בית פרומין: סיפורה של שערוריית נדל"ן
מבקר המדינה עומד לפרסם ממצאים חמורים על עסקה ישנה: פעיל ליכוד התמודד לבד במכרז שבו רכש ב-10 מיליון שקל בלבד את בניין הכנסת הישן, ששוויו מוערך ב-100 מיליון שקלים. מאבק ציבורי מנע מהיזם להפוך את הבניין למגדל לרב-קומות, והכנסת החליטה להפוך אותו למוזיאון, אבל היזם ידרוש, בצדק, פיצוי של עשרות מיליונים. והאם אולמרט קשור לסיפור?
מדובר בנכס ממשלתי יקר ערך, כספי והיסטורי, בלב ירושלים. בית פרומין, משכנה הישן של הכנסת במשך 16 שנה, היה מיועד לשימור כסמל של ישראל העצמאית. השערורייה החלה כשלא טרחו לשמר אותו. היא נמשכה כשהאוצר ביקש להיפטר ממנו, והעירייה הועידה אותו להריסה. על חורבותיו תכננו להקים רב קומות למגורים או משרדים.
קנה ב-10 מיליון שקלים נכס ששווה 100 מיליון
השערורייה הגיעה לשיאה לפני שש שנים, כשהנכס נמכר במכרז פומבי ליזם פרטי במחיר מגוחך 10 מיליון שקלים, הרבה מתחת להערכת השמאי הממשלתי. פרט מעניין: היזם התמודד יחידי במכרז. כלום לא היו קופצים נוספים על הנכס?אבל זה לא הכל. תוכניות ההריסה והבנייה הוקפאו, והחל הפרק החלמאי של הסיפור. האוצר, שמכר את הבעלות על הנכס, קיבל אותו מהיזם בשכירות זמנית ל-5 שנים תמורת כשני מיליון שקל לשנה. בשלוש השנים האחרונות הוא משמש את בית הדין הרבני האזורי של ירושלים. בתוך שנתיים יחזיר היזם לכיסו את מלוא השקעתו. "הנכס שווה היום אולי 100 מיליון שקל", אומר יו"ר הכנסת, לשעבר ח"כ ראובן ריבלין (ליכוד).
"אולמרט רץ על העסקה כמו מטורף"
גם היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד נורית אלשטיין, התבטאה לא מכבר בזהירות, ש"היו בעסקה דברים שמעוררים אצלי תהיות. התקבלו כאן החלטות בעייתיות למדי, ספק אם לגמרי בסמכות, כשהדיון הציבורי היה לקוי למדי. למיטב ידיעתי לא היתה אף פעם ביקורת אמיתית ורצינית של המבקר על תהליך קבלת ההחלטות שמאחורי העסקה".
את המכרז למכירת הבניין ההיסטורי הובילו משרד האוצר, מנהל מקרקעי ישראל והרשות לפיתוח ירושלים שהיא גוף משותף לעירייה ולממשלה. הקדקודים היו אז ראשי הליכוד: העסקה נחתמה כשאהוד אולמרט היה ראש העירייה והנכס נמכר כשבאוצר שלט סילבן שלום.
"זה היה טירוף מערכות", נזכר דן תיכון, גם הוא מבכירי הליכוד. תיכון הגה את הרעיון לשמר את בית פרומין כמוזיאון לתולדות הכנסת, מיד לאחר שסיים את כהונתו כיו"ר הבית ב-1999. הוא טוען שניסה לשווא להרוג את העסקה: "הזהרתי את האוצר ואת אולמרט שלא יעזו לגעת בבית פרומין. אבל אולמרט רץ על העסק כמו מטורף, ואיש לא שמע לי אחרי שכבר לא הייתי בעל השפעה".
