היועץ המשפטי: אדון או עבד?

קשה לקנא ביועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. הוא מייצג בין השאר את מוסד התביעה הכללית, שנתון למתקפות קשות של פוליטיקאים מתוסכלים המצויים בשלבי חקירה שונים, ופוליטיקאים כאלו לא חסרים.

הניסיון של השר פרידמן והשר רמון להקים ועדת בדיקה ממשלתית שתחקור את חוקריה, הוא חלק מתהליך מסוכן, ששיאו הבלתי נמנע עוד לפנינו. מזוז נמצא במצב קשה יותר לעומת רבים מעמיתיו במשטרים דמוקרטיים מערביים. לא כיוון שישראל בהכרח מושחתת יותר ממדינות כגון איטליה או ארה"ב. אלא משום שמבנה מוסד היועץ המשפטי לממשלה בישראל הוא ארכאי. יסודו בוועדת אגרנט הראשונה, בשנות ה-50 וכבר מזמן היה צורך לשנותו מהותית.

מצד אחד, הוא משתתף בישיבות ממשלה, ונחשף למידע רגיש וגם בעייתי במיוחד הן בתחומי מדיניות פנים והן בתחומי מדיניות ביטחון וחוץ. מצד שני, מידע זה עשוי להיות רלוונטי לעבודתו כתובע כללי בשירות הציבור וכנגד אישים בממשלה ובממשלה עצמה. יכולתו לתמרן בין תפקידים ציבוריים אלו מוגבלת, שכן תלותו הפוליטית היא רבה. אמנם מינויו כיום לאחר דו"ח ועדת שמגר הוא מקצועי למדי, אך אישור המינוי מותנה לחלוטין בהחלטת הממשלה וזו יכולה לפטר את יועצה, כלומר את ראש התביעה הכללית.

מסורתית היו יועצים משפטיים לממשלות דומיננטים יותר משרי משפטים. בדרך כלל כפפו עצמם שרי המשפטים לחוות הדעת והחלטות היועץ. אך פרידמן הוא שר משפטים שונה ביותר בדעתנותו ושאפתנותו. תלותו הפוליטית של היועץ במצב כזה חמורה עוד יותר, וממילא יכולתו להיאבק בעבירות שלטוניות בעייתית ומותנית במידה רבה מאוד באירועים פוליטיים שוטפים.

לפיכך יש להביא לפיצול מוסדי בין תפקידו של היועץ כראש מערכת הייעוץ למנהל הציבורי ולממשלה, ובין התביעה הכללית. אסור כי ראש התביעה הכללית יהיה תלוי בממשלה בדרכי מינויו ופיטוריו. ראש התביעה הכללית חייב בבחירה נפרדת, פרלמנטרית על בסיס המלצות של ועדה מקצועית, ואסור כי יהיה כפוף לאינטרסים הפוליטיים הממשלתיים וכי הממשלה תוכל לפטרו.

כך הם הדברים במדינות מערביות רבות. אפילו בארה"ב בה פיצול מוסדי כזה לא קיים, ייסדו בעקבות פרשת ווטרגייט את מוסד התובע המיוחד, שממונה על ידי הקונגרס, ועניינו לעסוק באופן עצמאי בחקירה והגשת כתבי אישום כנגד אנשי ממשל פדרלי.

ישראל היא מבין הדמוקרטיות היחידות בעולם, שבהן לא קיים פיצול מוסדי משמעותי בין תפקידי הייעוץ המשפטי לבין חקירה והגשת כתבי אישום פליליים. סביבה רוויית לחצים פוליטיים קשים, ללא תרבות פוליטית ליברלית של ממש, מגבירה עוד יותר את הקושי בטיפול רציני בעבריינות שלטונית.

ועדת שמגר, שקמה בעקבות פרשת בר און-חברון, יכולה הייתה לשנות מצב זה, אך נמנעה מלהמליץ על פיצול מוסדי והסתפקה בשורת המלצות מצומצות יחסית, במיוחד לגבי אופן מינוי היועץ. אמנם מזוז אינו נקי מטעויות קשות, כמו למשל בפרשת קצב, אך מוסד ארכאי מקשה עוד יותר על טיפול שורש בשחיתות פוליטית גואה ומאיימת.