פרידה קשה מנשוא: סיכום יורו 2008
אליפות אירופה בישרה על חזרתו של הכדורגל ההתקפי והשמח אל מרכז הבמה, מחזיקת הגביע ספרד היא השגרירה המתאימה ביותר. ynet בוחר את נבחרת הטורניר, המצטיין, המאכזבים, התגלית והמאמן. מלבד זאת יש גם את השער היפה, הרגע העצוב והנערה שיש לשים אליה לב
אחרי יוון 2004, בשעה טובה חזר הטעם הטוב לכדורגל ולאחר 23 יום מרתקים, הוכתרה אלופה ראויה ולגיטימית בדמות ספרד מודל 2008, שהשאירה מאחור את השדים, את הלוזריות ועשתה את כל הדרך עד הגביע.
גם כאן, כמו ביורו הקודם, נכבשו 77 שערים, אבל איזה הבדל. הקיץ קיבלנו דרמות, משחקים גדולים, שערי ענק ומה לא. אז רגע לפני שנכנסים לדיכאון אמיתי וטראומת 'פוסט יורו', קבלו את סיכום ynet לאליפות אירופה. לא מסכימים עם הבחירות? יש לכם מה להגיד? אל תתתביישו לשלוח טוקבקים.
נבחרת הטורניר: ספרד שולטת, כבר אמרנו?
קסיאס (ספרד): פרט למשחק מול איטליה, לא היו לו משחקים שממש הצילו את ספרד מהפסד והפכו אותו לגיבור על, אבל היציבות והשקט שלו פשוט מרשימים. לא היה קפטן ראוי ממנו להנפת הגביע.
הספרדים מניפים אל על את אראגונס (AFP)
סרחיו ראמוס (ספרד): איזה מנוע בלתי עייף בעליל. 90 דקות הלוך חזור בצד ימין, עושה הגנה, עולה להתקפה, הלוואי על כולנו כזה מגן בקבוצה. רק שער היה חסר לו כדי לקנח טורניר גדול.
סרבט (טורקיה): טורקיה הדהימה עם חצי גמר, כל שחקן תרם את שלו להצלחה הגדולה, אבל בלם גלאטסראיי הרשים מעל כולם ביעילותו. כל קבוצה טובה מתחילה מההגנה? גם טורקיה.
פפה (פורטוגל): פורטוגל הלהיבה עד רבע הגמר, אבל את הכוכבים שלה בחלק הקדמי כבר הכרנו. מי שהפתיע והראה איזו התקדמות אדירה עשה בשנה האחרונה הוא הבלם פפה, שאפילו מצא זמן לכבוש.
פיליפ לאם (גרמניה): נשאר ב-11 למרות הפאשלה המכריעה בגמר. בחמשת המשחקים האחרים של נבחרתו הוא כיכב, כולל דובדבן השער הענק מול טורקיה בדקה ה-90 של חצי הגמר.
אנדרס אינייסטה (ספרד): מה לא אמרנו על השחקן הזה? מחלץ, מוסר, מבשל או בקיצור - מוודא שהמכונה עובדת כמו שצריך. שחקן ענק, קמפאון אמיתי.
ווסלי סניידר (הולנד): את השערים שלו מול איטליה וצרפת ייקח עוד שנים לשכוח והוא היה המוח מאחורי התפוז המכני שהלהיב כל כך בפתיחת היורו. חבל שכמו נבחרתו, גם הוא נעלם ברבע הגמר.
מרכוס סנה (ספרד): אמרו שהוא מכונה 'הריאה' של ספרד, טעון בירור איפה מגישים בקשה לשינוי שם ל'לב הנבחרת'. בשקט בשקט, הוכיח טורניר שלם למה אראגונס העדיף אותו ב-11 על פני פבריגאס ושימש כמו שוטר גבולות קשוח במרכז השדה. בלתי עביר בדרך להיות הברזילאי הראשון שזוכה ביורו.
בסטיאן שוויינשטייגר (גרמניה): חתיכת יורו עבר עליו. ספסל, מרפק וכרטיס אדום, הרכב, בישולים נהדרים, שערים מרשימים עוד יותר. מה הוא לא עשה. אפילו סיפק את החברה הכי יפה בטורניר (ראו בהמשך). רק חבל שכהרגלו, נעלם ברגע הקריטי ולא הגיע לגמר.
