בזכות הסקרנות, היושר, הגנים והתקציבים
פרופ' חיים סידר ופרופ' אהרון רזין מהאוניברסיטה העברית הם חתני פרס וולף לרפואה השנה. בראיון חגיגי ל-ynet מסביר סידר אילו תכונות דרושות למדען, מה סוד כוחו של המדע הישראלי והאם הדור הבא יוכל לשחזר את הישגי הדור הנוכחי
ב-25 לחודש זה, יחולק פרס וולף בפעם ה-30. פרס וולף, על סך 100 אלף דולר לכל תחום, מוענק מדי שנה לאנשי מדע ואמנים מכל העולם "על תרומה ייחודית למען האנושות ולמען יחסי ידידות בין העמים, בלי הבדלי אזרחות, גזע, צבע, דת, מין או השקפה פוליטית". הפרס, על שמו של שגריר קובה בישראל לשעבר, ריקרדו וולף, מוענק הן למדענים והן לאמנים. זוכים בו מוסיקאים, ציירים ואדריכלים כמו גם ביולוגים, כימאים ומתמטיקאים.
מזה זמן מהווה הפרס הישראלי מוקד להתעניינות רבה בקהילה המדעית ובכלי התקשורת. הסיבה להתעניינות הרבה היא יכולתה הנדירה של וועדת השופטים לבחור במדענים אשר זוכים לאחר מכן בפרס נובל. כשליש מהזוכים בפרס וולף, בשלושים השנים בהן הוא מחולק, זכו לאחר מכן בפרס נובל. בשנה שעברה היו חמישה מתוך ששת הזוכים בפרס נובל לרפואה, חתני פרס וולף. הנתונים מרשימים עוד יותר אם לוקחים בחשבון את העובדה שרבים מהזוכים בפרס וולף פועלים בתחומים עבורם לא מעניקה קרן פרס נובל פרסים. יש אומרים כי פרס וולף הפך עבור פרס נובל, למה שפרס גלובוס הזהב נחשב עבור פרס האוסקר.
השנה יזכו בפרס שלושה מדענים בתחום החקלאות, שני כימאים, שלושה מתמטיקאים, שני מדענים בתחום הרפואה ושני מוסיקאים. הזוכים בתחום הרפואה הם המדענים הישראלים חיים סידר ואהרון רזין, מהאוניברסיטה העברית. סידר ורזין יזכו בפרס עבור תרומתם היסודית להבנת תפקידו של התהליך הכימי הקרוי "מתילציה" בבקרת הביטוי של הגנום האנושי. לכבוד הזכייה, העניק חיים סידר ראיון לאתר ynet.
"הגן הוא מעין מקודד" מסביר סידר. "הוא מכיל שפה המייצגת אינפורמציה אותה ניתן לתרגם לתכונות פיזיות. אך לא בכל תא שיש בו גן מתורגמת תמיד האינפורמציה לתכונה פיזית. יש מנגנוני בקרה שבעצם אומרים לגן האם לבוא או לא לבוא לידי ביטוי.
אנחנו גילינו את אחד המנגנונים האלו והוא מנגנון המתילציה, או מיתול. מתילציה היא הוספה של קבוצה כימית לחומר כימי אחר, הגורמת להשתקה של הגן. בכל תא יש מתילציה של אזורים מסוימים, אזור שעבר מתילציה לא יבוא לידי ביטוי, אזור שלא עבר מתילציה כן יבוא לידי ביטוי, וכל התהליך הוא מעין מנגנון בקרה.
האדם מתפתח, בעצם, על ידי מעין תזמור של מתילציה. התאים מתחלקים וכל פעם עושים מתילציה במקום אחד או מורידים מתילציה במקום אחר. זה מה שגורם להתפתחות של הכבד, המוח, העור וכו'. גם במחלות משחקת המתילציה תפקיד. אחת הבעיות הגדולות היא בסרטן, מצב שבו הרבה עניינים ותהליכים שלא אמורים להיות ממותלים, עוברים מתילציה. זה עיקר הסרטן ועיקר הבעיה. לכן, ההבנה שמדובר בתהליך כימי בלבד, מקלה עלינו לפתור את הבעיה במחלה זו".
דרכם של סידר ורזין אל התגלית החשובה הייתה ארוכה ורצופת מהמורות. "גילינו את זה לפני הרבה זמן. לקח לנו הרבה שנים, ראשית להוכיח את קיומה של התופעה ושנית לתאר את היקפה. קשה להוכיח את זה מכיוון שהרבה מההוכחות הן הוכחות גנטיות. עבדנו עם עכברים לשם כך, שינינו את היקף הגנים שלהם ובדקנו את התוצאה. אך כשעובדים עם מערכות ביולוגיות שלמות, לוקח הרבה זמן להוכיח דברים.
