בדרך שלנו

היי. זו פעם ראשונה שאנחנו מכירים, אז נעשה את זה רשמי. שמי נצנת מקונן בת 19 מירושלים. אבא שלי גר בירושלים ואימי בארצות הברית. אנחנו 6 אחים ואחיות, רק שרובנו חורגים אחד לשני, ככה זה משפחה אתיופית. ממש כמו קבוצת כדורגל, חסר לך דוד? מישהו מהמשפחה כבר ישלים לך אותו.

עבורי, משחק זה תשוקה, אהבה, כיף, קושי, שמחה, סיפוק, צבע, אושר ואם להיות תמציתית - מהות החיים. ככל שאני לומדת ומשחקת, אני נשאבת יותר ויותר לעולם הזה. אם העולם הזה קרץ לי עד עכשיו, אז כרגע אני כבר שוחה עמוק עמוק בתוכו.

הגישושים הראשונים החלו כבר לפני עשר שנים. בבית הספר למחול של נדין בומר בראשון לציון. זה נמשך בשיעורים לפיתוח קול ובתיאטרון הקומי של צה"ל, שם אני משרתת כיום. על המחזמר HIGH SCHOOL MUSICAL שמעתי רק לפני האודישנים, וביום שהם נערכו החלטתי לגשת. באתי הישר מהצבא, על מדים. לא חשבתי פעמיים איך זה יסתדר. רק בדרך למבחנים, חברה שלי ואני חשבנו על השירים שנבצע.

נצנת מקונן

אגב, את הסרט ראיתי רק לאחר האודישנים והתחברתי. מסופר על תלמידי תיכון כישרוניים, שהלכו נגד הזרם. הם התעלמו מתכתיבים של החברה וניסו לפתח יכולות אחרות שטמונות בהם. המסר לכאורה פשוט, אבל חשוב. לא משנה אם אתה מתמטיקאי, גאון או שחקן כדורסל מעולה. אסור לנו להיות אדישים לתשוקות שנמצאות בכל אחד מאיתנו ובטח לא לגרום ללהבה שבפנים לכבות. 

את כל השישייה פגשתי לראשונה בסוכנות לוק. ברגע שנכנסתי לחדר, הצחיק אותי הדמיון בינינו לבין הדמויות שבסרט. בחזרות היה מעניין לראות את כולנו ביחד ולהכיר את החברים. לכל אחד דרך אמנותית משלו. גם שמחתי, סוף סוף, לעבוד עם האנשים שרק שמעתי עליהם עד היום וכל כך רציתי ללמוד אצלם.

חיים פנירי, המורה לפיתוח קול, גרם לי לעשות קפיצת מדרגה ואני כבר לא יכולה לחכות לעוד שיעורים איתו. הכוריאוגרף קלוד דדיה, עם החיוך המקסים ביותר שראיתי, מלמד אותנו את הצעדים של המחזמר. יחסית, אני מרגישה שיש לי ניסיון בריקוד. למדתי בבית הספר למחול - בלט, מחול מודרני והיפ הופ. למרות הניסיון, היה לי כיף לגעת גם בסגנון הריקוד של מחזמר. יש בזה עוצמה.

עבורי זו טבילת אש ראשונה בתעשייה. בעבר הייתי מכורה לשואו בטלוויזיה ופתאום, בלי לשים לב, אני חלק מזה. עיצבו לי את השיער, איפרו והלבישו אותי ואני מזכירה את הדמות שאשחק. אני רק מקווה שכגודל ההשקעה, כך תהיה ההוקרה והאהבה של הקהל.

אישית, אני חייבת להגיד שאני מאוד גאה לשחק דווקא את טיילור. אני פשוט מזדהה איתה ולכן זה קל יותר. העקשנות שלה והאמונה שהדרך שלה היא הנכונה ביותר, העובדה שהיא התאהבה בתלמיד השונה ממנה והכי פחות צפוי, מזכירים לי את החיים שלי.

בינתיים, אני מקווה לפגוש אתכם בהופעה.

אוהבת, נצנת