היזם היה פעיל בליכוד
היזם שזכה במכרז הוא אילן רג'ואן, בן לשבט ירושלמי מסועף של משפחות אמידות שעשו הון מעסקי בנייה ונדל"ן. אביו אלפרד היה גם יבואן ובעלים של מפעל גדול לקפה באזור התעשייה עטרות. אחיו גדי ז"ל נרצח שם בפיגוע מחבלים בעיתוי טרגי. אילן שילם באותו יום את התשלום הראשון תמורת בית פרומין."אילן רג'ואן שלט אז בסניף הירושלמי החשוב ביותר של הליכוד", טוען תיכון. "ראשי הליכוד רצו את התמיכה שלו בהתמודדויות השונות. החברים ניסו להוריד אותי מהעסק כשלחצתי להעביר בכנסת את חוק המוזיאון. כשלא הצליחו לעבוד עלי מיהרו בעירייה לסגור את העסקה".
לשכת ראש הממשלה מכחישה כל מעורבות אישית של אולמרט בעסקה. מלשכת רוה"מ נמסר בתגובה כי: "כל ההליכים נוהלו כדת וכדין על ידי עיריית ירושלים והגורמים המקצועיים הנוגעים בדבר".
יש לציין שמכירת נכסים ממשלתיים היא באחריותו הישירה של החשב הכללי באוצר וששר האוצר איננו מעורב בעניין.
רג'ואן עצמו נמצא בחו"ל ולא ניתן לתקשר אתו. מקורב אליו דחה את טענותיו של תיכון נגד העסקה. "רגו'אן היה מתמודד יחיד במכרז, כי הוא יצא בשיא האינתיפאדה ומי בא אז להשקיע בירושלים?" אומר מקורבו של רג'ואן. "גם המחיר ששילם לא היה מוגזם כלפי מטה. הוא הציע מה שהציע ושילם מה ששילם. למנהל מקרקעי ישראל יש כללים, מתי מותר או אסור למכור לפי הערכת השמאי, והמכרז היה פרפקט לפי הכללים. אם היו מציעים נוספים, ייתכן שהמחיר היה פי כמה. נחכה ונראה מה יגיד מבקר המדינה".
גם הכנסת גילתה אדישות
בית פרומין, בית משרדים פינתי דו-קומתי, נבנה ב-1940 בידי משפחת פרומין, בעליו של מפעל הביסקוויטים, הופקע ב-1950 ונרכש עבור הכנסת. ב-1966, אחרי חנוכת המשכן בגבעת רם, נכנס במקומה משרד התיירות, עד למעברו לקריית הלאום. אז גם הוחלט להעמידו למכירה.
מבקר המדינה החל לחקור את המכירה בשנת 2004, בלחץ המועצה לשימור אתרים. חקירת הנושא הייתה חלק מחקירה רחבה יותר, שביצע המבקר בנוגע למחדלי הרשויות בשימור אתרים באופן כללי, שפורסמה בשנת 2005. "בירושלים נתקלנו בלחץ של יזמים וכרישי נדל"ן מול לחץ המבקשים לשמר את האתרים, ומצאנו אי בהירות באשר להחלטות ולאחריות ברמה הלאומית המיניסטריאלית", סיפר המשנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה, שמואל גולן לוועדת הכנסת לביקורת המדינה.
במבט לאחור, קשה להאשים באטימות רק את הביורוקרטיה הממשלתית והעירונית. כרישי הנדל"ן, ולא שוחרי השימור ההיסטורי, אכן מצאו אצל הפקידים אוזן קשבת ולב פתוח. אבל גם הכנסת אשמה לא פחות בהפקרת הנכס: במשך שנים היא התנכרה לערש ילדותה. "שאלנו את הכנסת אם הם רוצים להיות מעורבים בתהליך אבל התקבלה תשובה שלילית", אומר דורון רביד, סמנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים, שהיה מעורב בהכנת המכרז.
