יובל לארגון הגרמני "אות הכפרה והשלום"

50 שנה חלפו מאז החל ארגון "אות הכפרה והשלום" הגרמני, את פעילותו בארץ. "אנחנו אשמים בכך שגרמנו סבל לא יתואר לכל האנושות, בעיקר לרצח מיליוני יהודים", הצהירו מייסדי הארגון, "לולא באתם לא הייתי רוצה לחיות יותר", אמר לניצול שואה לאחד המתנדבים

צבי לביא פורסם: 23.07.08 , 10:56

ארגון המתנדבים הגרמני "אות הכפרה והשלום", מציין השנה יובל להיווסדו. מייסד הארגון, לותר קריסינג, קבע את המסר שלו ב-1958 לסייע בשיקום קרבנות המשטר הנאצי, כשאמר בראש דבריו בכנס היסוד: "אנחנו הגרמנים התחלנו במלחמת העולם השנייה, ובשל סיבה זו בלבד, יותר מכולם, אנחנו אשמים בכך שגרמנו סבל לא יתואר לכל האנושות, בעיקר לרצח מיליוני יהודים. אלה מבינינו ששרדו את המלחמה ולא רצו שזה יקרה, גם לא עשו די כדי למנוע את הרצח והסבל".

בסימן מאמצי הכפרה והשאיפה לשלום, הארגון משגר מתנדבים מגרמניה לישראל החל מ-1961. כל מתנדב מתחייב לשנת שירות. עד כה יותר עברו בישראל יותר מ-1,000 מתנדבים גרמנים. חלקם חזרו פעם נוספת. הם הפכו לידידי ישראל וממשיכים לשמש בגרמניה שגרירים של רצון טוב לטובת ישראל, והעם היהודי בכלל.

המתנדבים מועסקים בתחומי הרווחה והנצחת זכר השואה. חלקם עובדים במוסד "יד ושם". רובם עובדים בבתי אבות, במוסדות למוגבלים או לילדים בסיכון ומשתתפים במשימות תמיכה באוכלוסיות חלשות ומקופחות. "לולא באתם לא הייתי רוצה לחיות יותר", אמר ניצול שואה למתנדב מגרמניה בבית האבות ע"ש מוזס של ארגון יוצאי מרכז אירופה בירושלים. המתנדב אמר על מטופליו, "הם גורמים לנו לחשוב אחורה על עברנו".

אחת המשימות הראשונות של מתנדבי הארגון היתה הקמת אגף חדש בבית היתומים הכללי בירושלים בראשית שנות ה-60. זיכרונות השואה התעצמו בעת ההיא בעקבות משפט אייכמן. כתבה שתיעדה את עבודת המתנדבים הגרמנים בירושלים, שעמדה להתפרסם אז ב"מעריב", לא ראתה אור. אחד מפועלי הדפוס השחית אותה.

עד מלחמת ששת הימים שרתו המתנדבים גם בישובי הספר המותקפים לאורך הגבול הסורי. אחרי המלחמה התמסדה פעילות הארגון בתחומים בהם הוא מתמקד היום. ערב חד המולד האחרון יזמה המרכזת הנוכחית של הארגון בישראל, קתרינה פון מינסטר, בזאר בכנסיה הלותרנית בעיר העתיקה, שהכנסותיו נועדו לסייע לפעולותיהם. בין השאר נמכרו בו דברי מאפה ויצירות אמנות, של הילדים החוסים במוסדות בהם עובדים המתנדבים.

בשנתיים האחרונות הרחיב "אות הכפרה" את פעילותו במשלוח מתנדבים צעירים מישראל, לעבודה בגרמניה עם קהילות יהודיות, ובאתרי זיכרון- כמו הווילה על שפת אגם ואנזה בפרברי ברלין, שם התקיימה ועידת ראשי האס.אס, בה הוחלט על "הפתרון הסופי", ובעקבותיה החל מבצע ההשמדה השיטתי במחנות המוות.

הארגון קבע את מטהו הישראלי בשכונת תלפיות בירושלים, בבית בן-יהודה, שנבנה עבור מחייה השפה העברית, בו התגוררה משפחתו לאחר מותו. הבית נמסר לעיריית ירושלים, ובצמוד לו הוקם אגף חדש המשמש את ארגון המתנדבים לקיום ואירוח כינוסים, וכאכסניה הפתוחה לכל במחירים עממיים.