דויד וייה (ספרד): נכון שבגמר הוא לא שיחק בגלל פציעה מוקדמת בחצי מול רוסיה. גם ברבע הוא לא כיכב, אבל בשני המשחקים הראשונים מול רוסיה ושבדיה הוא דאג לשש נקודות לספרד, מה שגם הספיק לו כדי לסיים כמלך השערים של הטורניר. בשתי מילים, דויד המלך.
אנדריי ארשבין (רוסיה): המרענן הרשמי של יורו 2008. סחב את הנבחרת של חוס הידינק לחצי הגמר, עם שני משחקים פנומנלים מול שבדיה והולנד. תענוג של שחקן, רק חבל שאחרי שהזרקורים הופנו אליו, הוא קרס עם נבחרתו בחצי מול ספרד.
ה-MVP, התגלית הפנסיונרית, האכזבה, השיכורים והביזאר
נבחרת המחליפים (במערך התקפי במיוחד): בופון (איטליה); אלטינטופ (טורקיה), פויול (ספרד), דקו (פורטוגל), ז'ירקוב (רוסיה); ססק פברגאס (ספרד), מיכאל באלאק (גרמניה), מודריץ' (קרואטיה), ארדה (טורקיה); טורס (ספרד), סמיח (טורקיה).
נבחרת המאכזבים: צ'ך (צ'כיה, איזו השמטה מול טורקיה); זמברוטה (איטליה, איזה בישול למוטו), קייליני (איטליה, איך הוציא את חברו קנבארו מהיורו), אבידל (צרפת, פנדל ואדום במשחק על העלייה), סייטרדיס (יוון, מכוכב באלופת 2004 לחסר משמעות כמו כל הנבחרת שלו הפעם); ריברי (צרפת, נדבק מהנבחרת שלו), רונאלדו (פורטוגל. יחס 1:100 בדיבורים עליו לעומת מעשים), גומס (גרמניה, פתח במשחקים הראשונים ולא עשה כלום), הנרי (צרפת, כרגיל נעלם ברגעי האמת); מוטו (רומניה, פנדל אחד בפנים ורומניה ברבע במקום איטליה), טוני (איטליה, 0 שערים, אחד שפם בצורת ויורו עגום).
ה-MVP של היורו: נבחרת ספרד. כמו ביורו 2004, שוב העבודה הקבוצתית היא זו שכיכבה ולא שחקן בודד, אבל איזה הבדל. ספרד 2008 אמנם לא תיקרא 'השור המכני', אבל הנבחרת של אראגונס קיבלה פרס ראוי לנבחרת, במלוא מובן המילה, הכי טובה.
למרכוס סנה הכי הגיע לקבל את גביע ה-MVP, אבל בכל זאת, הוא לא כבש וקשה לתת כזה תואר לשחקן הגנתי. קסיאס היה גדול, אבל רק במשחק אחד (איטליה) הוא באמת כיכב, ביתר פשוט היה יציב וגדול (קסיאס בקיצור). פברגאס היה ענק מול רוסיה וטוב מאוד בגמר, אבל במשחקים האחרים עלה חצי שעה כמחליף וקשה לתגמל מישהו כזה בתואר כה חשוב. אינייסטה היה נהדר ועשה הכל, אבל שוב, לא כבש. מה עושים? נותנים את הפרס לנבחרת כולה.
אכזבת היורו: צרפת. כמה פעמים הנבחרת הזו, שלא פעם נראית במשחקי ההכנה כטובה בעולם, יכולה לאכזב כל פעם מחדש?! נכון שהשיבוץ בבית המוות עשה לה רע ומכל בית אחר היא היתה עולה (כנראה), ונכון שהיה לה מזל ביש מול איטליה עם פציעה מהירה של ריברי ופנדל ואדום מיד בהמשך. אבל דחילק, שער זכות בודד בשלושה משחקים? הנרי נעלם (כרגיל באירועים חשובים), ריברי שכח מה הוא יודע וכל היתר עמדו על המגרש. לא יפה לעשות בושות כאלה לשני גדולי אומה כמו הנשיא ניקולא סרקוזי ואשתו קרלה ברוני.