מכירת בית פרומין השתלבה בתוכניות להחייאת מרכז העסקים של ירושלים. את בית פרומין תכננו להחליף בבית מלון או במשרדים של 16 קומות. הוועדה המקומית לבנייה אישרה את הריסת הבית, שנכללה במכרז, למרות שבכרטסת מהנדס העיר הבית מיועד לשימור.
"זה לא מפליא כשמדובר בחוסר הרגישות של העירייה. הרבה מאד בניינים לשימור נהרסים בעיר הזאת", אומר ישראל קמחי יו"ר הסניף הירושלמי של המועצה לשימור אתרים. קמחי ניהל את אגף מדיניות התכנון בעירייה במשך 12 שנה. הוא זה שחשף את מזימת ההריסה והזעיק נגדה, באיחור, את הכנסת הקודמת.
הממשלה התנגדה לאיסור על הריסת הבניין
קבוצת ח"כים החלה לקדם את חוק המוזיאון שהגה תיכון. החוק אוסר כל הריסה או תוספות בניה ומבטל את העסקה עם הזכיין. הנייר סובל הכל. אבל המחוקקים התעלמו מזכות הקניין של רג'ואן. החוק לא הציע חלופות לעסקה. הממשלה התייצבה נגד הצעת החוק, לצד הזכיין. היא ביקשה לחסוך את תשלום הפיצויים ולחפות על מחדליה. הפלונטר לא הותר עד היום.
הפרשה נדונה מאז בוועדות הפנים והביקורת של הכנסת. שם גם נחשף, בדרך אגב, מחירה המגוחך של העסקה. ח"כ רן כהן (מר"צ) רטן ש"מכרו את הדמוקרטיה בנזיד עדשים וירקו בפרצופה של המדינה". אבל גם אמירה זו לא עשתה כותרות ונשכחה מלב.
"היזם דורש פיצוי ענקי על ביטול העסקה"
תועלת אחת צמחה מהחוק שבצנרת ומהתנגדויות שוחרי השימור: הם הקפיאו את התוכניות להריסת הבניין. אבל גם החקיקה קפאה, אחרי שעברה בקריאה ראשונה לפני 3 שנים. מאז, פסחה הכנסת פסחה על שתי הסעיפים. מדוע? "נציגי היזם הזהירו את החשב הכללי שיתבעו מהמדינה פיצויים של 100 מיליון שקל אם החוק יתקבל והעסקה תבוטל", אומר מנכ"ל הכנסת אבי בלשניקוב.
האוצר שאף להימנע מהתביעה הענקית, אחרי שהכניס את עצמו במו ידיו למכרז השערורייתי. שר האוצר לשעבר, בנימין נתניהו נזף בראשי משרדו בהזדמנות אחת, כששאל אותם: "איך לא רעדה לכם היד כשחתמתם על העסקה"? אבל מצד שני, הוא הבטיח ליוזמי החוק שיממן את הפיצויים ליזם, כיוון שחשב, בטעות, שמדובר בכסף קטן - 10 מיליון שקל פלוס הצמדה וריבית.
רג'ואן חשב, בצדק, שמגיע לו הרבה יותר על השקעותיו בתכנון ואובדן הכנסות עתידיות. בצל האיום הזה הוא ניסה להגיע לפשרה עם הכנסת. לפי הצעתו, הבית המקורי ישומר בתנאי שירשו לו להקים מעליו מגדל בן 24 קומות במקום 16. למימוש הפרויקט הוא הקים את "חברת משכן הכנסת הישנה".
את מה ישמרו: את כל הבניין, או רק את הקירות?
אבל למה בדיוק התכוון בשימור? האם רק לקירות החיצוניים חסרי המשמעות, או גם לתוכן בשחזור אולם המליאה הצנוע? הממונה על הדיור הממשלתי באוצר, גבי שוחט, טען כי שימור הבניין איננו נושא לפשרה. הוא חלק מתנאי המכרז. אבל יוסי פלדמן, מנכ"ל המועצה לשימור אתרים, טען כי רג'ואן היה מסתפק רק בשלט זיכרון למשכן הישן או בהקצאת המרתף למוזיאון סמלי.
