ניצחון בנקודות לחיזבאללה
השיטה של נסראללה שוב עובדת. הוא הצליח להביא לשחרור סמיר קונטאר, כמו שהבטיח. הוא רוקן את הקלפים שישראל החזיקה בידיה. ומה השלב הבא?
עם כל הכאב, נראה כי עם אישור העסקה עם חיזבאללה שאושרה אתמול (יום א') בישיבת הממשלה, ניתן לומר בזהירות כי חיזבאללה, שוב, ניצח, גם אם בנקודות ולא באופן מוחלט.
ניצחון זה מתבטא בכמה וכמה מימדים:
ראשית - במישור המיידי, חיזבאללה, ונסראללה בראשו, הצליחו לקיים את שהבטיחו - לשחרר את רוצח בני משפחת הרן, סמיר קונטאר, גם אם לא בדרך המלאה שקיוו. נסראללה דרש תחילה לשחרר אסירים פלסטינים, ואף ערבים ישראלים. את רוב הדרישות הללו - לא יקבל (ישראל תשחרר אסירים פלסטינים, גם אם במספרים אפסיים). אך העיקרון נשמר - נסראללה הישיר מבט למצלמה כמה וכמה פעמים, הן בחגיגות לרגל שחרורם של השייח עבד אל-כרים עובייד ומוסטפא דיראני, והן בנאום שנשא מיד אחרי חטיפתם של רגב וגולווסר, והבטיח לקונטאר כי הוא ישוחרר. מבצע חטיפתם של החיילים אף כונה "ההבטחה שקוימה". מה נגיד? ההבטחה, לפחות הזאת, קוימה.
עוד הישג - המחיר. מדובר במחיר צנוע יחסית לישראל, ועדיין, לפחות לפי הצהרתו של ראש הממשלה, שני החטופים ככל הנראה אינם בחיים. לקבל את קונטאר עבור שני חיילים מתים זה מחיר לגמרי לא רע.
שלישית - סוגיית "קלפי המיקוח": נרצה או לא, באופן שיטתי הצליח נסראללה לרוקן את הקלפים שישראל החזיקה בידיה. עתה לא ניתן יהיה לומר כי בידי ישראל עוד אסירים חיוניים כלשהם, וסוגיית רון ארד תישאר תעלומה.
רביעית - זה הישג לדרכו של נסראללה. בראיית חיזבאללה - זו עדות נוספת לכך ששיטתם עובדת. המטרה הראשונה היתה לסלק את צה"ל מדרום לבנון - וזו התמלאה. אחריה סומנה סוגיית האסירים - גם זו נמחקת עתה. הסוגיית הבאה - חוות שבעא. גם כאן הצהיר ראש הממשלה לאחרונה כי ישראל נכונה לדון בסוגיה במסגרת משא ומתן לשלום עם לבנון. בחיזבאללה התעלמו מחלקו השני של המשפט וכבר יצאו לחגוג - "נסיגת ישראל מחוות שבעא היא ניצחון לדרכה של ההתנגדות", אמרו שם בשבועיים האחרונים.
חמישית - ניצחון פנים לבנוני: בשעה שיריביו של נסראללה מקרטעים כבר תקופה ארוכה, הוא מסמן ניצחון נוסף. אחרי שהצליח לכפות את רצונו על המערכת הפוליטית בלבנון בדמות "הסכם דוחא" (או בשמו העממי "הסכם הכניעה") שמאפשר לו זכות וטו על החלטות הממשלה, יש לו סיבה נוספת לחגוג - הוא שוב הצליח לכפות את רצונו גם על ישראל. נסראללה מקבל הישג משמעותי ומוראלי בתקופה שבה המשבר הפוליטי בלבנון עדיין חי ובועט.
המאבק לא ייגמר כאן
האם המחיר ששולם לחיזבאללה ראוי? זה נושא לדיון בתוך החברה הישראלית ולא הלבנונית. וגם מבחינה ישראלית - התמונה אינה שחורה לגמרי. זה לא המחיר שחיזבאללה דרש בתחילה. נסראללה הוא אינו אותו נסראללה הבטוח בעצמו מלפני המלחמה אלא ראש ארגון שמסתתר אי שם בלבנון ואינו מתנייע בחופשיות ובכלל - ספק אם שחרורו של קונטאר יסייע למי ממתנגדיו של נסראללה לתמוך בו. ועדיין, בעיניים שיעיות בלבנון, זה ניצחון מוראלי על ישראל וזה לא עניין של מה בכך.
עניין אחרון: רבים בישראל, כמו גם כותב שורות אלה, חיכו בעניין רב בשנים 1999-2000 לראות מה יעשה נסראללה אם צה"ל אכן ייסוג מדרום לבנון. האם הוא אכן יפסיק את מאבקו המזויין בישראל או שמא ימשיך אותו ומה יהיה התירוץ הפעם. התשובה לא איחרה לבוא. מספר חודשים לפני שצה"ל נסוג מדרום לבנון כבר החל נסראללה לסמן את היעד הבא: שחרור "חוות שבעא". כאן המקום לציין כי כמעט איש בלבנון לא שמע על אותן "חוות" ולא חשב לדרוש אותן. נסראללה, תודות לחיטוט בארכיונים, הצליח למצוא חלקת אדמה שנויה במחלוקת מימי המנדט הצרפתי. מאז הגה את הרעיון נשלחה רשת הטלוויזיה שלו לשדר אינספור שידורים על "השטח הלבנוני הכבוש" למרות שבכלל מדובר בשטח סורי, ונכון לעכשיו - סוריה מסרבת לוותר עליו. גורם סורי אף אמר זאת השבוע במפורש. זה לא העניין. נדמה כי בהחלט תיתכן אפשרות שתוך זמן קצר יסמן נסראללה "וי" גדול גם על סוגיית האסירים ומי יודע - אולי גם על סוגיית חוות שבעא.
אז מה יהיה השלב הבא? האם הוא יפסיק להילחם בישראל? עם נסראללה קשה להסתכן בנבואות, אולם ניתן להניח בזהירות כי חטיפות חיילים לא יהיו היעד הראשון במעלה כרגע. חבל לסכן סטטיסטיקה כל-כך מוצלחת מבחינתו ולהסתכן בתגובה נזעמת מצד ישראל. אבל תסמכו עליו שהוא ימצא יעד חדש לנגח את ישראל. אולי האסירים הפלסטינים, אולי טיסות חיל האוויר בשמי לבנון ואולי "שבעת הכפרים הלבנונים" שליד מנרה, שאותם כבר סימן בעבר. המאבק, למרבה הצער, לא ייגמר גם הפעם, מהסיבה הפשוטה שהוא נשמת אפה של המיליציה השיעית מצפון לנו.