ומשך כל אותו הזמן אנחנו מגלים שהמתילציה משחקת תפקיד בכל מיני דברים שונים שלא ידענו קודם: היום, למשל, הרבה מדברים על כך שאם היה אפשר לקחת מבנאדם תא עור ולהפוך אותו בחזרה לתא גזע מקורי פרימיטיבי אז אפשר היה להשתמש בתאים אלה כדי לבנות רקמות שונות מחדש. כדי לעשות זאת צריך לשנות את דגם המתילציה, זה מעין אתחול של המנגנון. למדנו שגם אצל האדם האנומלי, השלב הראשון המאוד מוקדם בעובר, כל המתילציה נמחקת ומתחילה מחדש, מעין אתחול".
חיים סידר נולד בארה"ב בשנת 1943. את תואר הדוקטור קיבל בשנת 1970 מאוניברסיטת ניו יורק ועד 1973 כיהן כעמית מחקר במכון הבריאות הלאומי בארה"ב. ב-1973 עלה לישראל ומאז הוא עובד באוניברסיטה העברית בירושלים. כיום הוא מכהן כפרופסור במחלקה לביוכימיה של התא וגנטיקת האדם בבית הספר לרפואה בעין כרם. בשנת 1999 זכה בפרס ישראל לביולוגיה והוא חבר באקדמיה הישראלית הלאומית למדעים.
ערבי חלוקת פרסים הפכו כבר לעניין שבשגרה עבור משפחת סידר הירושלמית, שעלתה לארץ זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים. האב חיים זכה, כאמור, במספר פרסים עבור עבודתו המדעית וגם בנו, הבמאי יוסף סידר, לא מפגר יותר מדי מאחור. בנו של חתן פרס וולף זכה בשנה שעברה בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין עבור הסרט "בופור", שגם היה מועמד לפרס האוסקר עבור הסרט הזר הטוב ביותר.
כאיש המתמחה בגנטיקה, סידר הוא חסיד גדול של תיאוריית הגניוס היהודי. "אני חושב שיש פה בארץ, כל המרכיבים שצריכים כדי לעשות מדע מעולה. יש את התכונות הגנטיות של היהודים, זה מרכיב מאוד גדול. אני חושב שיש גם הרבה מוטיבציה. הבעיה היא למעשה התקציבים, ואני חושב שהרבה מההצלחה או אי ההצלחה שלנו, באמת תלויה בתקציבים ובכמה החברה מוכנה להשקיע במדע, יש תקופות טובות ופחות טובות, עכשיו אנחנו בתקופה רעה".
סידר עוסק בעיקר במחקר ובעבודה עם דוקטורנטים. הדוקטורנטים הישראלים, הוא אומר בגאווה, הם הטובים בעולם. אך הוא אינו חף מספקות בנוגע ליכולתם של הדורות הבאים במדע הישראלי לשחזר את הישגי הדור הנוכחי. "הפרסים של עכשיו זה תוצאה של השקעה מלפני 20 – 25 שנה, זה עובד לאט. אם לא נתקן את המצב הלא טוב עכשיו, בעוד 20 שנה לא יהיו שוב תוצאות כאלו טובות, אבל אני מאמין שהחברה מספיק חכמה בשביל להבין את זה ולמנוע את עצירת המחקר".
חוקר טוב, לדבריו, צריך יותר מהכל סקרנות ויושר אישי. "הרבה אנשים ניגשים למדע עם רעיונות מוקדמים ומנסים לאלץ את הטבע לעשות מה שהם חושבים. הרבה פעמים אתה עושה מחקר ומקבל תוצאות בניגוד למחשבות שלך, והתגובה הנכונה היא לקחת את זה ולהגיד שזה הטבע ועשינו את הניסוי וזה התוצאות, זה הטבע! עכשיו צריך לחפש איפה אני טעיתי כי הטבע לא טועה. זה דורש מידה של יושר".
סידר, רזין ועמיתיהם יקבלו את פרסי וולף ביום ראשון, ה-25 במאי בטקס חגיגי שיערך במשכן הכנסת. הפרסים יוענקו, כמדי שנה, על ידי נשיא המדינה.
לפנייה לכתב/ת 
קרן וולף
חיים סידר
צילום: עטא עוויסאת