פלדמן אומר כי "הפשטות והצניעות של הבית הזה הם הדברים היפים שלו שמהווים ערך היסטורי הראוי לשימור". לדבריו, ניתן לשחזר את האולם בקלי קלות, כי רק קירות גבס קלים להסרה פיצלו אותו לחדרים. פרקליט היזם טען שחבל על הזמן."אין דמיון בין מה שהיה למה שקיים היום אחרי שמשרד התיירות פיצל את האולם בתקרה וקירות בטון".
המדינה לא מוכנה להשקיע בשימור
רג'ואן עצמו הצהיר בוועדת הפנים, "לא התכוונתי להרוס את הבית שיש לו ערך היסטורי ונדל"ני. בכוונתי לשמר אותו וגם לפתח ולהגיע להבנה עם המדינה כמה היא תשקיע בשימור". אלא שהמדינה לא מוכנה להשקיע גרוש, וגם לא הכנסת. יושבי ראש הכנסת, ראובן ריבלין ודליה איציק, דחו את הצעת הפשרה של רג'ואן. ריבלין: "העסקה לא הריחה לי טוב מלכתחילה, אבל כששמעתי את מחיר תוספת הקומות אמרתי להם - לא בבית ספרנו". איציק שלחה אותם למנכ"ל הכנסת, אבי בלשניקוב ששלח אותם לחשב הכללי, כי "אחוזי בנייה הם לא באחריות הכנסת".
האם החוק ימנע את ההרס?
שלוש שנים נסחבו המגעים בין היזם לבין הכנסת והאוצר. לא מכבר נקלעו למבוי סתום. לפלדמן נשבר מהסחבת. הוא לחץ על הכנסת להפשיר את חוק המוזיאון, ועל ח"כ זבולון אורלב, יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, לבקש ממבקר המדינה חקירה שניה ומיוחדת של המכרז בעסקת בית פרומין, שתתמקד בנסיבות המחיר השערורייתי.
אורלב דחף לאחרונה גם להקמת הוועדה המשותפת לוועדות החינוך והפנים, שהכינה, סוף-סוף את החוק להקמת המוזיאון לקריאה שניה ושלישית. בישיבתה הראשונה לפני שבוע הוחלט סופית על שימור מלא של בית פרומין בלי המגדל של רגו'אן, ושהאוצר ישבור את הראש על פיצוי היזם. האוצר עדין מקווה לעקר מהחוק את הסעיפים הפוגעים ביזם. אורלב מגחך.
עיתוי השרירים של הכנסת איננו מקרי. מה מריץ את אורלב? האיש לא נמנה על יוזמי חוק המוזיאון. בעת ההיא הוא היה שר בממשלה. אבל עד לאחרונה, כיו"ר הוועדה שעובדת יד אחת עם מבקר המדינה, הוא ידע שחקירת העסקה הסתיימה וממצאיה נשלחו לתגובת המבוקרים לפני הפרסום הקרוב.
"נמאסה עלי המסחרה המשפילה עם היזם", אומר אורלב, כדי לתרץ את מניעיו. אבל שפת הגוף שלו משדרת אפשרות נוספת: בתוקף תפקידו הוא קרא את טיוטת ממצאי החקירה, אך לא מגלה אותם. עם זאת, מתקבל הרושם שאולי הם שכנעו אותו כי נפלה לידו שעת הכושר להשלים את החקיקה, לפחות כדי שהכנסת תצא מהפרשה המבישה בראש מורם.
בינתיים, צוחק רג'ואן על כולם בדרך אל הבנק. הוא גורף לכיסו דמי שכירות של 2 מיליון שקל לשנה מהנכס, תשואה שנתית של 20% מהשקעתו (10 מיליון שקל, זוכרים?) על חשבון החלמאות של המדינה, ובעצם על חשבון כולנו.
