הוא חילוני ואת דתית, אז מה?

גם אני הייתי שם. בגיל 23 הכרתי בחור חילוני באוניברסיטה, מהסוג שהיה קיים אצלי רק באגדות (מה, יש משפחות שממש לא צמות ביום כיפור, וממש לא שומרות כלום? כן!). הוא ישב על הדשא בבר אילן במקום שהיה נדמה לי שרק דתיים או מקסימום דתל"שים יושבים ואיכשהו התחלנו לדבר.

אחרי כמות מרשימה של גברים דתיים שיצאתי איתם, לפתע נפתח לי צוהר לעולם שלם שלא הכרתי, התנהלות שונה לגמרי של גברים. גברים חילונים יודעי ספר ויודעי נימי נפשה של האישה - אני לא רוצה לחטוא להכללות - אבל רק אומר שאת הזן החדש אהבתי יותר.

ההתחלה הייתה קשה אך מרתקת - אולי היו אלו הויכוחים הפוריים שניהלנו בנינו, או אולי הרגשת השותפות בבניית משהו בלתי אפשרי, אולי החוויה החדשה עבור שנינו (גם לו זאת הפעם הראשונה שהוא יוצא עם בת שמברכת ברכת המזון), אני לא יודעת מה זה היה - אבל הייתה שם אהבה אמיתית גדולה וחזקה.

רק אחרי שנה שיצאנו, סיפרתי לעצמי ולעולם שיש לי חבר רציני חילוני, זה לא היה קל, והדבר זיעזע את היקום סביבי. כולם אמרו לי כמה שהקשר לא יחזיק מעמד, כמה שלעולם לא אהיה מאושרת, כמה קשים יהיו חיינו, ובעיקר נהגו לחזור על המנטרה - הכי קשה יהיה עם חינוך הילדים.

נשברתי - ונפרדו. הייתה שיחה קשה מאוד בנינו, עם דמעות סיימתי את הקשר, עם הרגשה של חור גדול בלב, עם אהבה שלא ניתנת למילים, ועם סימן שאלה גדול של שנינו - למה?

הסברתי שאני מאוד אוהבת, ושאני רוצה אחד כזה בדיוק בדיוק כמוהו רק עם כיפה, והחצי שלי ענה - לכי לדרכך לחפש, אולי תמצאי אחד עם כיפה שאפילו דומה לי, אבל במשהו הוא יהיה שונה. על מה את מוכנה לוותר- ואני שתקתי.

9 חודשים היתה תקופת פרידתנו , בהם יצאתי עם שניים מטובי בחורי הקהילה, שניהם מיוחדים ומקסימים, יכולים לשמש ועוד ישמשו גאוות כל אם ובת, אבל חטאתי להם, חיפשתי בהם ובכולם משהו שהיה רק בו, יצאתי לחפש את מה שכבר מצאתי. (ובהזמנות זו - סליחה אמיתית מעומק הלב)

חזרתי לאהובי, שאני מודה לה' שהוא עוד היה שם בשבילי, ואחרי שנה נפלאה נוספת התחתנו.

בחודש הבא נחגוג חמש שנות נישואים, יש לנו 2 בנות מקסימות, זיכרונות חוויות והמון בדיחות פנימיות - יד מכוונת שומרת עלי וזיכתה אותי בנישואים מאושרים כל כך. היום אני קוראת את תשובתו של הרב מלמד לצעירה הדתית וחוזרת לצומת הזה בחיי, יכולתי לבחור בנתיב מסוכן עבורי, יכולתי לפספס את האושר האמיתי שלי. הקשיבי לצו ליבך.

הוא חילוני ואת דתייה, אז מה? זה לא שונה ממחלוקת בין זוג שהוא קמצן והיא פזרנית, שהוא שתקן והיא דברנית שהוא חברותי והיא אוהבת בית, גם מחלוקות כאלה יכולות להגיע למריבות ותסכולים - ומה תעשו עם הילדים? הילדים ידעו שאבא הוא כזה ואמא היא כזאת - הם מתמודדים עם דברים קשים פי כמה. יש כבוד? יש הבנה לצד השני? יש חברות טובה? יש רצון ואהבה? אני שייכת לצד הנאיבי שמאמין שאהבה מנצחת. אצלי היא מנצחת כבר חמש שנים.

בזכות תקשורת טובה בנינו סטאטוס קוו שמקובל על שנינו לגבי שבתות, כשרות נידה וכל שאר העניינים הדתיים, ממש כמו שזוגות אחרים בונים תוכנית אחידה איך לגדל את הילדים, ואיך לסגור אוברדרפט. זה אפשרי, ואני יכולה בקלות למנות דברים זוגיים קשים פי כמה - זה לא אחד מהם.

אז נכון שאחד כמו האהוב שלי, כמעט ואין כמובן - אבל יש לך מישהו שאוהב אותך, מישהו שאת אוהבת אותו, מישהו שמצאת בו נפש תאומה, מישהו לרוץ איתו בעליות והירידות הקשות של החיים - זה עניין של מה בכך בעינייך? חיפשת את שאהבה נפשך, ומצאתיו- אל תתני לו לחמוק מידיך, גם אם הוא לא חובש כיפה...