבר המאוהב באשתו בטירוף כה עמוק, עד שהוא בונה לה מאהב דמיוני כדי להתענות באהבתו אליה. גורנשטיין הגיע להישג משחקי מרשים כשבנה דמות עמוקה, מפורטת, מורכבת ומעוצבת להפליא בעוצמה ובחמלה, והצליח לחדור לנבכי נשמתה ולגלות את מקורות שגעונה".

"זאת התרגשות ענקית, שמחה גדולה מאוד", אמר גורנשטיין עם קבלת הפרס. "אשתי אמרה לי 'לך לפסטיבל, אתה תביא פרס'. התיאטרונטו הזה הוא בשבילי כמו לולין שהולך על חבל דק בקרקס, נורא חששתי להשתתף בו, אבל כשבנצי אידיסיס צלצל ואמר שיש הזדמנות ובפסטיבל רוצים, אמרתי 'למה לא'".

על העבודה על המחזה סיפר גורנשטיין: "את הספר 'בגוף אני מבינה' של גרוסמן, שהוא טקסט מופתי, קראתי לפני כמה שנים. לא האמנתי שאפשר לעשות ממנו מונודרמה, ועד לרגע זה לא ברור לי איך בחורה בת 21 יכולה יכולה להיכנס לבעיות האלה של נישואים ואינטימיות של אנשים מבוגרים. כששאלתי אותה על זה היא אמרה 'מה הבעיה, זה מדבר על אהבה, על בדידות ועל נטישה. בזה אני מבינה'. אף פעם לא קיבלתי סוג כזה של תפקיד, אני מקווה שזה יפתח צוהר לסוג כזה של תפקידים גם בתיאטרון. רק בתום ההצגות הבנתי שהייתי סוג של צינור בשביל הקהל ומתגובותיו הבנתי שמדובר בחוויה אישית שהטקסט הזה מעביר. וזו הרי המטרה של תיאטרון, זה הבסיס, זה מה שתיאטרון אמור לעשות".

חבר השופטים בחר לציין לשבח את השחקן גל פרידמן על תפקידו בהצגה "בלון" מאת אלדד כהן ובבימויו. "פרידמן עיצב דמות אקסצנטרית בצורה מדוייקת ונוגעת ללב ובמידה מפתיעה של הומור ואירוניה. הוא הוכיח מיומנות מקצועית, רגישות והבנה לתהליכים שעברה הדמות", כתבו השופטים בנימוקיהם.

גל פרידמן, "בלון". "הוכיח מיומנות מקצועית"

ציון לשבח נוסף הוענק לשחקנית אורית נחמיאס על תפקידה בהצגה "למה דווקא אני", שכתבה בשיתוף עם הבימאית קארין סיגל. בנימוקיהם למתן הפרס כתבו השופטים: "נחמיאס גילתה כישורים טראגיים-קומיים מעודנים ויצרה דמות כואבת, מרגשת, חמה ועמוקה".

אורית נחמיאס, "למה דווקא אני". "גילתה כישורים טראגיים-קומיים מעודנים"

יו"ר חבר השופטים, מוטי לרנר, סיכם את הפסטיבל: "הנושאים בהם עסקו השחקנים שהשתתפו השנה בתיאטרונטו היו שונים ומגוונים. המשותף לכולם היה החיבור האישי העמוק בין השחקן לדמות – חיבור המבוסס על הביוגרפיה הממשית של השחקן או על הביוגרפיה הרגשית שלו. החיבור הזה הקפיץ את רמת המשחק בכל ההצגות להישגים שהם נדירים על במותינו. התיאטרונטו השנה הוכיח לנו למה מסוגלים השחקנים כשהם נוטלים על עצמם אחריות כה רבה בבחירת החומר, בפיתוחו, בפרשנותו ובעבודה עליו בחזרות. זהו לקח שצריך להית ברור לכל העוסקים באמנות התיאטרון ובעיקר למחזאים, לבמאים ולמנהלים – אפשר לסמוך על השחקן, אפשר לבטוח בו, ברגישותו, במיומנותו ובתבונתו. ככל שהשחקנים ישותפו יותר בתהליך האמנותי הכולל, כך יגיע התהליך למימושו במחוזות עמוקים ומרתקים יותר".

לרנר הוסיף כי דווקא בימים בהם התיאטרון הישראלי אינו מצליח למצוא את האיזון הנכון בין רפרטואר אמנותי-פוליטי-חברתי לבין רפרטואר מסחרי, הצליחו שמונת השחקנים לנעוץ שיניהם בחומרים משמעותיים והוכיחו שאפשר לעשות תיאטרון מרתק וכובש מבלי למסחר אותו.

במהלך שלושת ימי הפסטיבל הועלו 15 הצגות יחיד לצד מיצגים שהציגו תלמידי בית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים ובהם נחגגה מסיבה אלטרנטיבית לרגל 60 שנותיה של מדינת ישראל.

(צילומים: מרב יודילוביץ')