האם ילד יכול לקבוע אצל איזה הורה הוא יגור?
כשזוג מתגרש, מה משקל רצון הילד בשאלה אצל מי הוא מעדיף לגור? האם צריך בכל מקרה לשמוע את דעתו של הילד ולערב אותו בהליך המשפטי? האם דעתו של הילד קובעת?
המושג "טובת הילד" הולך ומתרחב בשנים האחרונות, בהתאם למגמה הכללית בעולם, שבאה לידי ביטוי באמנה הבינלאומית לזכויות הילד מ-1989 ואומצה בשיטת המשפט הישראלי ב-1991.
לפי האמנה, לקטין זכות להישמע בכל הליך משפטי. הביטוי לכך הוא שדעתו העצמאית של הילד צריכה לקבל ביטוי בתוך מושג "טובת הילד" שנבחן על ידי בית המשפט. בפועל, לא תמיד מדובר בקטין שנשמע באופן עצמאי. לפעמים זכותו של הקטין באה לידי ביטוי בכך שביהמ"ש ממנה גורם שלישי לייצוג זכויות הילד במקרה שהוריו אינם עושים זאת נאמנה.
רק במקרים קיצוניים
עירוב הילדים בסכסוך המתנהל בין הוריהם ייעשה רק במקרים קיצוניים, לא בסכסוכים בהם ניתן יהיה להגיע לפתרון הטוב ביותר עבור הילדים מבלי לקבל את עמדתם הישירה. רק אם בית המשפט סבור שאי שמיעת עמדתם של הילדים באופן ישיר תגרום מצב בו פסק הדין לא ישקף במידה הטובה ביותר את טובת הילד, יסכים בית המשפט לשמוע את הילדים עצמם.
בתיקים סבוכים, בהם נידונה משמורת הילדים ובית המשפט אינו בטוח מה באמת עדיף לטובת הילדים, יעדיף בית המשפט לשמוע, נוסף לכל שאר הנתונים את דעתם ורצונם של הילדים. גם בתיקי הגירה, בהם אחד ההורים (בדרך כלל האם) מבקש להגר לחו"ל עם הילדים, ובכך להרחיק את הילדים מההורה האחר, יהיה צורך לשמוע את רצון הילד.
בתי המשפט מעוניינים שלא לערב את הילדים בסכסוך בין ההורים. הסיבה ברורה כמובן, שכן מעורבות של ילד בהליך המשפטי בין הוריו עלולה לגרום לו נזק. אבל בית המשפט שוקל בכל מקרה לגופו אם הנזק שיגרם לילד מכך שיביע את עמדתו יהיה גדול יותר מהנזק שיגרם אם יוכרע גורלו מבלי לשמוע את דעתו.
תלוי בגיל הילד
רצון הילד יכול לבוא לידי ביטוי אך ורק אם הילד הוא בגיל מתאים בו הוא לא רק יכול להביע את דעתו באופן פיזי, אלא גם יודע להביע דעה אמיתית שלו ולא דעה שמשרתת את אחד ההורים שמשפיע עליו. בהרבה מאוד מהמקרים ההורה הדומיננטי בחייו של הילד מצליח להשפיע עליו עד שהילד מהדהד את דבריו של אותו הורה. בית המשפט, בעזרת גורמים טיפוליים, מנסה להבחין מהם אותם מקרים בהם הילד מוסת על ידי אחד ההורים ודעתו אינה ממש דעתו.
בשלב הראשון ממנה בית המשפט את פקידת הסעד לסדרי דין (עו"ס), שנותנת לבית המשפט את התסקיר הראשוני, בו היא בוחנת את מצב המשפחה כולה, לאחר שנפגשה עם כל אחד מההורים ואף פגשה את הילדים.
פגישה עם פסיכולוג
לעיתים התסקיר שמגישה פקידת הסעד שנוי במחלוקת, או שאינו מספיק מבחינה מקצועית. במקרים כאלו ממנים מומחה מטעם בית המשפט, בדרך כלל פסיכולוג, לבדוק את טובת הילד. הפסיכולוג נפגש עם הילד ומביע את עמדת הילד דרך המלצותיו.
יש גם מקרים שבהם השופט מסכים להיפגש עם הילד בלשכה בבית המשפט. השיחה מתנהלת בין הילד לשופט, ובמקום בדרך כלל נוכחת עו"ס מיחידת הסיוע של בית המשפט. על מנת להגן על הילד, במעמד זה לא נוכחים ההורים או באי כוחם.
במקרה בו ייצגתי אם לילד בן 11, בתביעת משמורת שהגיש אביו, הוגשו מספר תסקירים מטעם פקידת הסעד לבית המשפט. פקידת הסעד המליצה שלמרות היחסים הקשים בין ההורים יישאר הילד במשמורת אמו. האב התעקש שהשופטת תיפגש עם הילד בלשכתה, למרות האמור בדיווח של רשויות הרווחה. השופטת אכן נפגשה עם הילד, אבל החלטתה לא שונתה.
בית המשפט שוקל את מכלול הנסיבות בתיק הספציפי, לרבות רצון ההורים, האפשריות שעומדות כאלטרנטיבות וגם את רצון הילד, שבדרך כלל בא לידי ביטוי בחוות דעתו של מומחה שמונה מטעם בית המשפט. בתוך מכלול השיקולים בא לידי ביטוי באופן מובהק רצונו של הילד, כל עוד זה רצונו האמיתי.
חשוב להדגיש שבחלק מהמקרים, גם אם הילד אומר לשופט מפורשות שרצונו להיות במשמורת אחד ההורים, יכול השופט להחליט שלמרות זאת, הילד יהיה אצל ההורה שהילד פחות מעדיף. הסיבה היא שרצונו של הילד נשקל בערבון מוגבל, בעיקר בשל העובדה שבהיותו קטין, הוא אינו מודע ואינו מבין את מכלול השיקולים. יש גם גישה שאומרת, שאסור לתת לילדים יותר מדי כוח. שכן, אם בית המשפט יאמץ את רצון הילד באופן אבסולוטי, הילד יבין שהוא זה ששולט בסיטואציה בין הוריו.
- עו"ד ענבר שנהב מתמחה בדיני משפחה, גירושים וירושה. האתר שלה
לפנייה לכתב/ת 
