מי הזיז את המזוודה שלי?

אתם נוחתים בשדה התעופה בארץ זרה ורחוקה. מתרגשים, משתוקקים כבר להתחיל את החופשה, אתם יורדים מהמטוס, עוברים את ביקורת הדרכונים ונעמדים ליד מסוע המזוודות, כדי לאסוף את המזוודה או התיק ששלחתם. מישהו מחכה לכם בחוץ – משפחה, חברים, מדריך התיירים או פשוט חוף הים או המסעדה הקרובה ביותר. אתם מתבוננים במסוע המסתובב, מחפשים בין כל המזוודות את המזוודה או התיק שלכם, אבל לא מוצאים. כל שאר הפרצופים שאתם מזהים מהמטוס כבר מצאו את התיקים שלהם, ורק אתם נשארתם, עומדים ליד מסוע ריק.

אתם ניגשים לדלפק של איתור הכבודה, מוצאים את הדלפק שמטפל בחברת התעופה שאיתה טסתם וממלאים דו"ח. אתם מוסרים פרטים על עצמכם (שם, כתובת קבועה, כמה זמן תשהו כאן וכן הלאה) ופרטים על הכבודה שלכם (צבע, צורה, סימנים מזהים, לפעמים תכולה, בקווים כלליים) ויוצאים משדה התעופה. אין בגדים, אין כסף, אין מתנות... החופשה החלומית שתכננתם התחילה בסיוט.

המזוודה שהלכה לאיבוד

אני עובד בדלפק איתור כבודה של חברה הנותנת שירותי קרקע לחברות תעופה זרות. בין הנוסעים שמגיעים אלי נטולי מזוודות ניתן למנות משפחות ישראליות שחזרו ארצה מנופשון באנטליה, לצד אנשי עסקים גרמנים, כמרים איטלקים, עולים חדשים מאתיופיה או מרוסיה, תיירים אמריקאים ועובדים זרים מתאילנד. בין אם הנוסע הגיע לחופשה ארוכה או ליום אחד, בין הוא חזר לארץ מנופש או הגיע לכאן על מנת לבנות חיים חדשים – לא נעים לצאת משדה התעופה בלי כל הרכוש והחפצים ששלחת איתך.

האם המזוודה שלכם תהיה על המסוע? (צילום: ויז'ואל/פוטוס) 

מה אפשר לעשות עכשיו? את זה תשאירו לי ולחבריי באיתור הכבודה - אנחנו מאוד טובים במציאת מזוודות. אבל האם יכולתם לעשות משהו כדי למנוע מהמזוודה ללכת לאיבוד מלכתחילה? התשובה, למרבה הצער, היא לא.

גם אם המזוודה שלכם תסומן בעשרות מדבקות, סרטים צבעוניים ותגי שם מהבהבים, תמיד קיים הסיכוי שהיא לא תעלה איתכם על המטוס. הסיבות הן רבות ומגוונות – יש לנו מעל ל-70 קודים מספריים המציינים סיבות שכאלה – הסיבה הנפוצה ביותר היא שהתג ששמו לכם בצ'ק-אין פשוט נפל, ולכן המזוודה שוכבת אי שם בארץ המוצא, ולא יודעים לאן לשלוח אותה. יכולות להיות גם בעיות משקל בזמן העמסת המטוס, הפרש זמנים קצר מדי בין החלפות טיסות, טעות שינוע לטיסה אחרת... כאמור, סיבות רבות.

כאן אנחנו, במחלקת איתור הכבודה, נכנסים לפעולה ומתחילים לחפש את המזוודות שלכם. מה שאתם כן יכולים לעשות זה להקל עלינו את העבודה. איך?

הכי נפוצה שיש: טרולי שחורה עם גלגלים (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

חיפוש ראשוני

כשמזוודה נמצאת בשדה תעופה כלשהו ללא בעלים, הפרטים שלה מוכנסים למחשב, למערכת חיפוש עולמית. לצורך חיפוש ראשוני, שבדרך כלל מספיק, משתמשים קודם כל בסימנים החיצוניים, ללא פתיחת המזוודה. ככל שיהיו יותר סימנים חיצוניים, כך החיפוש יהיה קצר וקל יותר. אם התג שהוצמד על המזוודה בצ'ק-אין לא נפל ממנה, אז החיפוש הכי קל הוא לפי מספר התג. זהו מספר שמורכב משתי אותיות באנגלית ושש ספרות, שמהווה את "תעודת הזהות" של המזוודה לכל אורך המסע שלה, גם אם החלפתם כמה טיסות בדרך. כשאתם פותחים דו"ח אובדן, תצטרכו להציג את מספר התג של המזוודה, המופיע על מדבקה קטנה שמדביקים לכם על הדרכון, כרטיס הטיסה או כרטיס העלייה למטוס. לכן אל תזרקו שום דבר ברגע שאתם יורדים מהמטוס. למעשה, אני במקומכם הייתי שומר את כל הניירת של הטיסה במקום אחד עד שאני חוזר הביתה.

מימין: מזוודה שקל לאתר. משמאל: מזוודה שקשה לאתר (צילום: טל אייזנמן)

חיפוש על פי תכולה

במקרים בהם החיפוש הראשוני לא העלה תוצאות, אנחנו עוברים לחיפוש מעמיק יותר - לפי תכולת המזוודה. הנוסע מתבקש להעביר לחברת התעופה רשימה מדויקת ככל האפשר של תוכן המזוודה החסרה, ואי שם מזוודות ללא בעלים נפתחות ותוכנן נרשם ומוכנס לאותה מערכת חיפוש עולמית שהוזכרה קודם. כך, אם נוסע יספר שהיה לו כובע כתום עם לוגו של האגודה למען החייל, ארבעה זוגות גרביים בצבע שחור, חולצת פלנל משובצת במידה 40, שלוש קופסאות שימורים של טונה וכדורי אקמול פורטה – זה יקל מאוד על החיפוש.

קחו תחתונים ומפתחות 

• כל האמור לעיל נכון עבור כל חברות התעופה וכל שדות התעופה בעולם. באופן עקרוני, האחריות על איתור הכבודה חלה על חברת התעופה האחרונה שאיתה נחתתם.
• לבלוג של טל