השיכורים של הטורניר: אוהדי אנגליה נשארו בבית? לא נורא, יש מחליפים. ראשי התאחדות הכדורגל של צרפת. אחרי כל מה שקראתם בנקודה הקודמת, ביום ראשון הם הדהימו עם הודעה על הארכת חוזהו של ריימון דומנק. נגיד שארסן ונגר באמת תפוס בארסנל ולא מתפנה בינתיים לנבחרת, חסרים שמות? מה עם דידייה דשאן המלא בקבלות? לצורך העניין אפשר להוציא מהמחסן אפילו את ז'ראר הוייה המיתולוגי. או אפילו לתת למאסטרו זידאן התנסות ראשונה בתפקיד. כל דבר היה ראוי, אבל דומנק שוב?! אני את אהדתי לנבחרת הזו מושך עד הודעה חדשה.
תגלית: לואיס אראגונס. מתי פעם אחרונה מישהו בן 69 זכה בתואר התגלית של טורניר גדול? כנראה שלא תמצאו. מה לא אמרו על הזקן הגזען ממדריד? לפני היורו, הוא היה על סף פיטורין פעמיים, כולל אחרי ההפסד המביך לצפון אירלנד הקיקיונית במוקדמות.
הוא השאיר בבית את ראול ו-30 שעריו העונה רק כדי לעשות דווקא לתקשורת הלוחצת והמשמיצה. הוא עשה מה שאף מאמן אחר לא היה מעז ופתח עם מרכוס סנה על חשבון פברגאס בהרכב. אבל אחרי שלושה שבועות חלומיים, הוליך את ספרד לגביע אירופה ראשון מאז 1964. ההתאחדות הספרדית זילזלה בו ולא הציעה לו הארכת חוזה ערב הטורניר, עכשיו המאמן והיידע שלו יעברו לפנרבחצ'ה. הזקן והים? הזקן והגביע!
מאמן היורו: לואיס אראגונס, כבר אמרנו. אחריו, במרחק נגיעה, פתיח טרים התותח, שהוליך נבחרת טורקית מדהימה לדרמות אדירות וקאמבקים בלתי נגמרים, וחוס הידינק הבלתי נלאה, ששוב לקח נבחרת בינונית ועשה ממנה אימפריה. מי המאכזב? דומנק, בענק.
הביזאר: סימונה פרוטה. אי שם בתחילת היורו, אתם ודאי זוכרים את הסיפור שנשמע כמו בדיחה: נבחרת איטליה יצאה לטיול צהריים, שחקן רומא נשכח והושאר מאחור חסר אונים. כמה ימים מאוחר יותר קרה הדבר הבא: פרוטה היה זה שאמור להופיע למסיבת העיתונאים היומית מול התקשורת. סימונה נרדם בסייסטה, גאטוסו הוקפץ במקומו. בטוח שנרדם או שאולי היתה זו נקמה קטנה בחבריו? אני הולך על אופציה ב'.
הגדול, הטרגדיה ודודבדבן נערת היורו
הגול הגדול: קשה, קשה מאוד לבחור. כל אחד מהגולים ההולנדים בתחילת הטורניר, שנראו כמו לקוחים ממשחק מחשב, ראוי לתואר. גם הטיל של מיכאל באלאק מול אוסטריה, של שוויינשטייגר או לאם מול טורקיה (בגלל המהלכים עצמם). אבל הבחירה שלי היא השער של זלאטן איברהימוביץ' מול יוון. חתיכת גול נתן כדי לקטוע רצף של 12 משחקים בלי שער בנבחרת. וזה גם עזר כדי לשלוח את יוון המשעממת הביתה, אז בכלל.
הטרגדיה הספורטיבית: אלכסנדר פריי. כוכב נבחרת שוייץ ודאי חלם להוליך את נבחרתו להישג משמעותי ביורו הביתי, אבל כבר אחרי מחצית אחת, במשחק הפתיחה מול צ'כיה, החלום נגוז. הפציעה שלו הורידה אותו בדמעות מכר הדשא וגמרה לו את היורו.
נערת היורו: שרה ברנדנר. עם כל הכבוד לאלנה סרדובה המדהימה, ויש המון כבוד (ובעיקר קנאה בג'אנלואיג'י בופון), וללא מעט 'נשים של' שחקנים בנבחרות השונות, אין כמו חברתו של בסטיאן שוויינשטייגר. דוגמנית בת 19 שעמדה במוקד הפלאשים של לא מעט צלמים לאורך האליפות. תודו שלא מעט מכם רציתם שגרמניה תמשיך לנצח, רק כדי שבמשחקים שלה ימשיכו להראות את חברתו של בסטיאן. אם להתנחם אחרי הפסד כואב בגמר, אז רק בזרועות של אחת כמו שרה.
לפנייה לכתב/ת 
