מטעמי המקרא - ט"ו באב

"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו....ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך...". (תענית ד, ח).

מה הקשר בין שני ימים אלה, הנראים כה מנוגדים באופיים? הגמרא מבארת לנו את טיבו של ה"טוב" בימים אלו: "בשלמא יום הכיפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונים. אלא ט"ו באב מאי היא? אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה...אמר רב נחמן יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל...א"ר יוחנן יום שכלו בו מתי

מדבר...עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל ואמר לאיזה שירצו יעלו...רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה..". (תענית ל, עב).

מבחינה היסטורית מייחסים חז"ל לט"ו באב מאורעות לאומיים שונים, שהמשותף להם הוא סופו של תהליך כואב של חטא, אשר לאחריו ישנם כפרה ותיקון המעוות.

בין אם היה זה צמצום הציווי שניתן לבנות צלפחד להתחתן רק עם בני שבטן לאותו הדור בלבד, או סיומו של חטא העגל שבעטיו נגזר המוות במדבר, סוף פרשת פילגש בגבעה שהוציאה את שבט בנימין לזמן-מה מכלל עם ישראל, סיומו של חטא ירבעם בן נבט והשבת מושג העלייה לרגל ומקומו של בית המקדש לכלל העם, או סוף הלנתם של מתי בר כוכבא בביתר והבאתם לקבורה.

השמחה הלאומית בט"ו באב נותבה לטקסים ומסורות שמטרתם יצירת זוגות בתוך עם ישראל, בניית משפחות חדשות, נדבכים נוספים בבניין האומה. ואולי בהקשר זה בקשו חז"ל ללמדנו, כי בלעדי מושג התשובה, אשר היא למעשה שינוי והתחדשות תמידיים, עלול בניין הזוגיות והמשפחה לקרוס. היכולת להיטיב ולהוסיף אהבה ורעות בתוך חיי הנישואין קשורה בראש ובראשונה ביישום מושג התשובה בתוך הבית פנימה.

"ראה מה אתה בורר לך"... אומרות הנערות לחתנים המיועדים. כאשר המעטפה הינה לבנה ושאולה, ניתן להעמיק ולבחון את הקריטריונים האחרים, הרלוונטיים והמשמעותיים יותר, בבחירת בן הזוג הראוי והמתאים ביותר לבית אותו רוצים לבנות.

כולנו באים למסגרת של חיי נישואים עם "תבנית פסי זברה" אותה קיבלנו ופיתחנו במהלך חיינו, מרגע הולדתנו: קולות, ריחות וטעמים, דפוסי התנהגות, נורמות וערכים אשר מעצבים את התנהגותנו ותגובותינו.

ט"ו באב הוא יום שיוחד למציאת שותפים לחיים ולבניית משפחות, ויום הכיפורים מהותו היא התשובה האישית, הנתפשת כחסד ורחמים ופותחת פתח למציאות טהורה ונקייה יותר: "לכן ברחמיך הרבים נתת לנו יום אחד בשנה, יום אדיר וקדוש יום הכפורים הזה הבא עלינו לטובה, לשוב לפניך ולכפר על כל עוונותינו ולטהר אותנו מכל טומאותינו כמו שכתוב: 'כי ביום הזה

 יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו'". (מתוך:"תפילה זכה").

גם במערך הזוגי והמשפחתי תשובה כמוה כחסד. משמעות התשובה הינה צבירה של רגעים רבים ככל האפשר בהם איננו פועלים כאוטומט המבוסס על "תבנית פסי הזברה" הייחודית לנו, אלא מעזים לעצור ולבחון את אותם "פסים": האם הם נכונים ומתאימים לחיינו? לתקופה? לגיל? ולנסיבות החיים?

כבני אדם ניתנה לנו היכולת להוסיף פסים ולמחקם, להרבות "לבן" ולקצר ב"שחור", ואולי יותר מכל – לפתח ולטפח את ה"אפור".

• חסידה פינצ'וק (לבית פרי), מטפלת זוגית ומשפחתית, מחנכת ומרצה, היא בוגרת האוניברסיטה העברית בהיסטוריה של עם ישראל וביידיש; מוסמכת בייעוץ חינוכי על ידי האוניברסיטה העברית ובוגרת המסלול לטיפול משפחתי וזוגי במכון שינוי. נשואה למשה ואם לחמישה ילדים