לא בן זוג, גם לא סטוץ. השותף מאוהב
מישהו חדש נכנס לחיי, ואני לא יודעת איך לאכול את זה. הוא לא תמיד היה שם, ולא בטוח שיישאר. ולמרות שאומרים שזמני זה הכי קבוע, איתו שום דבר לא ידוע. הכל יכול לקרות
חשבתי לעצמי - נו באמת, איזה פלצן. הרי ברור שהוא יודע, אז מה הוא בדיוק משחק לי אותה עכשיו?
אחרי יומיים הוא התקשר ואמר שנמאס לו מהאודישנים האלה. שזה גם קצת מעייף, והיו כבר טיפוסים, ונמאסו החיפושים. שאיתי נראה לו שיהיה נחמד, ושאם זה בסדר גם מבחינתי אז הוא ישמח.
מישהו חדש נכנס לחיים שלי, ואני קצת לא יודעת איך לאכול את זה. הוא לא תמיד היה שם, ולא בטוח שיישאר. הוא לא משפחה, לא בן זוג, לא חבר ולא סטוץ ללילה אחד. הוא זמני כזה, ולמרות שאומרים שזמני בדרך כלל הופך לקבוע, איתו שום דבר לא ידוע. יש לנו ביחד שנה להעביר: חגים, שבתות, עונות שמתחלפות, רגעים של עצב, שמחה, רגעים של כעס, רגעים של חמלה. הכל יכול לקרות, אין שום כיוון ברור. יש חוזה, לשנה בינתיים, ואופציה שיסלקו אותנו אם לא נתנהג יפה.
קצף גילוח שנדבק לכיור, ריח של בושם אחר
הכל כל כך חדש. פתאום מתחילה להתרגל לדברים שלא הכרתי - קצף גילוח שנדבק לכיור, ריח של בושם אחר, רעש בלנדר בשבתות בבוקר, הדיסק האחרון של מטרופולין (אפילו הם לא שמעו את עצמם כל כך הרבה פעמים...), השקט שלפעמים שחסר, הרעש לפעמים שבא לי לעשות. לא הכל אידיאלי, אבל אני יודעת שאנחנו שניים. ואולי לא צריך לאהוב, אבל צריך להתחשב ולכבד.
אבל מה קורה כשהצד השני כן אוהב, אפילו אוהב מדי, אפילו דלוק קצת, אולי מקנא, אולי היה רוצה קצת יותר, אם רק היה אפשר... מה קורה אז?
אתם בטח אומרים לעצמכם עכשיו - סליחה, אבל מה בדיוק גורם לה להיות כל כך בטוחה? כאילו, שחצני משהו כל הקונספט. אבל כאן בדיוק המקום להגיד שלא הייתי בטוחה, עד לנקודה בה הבנתי שכן. ולא, לא תפסתי מעצמי בגלל זה, רק מצאתי את עצמי בסיטואציה לא פשוטה.
זו לא היתה רק נחמדוּת, וזו לא היתה סתם אמפתיה. משהו גרם לי לחשוב שזה קצת מעבר. הוא התחיל להחמיא לי על הבגדים, על הריח הטוב שנדף ממני רגע לפני שיצאתי מהבית, הוא צחק מדברים שאמרתי, גם אם ממש לא התכוונתי להצחיק, וכשהייתי עצובה הוא תמיד ניסה להיות נחמד ושאל אם יש משהו שהוא יוכל לעזור.
אמרתי לעצמי - היי, פשוט תמשיכי כאילו כלום
ניסיתי להרגיע לעצמי את האגו ואמרתי לעצמי - לא לכל אחד את עושה את זה, את מודעת לכך? אבל משהו המשיך לשגע אותי. ניסיתי לחשוב מתי עובר הגבול בעצם בין להיות נחמד, לגלות אמפתיה, לכבד ולהתחשב, לבין משהו שהוא קצת אחר, משהו שהוא יותר מחיבה לאדם שאתה גר איתו, מישהו שאתה נמשך אליו והיית מאוד שמח אם היתה לך ההזדמנות. אבל אמרתי לעצמי - היי, פשוט תמשיכי כאילו כלום, זה בטח יעבור לו בסופו של דבר.
ואז היכרתי את יוגי.
אחרי שבועיים בערך, יוגי בא אלינו לדירה. לא חשבתי יותר מדי על השותף שלי, יותר התרגשתי מבואו של יוגי ותכננתי לארח אותו יפה, לתת לו להרגיש טוב כמו שרק אני יודעת. השותף שלי אמר שאם הוא אוהד הפועל, אין שום סיכוי שמשהו טוב ייצא מזה, ואני אמרתי לו שזה שטויות.
יוגי הגיע בערב, קצת אחרי ההפסד, כשחיוך מרוח לו על הפנים. "מה אתה מאושר יא קוף?!" נישקתי אותו בעדינות על השפתיים.
השותף שלי בדיוק הכין לעצמו כמה פרוסות עם שוקולד ונראה עצבני למדי. מכבי שיחקו גרוע, וגם נראה שהשותפה שלו הולכת לעשות קצת יותר חיים ממנו הערב. לא מחשבה שכיף ללכת לישון איתה.
הוא עשה את דרכו מהמטבח לכיוון החדר שלו והסתכל על יוגי. קפצתי על ההזדמנות להפגיש בין הדמות המפסידה (אבל המנצחת הרשמית של הערב) לבין זה שכבר נראה מחוץ לפרקט, אדיש וחסר עניין לחלוטין.
"יוגי - תכיר, זה נועם, השותף שלי, ומי שמצליח לסבול אותי בשנה וחצי האחרונות בגבורה. נועם, זה יוגי, מי שסובל אותי רק שבועיים בינתיים".
נועם לחץ את ידו של יוגי בחטף. הוא היה גבוה ממנו ב-20 סנטימטר לפחות. "נעים מאוד", סינן והתאדה לתוך חדרו.
יוגי שלח לי מבט כזה של "אמאל'ה, השותף שלך א-נ-ט-י-פ-ת!!!" ואני עניתי לו שהוא בסדר, "זה רק בגלל מכבי האלה, אל תיקח את זה אישי".
את הלילה העברתי עם יוגי, שדאג לגלות התחשבות רבה בנועם, למרות שאמרתי לו שאין מה לדאוג ושגם אם בולדוזר ייכנס עכשיו בבית, אין שום סיכוי שהוא יתעורר. אבל יוגי היה קצת יותר אחראי ממני ואמר שזה כללי נימוס, כיבוד, טאקט וכל מיני כאלה, אז זרמתי איתו.
יוגי עף למקלחת לחוץ כולו, לא ממש הספקנו לישון
בבוקר התעוררנו יוגי ואני, ונועם מעט אחרינו. יוגי עף למקלחת לחוץ כולו, לא ממש הספקנו לישון. הוא יצא עם הקיו-טיפ בתוך האוזן, לגימה מהקפה. "להתראות מותק, אני מאחר, נדבר בצהריים", נשק לי - ונעלם. מאז לא ממש ראיתי אותו.
שבוע אחר כך, כשנועם ראה שאני קצת מבואסת, הוא שאל אם הכל בסדר.
"הכל מעולה", עניתי, "למה אתה שואל?"
"סתם, כי דאגתי לך קצת בימים האחרונים..."
"מה? למה דאגת?"
"לא יודע. הכל בסדר עם יוגי-מוגי?"
"זה לא מצחיק נועם".
"מצטער, אבל באמת רציתי לדעת שאת בסדר", אמר.
"עזוב אותך, הוא ממילא היה אוהד הפועל".
האימייל של שחר
