איך אנחנו מקבלים החלטות? כמו דבורים
מחקר ישראלי חדש, שפורסם אתמול בכתב העת היוקרתי Nature, טוען כי בני אדם ודבורים מקבלים החלטות באותו אופן. כאשר ההסתברויות קלות לחישוב, הם נוטים לקחת סיכון. כאשר הסכומים גדלים, גם דבורים וגם אנשים הופכים לשמרנים יותר
מה משותף לבני אדם ולדבורים? כפי שעולה מתוצאותיו של מחקר ישראלי חדש, שפורסם אמש בכתב העת היוקרתי Nature, לנו ולדבורים דפוס דומה של קבלת החלטות. גם אנחנו וגם הדבורים בוחרים את צעדינו על סמך מספר ההצלחות שהיו לנו עם כל החלטה, ללא קשר למידת הרווח הכולל שהביאה לנו החלטה זו.
את המחקר הובילו הפרופסורים עידו ערב מהפקולטה להנדסת תעשיה וניהול בטכניון, ארנון לוטם מאוניברסיטת תל אביב ושרוני שפיר מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. השלושה נתנו למתנדבים לבחור בין שני כפתורים במחשב – R (מסוכן) ו-S (בטוח). לחיצה על S הובילה לתגמול של 3 נקודות בוודאות מלאה, ו-R הוביל לתגמול של 4 נקודות בוודאות של 80%. החוקרים לא סיפרו למשתתפים על הרווחים הצפויים להם והניחו להם ללמוד את המנגנון דרך ניסוי וטעייה.
בשלב הראשון נטו המשתתפים לבחור באופציה המסוכנת יותר. בשלב השני שינו החוקרים את אופן הצגת הרווחים. במקום להציג בפני המשתתפים את הספרות 3 ו-4, הציגו בפניהם מקבץ של כתמים, כשכל כתם שווה נקודה. במצב כזה, קשה יותר לחשוב את מידת הרווח או ההפסד. בשלב זה שינו המשתתפים טקטיקה ונטו לבחור באופציה ה"בטוחה".
מה גרם לשינוי בהחלטה? פרופ' ארנון לוטם, ממובילי המחקר, אומר שהממצאים מלמדים כי קבלת החלטות בזמן אמת אינה תהליך מחושב ומדויק. "המסקנה שלנו היא שברוב המקרים, אנשים סופרים כמה פעמים הרוויחו אבל לא יכולים לחשב כמה הרוויחו" אומר לוטם. "לכן שינוי התצוגה חשוב". כל עוד המספרים הוצגו בצורה ברורה וניתן היה לחשב ולראות שהבחירה המסוכנת תביא ליותר רווחים, אנשים למדו לאט לאט לבחור באופציה R. מרגע שהוצגו כתמים, לאנשים נהיה קשה יותר לחשב לאורך זמן כמה הרוויחו והם בחרו באופציה שהרוויחה יותר פעמים, למרות שבחישוב סופי הייתה פחות רווחית.
החוקרים ערכו ניסוי דומה בדבורים – שם נעשה שימוש בתמיסות סוכר בריכוזים שונים. דבורה שבחרה ב-S, קיבלה מנה מתונה אך קבועה של סוכר. דבורה שבחרה ב-R קיבלה ב-80% מהמקרים מנה עם ריכוז גבוה של סוכר ובשאר המקרים עם ריכוז מזערי. המעניין בניסוי של הדבורים הוא שמבחינת כמות הסוכר שקיבל גופן, לא הייתה כל משמעות לבחירות שהן עשו ובכל מקרה היו מקבלות בסופו של דבר את אותה רמת סוכר. אך למרות זאת, בחרו רוב הדבורים באופציה R. שכן באופציה זו יכלו לספור הצלחות וכישלונות, בעוד האופציה הבטוחה נתנה תמיד את אותה התוצאה.
המסקנות הן שבני אדם ודבורים אינם שונים אלו מאלו באופן שבו הם שוקלים סיכונים. שני בעלי החיים משתמשים באותו מנגנון קבלת החלטות, כאשר הם צריכים לבחור בין קבלת תגמול בטוח לבין קבלת תגמול גבוה ממנו אך בהסתברות נמוכה יותר. הם לא עושים סטטיסטיקה של רווחיהם ולא מקבלים תמיד את החלטה הנכונה שתביא להם את מירב הרווח. הם זוכרים הצלחות וכישלונות ובוחרים בצעד שזכור להם כי הביא להם הכי הרבה מקרים בודדים של הצלחה, ללא התחשבות במידת הרווח שגרפו בהצלחה זו.
לוטם מתאר את הניסוי כהדמייה של קבלת החלטות בטבע. "כשעושים ניסוי עם כפתורים ולא אומרים לאנשים מה יביא כל כפתור אז מגלים שבני אדם עובדים כמו חיות. בטבע אתה לא יכול לעשות סטטיסטיקות, המח האנושי פשוט לא בנוי לזה".
אפקט הוודאות
ההשראה למחקר באה מתופעה ידועה הקרויה אפקט הוודאות (the certainty effect). בניסויים שנערכו, נמצא שאדם יעדיף לזכות ב-3 נקודות בוודאות מאשר לזכות ב-4 נקודות בהסתברות של 80%. עם זאת, כאשר השתנו ההסתברויות ל-25% סיכויים לזכות ב-3 נקודות מול 20% לזכות ב-4 נקודות, בחרו אנשים להסתכן ולנסות לזכות ב-4 נקודות, זאת למרות שהיחס בין ההסתברויות לא השתנה. כלומר, הזכייה הוודאית היא שקרצה להם כאשר בחרו לזכות ב-3 נקודות ולא חישוב קר ומדויק של ההסתברויות.
ניסויים שנערכו מאוחר יותר בחולדות הציעו שגם בעלי חיים מגלים אותה נטייה, כמובן שכאן לא נאמר מראש למשתתפים בניסוי מה ההסתברויות ומה סכומי הזכייה. כאשר החליטו לבדוק מה קורה כשבני אדם צריכים לקבל החלטה על סמך בחינה של שתי האלטרנטיבות בדרך של ניסוי וטעייה, מבלי שסיכויי התגמול פורטו במפורש, גילו כי הם מראים נטייה להעדיף סיכון. כלומר, כאשר הם בעצם נבחנים כמו החולדות, ועליהם ללחוץ לסירוגין על כפתורים, הם יעדיפו ללחוץ על הכפתור שנותן 4 בהסתברות 80% ולא על זה שנותן 3 בוודאות.
המחקר החדש של הצוות הישראלי מספק פיתרון כללי לבעיה. הוא מראה שאפקט הוודאות מתבסס על הידיעה המוקדמת של ההסתברויות. כאשר בני אדם ובעלי חיים צריכים לקבל החלטה על סמך ניסוי וטעייה, כמו בניסוי הנידון, הם חוקרים את שתי האפשרויות ומפתחים העדפה לאלטרנטיבה שמצטיירת בזיכרונם כזו שהייתה טובה יותר רוב הפעמים.
דרך זו של קבלת החלטות וניהול סיכונים לא מביאה תמיד לתוצאה העדיפה והיא מסתמכת במידה רבה רושם כללי. לכן, תצוגה ברורה של התגמולים מעודדת לקיחת סיכון ותצוגה פחות ברורה גורמת לכך שגודל התגמול של האפשרות הבטוחה נראה שווה לזה של הלא בטוחה, ומכאן להעדפה של התגמול הוודאי.
לקריאה במאמר המלא - לחצו כאן
