הילד בן 80

אנדי וורהול נולד בפיטסבורג (ארה"ב), בשמו המקורי אנדרו וורהולה (Andrew Warhola), למשפחת מהגרים עניים מסלובקיה. אחרי שסיים את לימודיו, עבר ב-1945 לניו יורק, שם החל את דרכו האמנותית, תחילה כבמאי פרסומות ומאייר בכתבי עת, אחר כך כצלם, במאי סרטים, צייר ועוד. בין היתר הקים את להקת הרוק "וולווט אנדרגראונד".

"אני אדם שטחי בצורה עמוקה" (צילומים: Gettyimages Imagebank)

וורהול זכור במיוחד כדמות המרכזית של ה"פופ ארט", זרם אמנותי ששם דגש רב על אפשרויות באמנות בכלל ובאפקטים הנוצרים ביצירה אדירת ממדים. בניגוד לאקספרסיוניזם המופשט, ה"פופ ארט" היא שיבה אל הפיגורטיביות ומשיכות הצבע בהן על פי רוב נקיות וחדות. אמנות הפופ נחשבת לפעמים גם לקומיקס, ציורי פרסומת רעשניים, מכוניות נוצצות ועוד.

וורהול ב"סטודיו 54". "יש לי מחלה חברתית. אני חייב לצאת מהבית כל ערב. אם אשאר בבית אתחיל להפיץ שמועות לכלבים שלי"

וורהול, בנוסף להיותו אמן, גם ניסח בצורה ייחודית את דמות הסלברטאי המודרני והיה מסתובב רבות בחוגים חברתיים זוהרים, אך גם מפוקפקים ביחס לתקופתם כמו נרקומנים וטרנסווסטים. עבודותיו האחרונות משנות השמונים צוירו במכחול.

עם כוכבי הסרט "טראש". "הדבר הכי יפה בטוקיו הוא מקדונלד'ס. הדבר הכי יפה בשטוקהולם הוא מקדונלד'ס. בבייג'ינג ומוסקבה אין שום דבר יפה, עדיין".

ב-1968 ואלרי סולאנס, מחברת "מניפסט החלאה", ניסתה להתנקש בחייו אך ללא הצלחה כשירתה בו ב"מפעל" שלו. הוא הלך לעולמו בגיל 58, ב-22 בפברואר 1987, כתוצאה מניתוח שגרתי שלא הצליח.

אלביס ומרילין מונרו מככבים ביצירותיו של וורהול. "אני אוהב את לוס אנג'לס. אני אוהב את הוליווד. הם יפיפיים, כולם כאן עשויים פלסטיק. אני אוהב פלסטיק, גם אני רוצה להיות עשוי מפלסטיק".

עם בוי ג'ורג' (משמאל) והזמר הבריטי מרלין. "אני אוהב לאונן כשאני צופה בקליפים של דוראן דוראן".

עם הצייר הבריטי דיוויד הוקני. "ביקשתי מאנשים שישאלו אותי שאלות ויתנו לי עצות. לבסוף, גברת אחת שאלה אותי: 'מה אתה הכי אוהב?' כך התחלתי לצייר כסף".

"לעולם אל תתייחס למה שכותבים עליך בעיתון, רק מדוד אותו באינצ'ים".