עסקת שליט תקועה - סיכוי תוך כמה חודשים
רק כאשר תשתנה המפה הפוליטית ברשות הפלסטינית, אצלנו וגם בוושינגטון - יהיה לחמאס אינטרס לקדם עסקה. עד אז, יש בכל זאת כמה שפנים בכובע הישראלי
אני יודע למי ניתנה נבואה מאז שחרב בית המקדש. אבל אני מעז להעריך בסבירות גבוהה שבעוד כמה חודשים גלעד שליט יחזור להוריו בריא ושלם.
למה רק בעוד כמה חודשים? מפני שאז יישבר הקיפאון הפוליטי בזירה הפלסטינית והישראלית, ולכל הצדדים יהיה אינטרס להגיע במהירות לעסקה הדדית. בזירה הפנים-פלסטינית יתנהל מאבק בין חמאס לפתח על הנשיאות ועל השליטה הפוליטית ברחוב. כתוצאה מכך יהיה לחמאס - בניגוד למצב הנוכחי - אינטרס לקיים מו"מ רצוף וענייני, ולהשיג במהירות שחרור המוני של אסירים. כמו חיזבאללה, שהחליט לסגור עסקת שבויים כדי למצב עצמו מחדש בזירה הפוליטית בלבנון, כך יהיה כנראה גם עם חמאס, שירצה לקצור ניצחון יוקרה ולהשפיל את הפתח ואבו-מאזן. חמאס גם ימצה את יתרונות ה"תהדיאה", ייצב את שלטונו ויהיה נוח יותר לגלות גמישות כלפי המצרים וגורמים ערבים ואירופים שילחצו עליו. אצלנו, הממשלה החדשה שתקום אחרי הפריימריז בקדימה תהיה מוכנה לגלות גמישות רבה מבעבר. בעיקר אם יהיה ברור שהולכים לבחירות. אפשר להוסיף גם כי לכניסתו של ממשל חדש בוושינגטון תהיה השפעה עקיפה חיובית.
ומנין הביטחון שגלעד יחזור בריא ושלם? מפני שלחמאס וגם לגורמים החמושים האחרים יש אינטרס כמעט קיומי להביא לשחרור מאות אסירים. הרחוב הפלסטיני ומשפחות האסירים לא יסלחו לגורמים המחזיקים בגלעד אם יאבדו את "קלף המיקוח האנושי" שבידיהם; גם ממשלת ישראל, כל ממשלה, תנהג בזהירות מרבית, לבל תוטל חלילה על כתפיה האחריות לפגיעה בגלעד שליט.
לקח ג'בריל
כרגע המו"מ תקוע. לא משום שממשלת ישראל מתעקשת שלא לשחרר אסירים "עם דם על הידיים", או שהמתווך המצרי מגלה רפיון ידיים; אלא מפני שלחמאס יש בנקודת הזמן הנוכחית אינטרס ברור שלא לקדם עסקה - ודאי לא כזו המבוססת על פשרה וויתורים הדדיים. כל עוד חמאס מחזיק בחייל, הוא משוכנע שישראל לא תתקוף ברצועה ולא תסגור כליל את המעברים. בחמאס גם מאמינים שבאמצעות שליט יש ביכולתם לסחוט מישראל פתיחה מוחלטת של המעברים לכל סוגי הסחורות. הם גם יודעים כי עסקת שחרור מוצלחת תיתן לקהיר המתווכת הישג פוליטי רב-ערך בארה"ב, בזירה הבינלאומית והבין-ערבית. בתמורה רוצה החמאס שמצרים תפתח באופן קבוע את מעבר רפיח, בתנאים שבהם הפיקוח המעשי בו יהיה בידי חמאס. הנהגת חמאס גם רוצה שמצרים תשחרר את אנשי הארגון העצורים אצלה, ביניהם כאלה שניסו לבצע פיגועים בסיני. למעשה, שליט מוחזק כבן-ערובה לקיום הרגיעה - וכמנוף לחץ להעמקת היתרונות המופקים ממנה. כדי שחמאס יוותר על יתרונות אלה, הם צריכים שישראל תשחרר תמורתו אסירים בכמות וב"איכות" שתאפיל על מה שהשיג חיזבאללה.
בנוסף, חילוקי הדעות ומאבקי הכוח בתוך חמאס גורמים לכך שפלגי הארגון יכולים להסכים ביניהם כעת על רשימת משוחררים המשקפת את המכנה המשותף הקיצוני ביותר. כתוצאה
בניגוד למה שמתפרסם בתקשורת, הגדרת "דם על הידיים" אינה סלע המחלוקת האמיתי והעיקרי בין הגורמים הישראלים העוסקים בנושא. בארגון "אלמגור" טוענים כי אין להסכים לתביעת חמאס, כיוון ששחרור ה-450 שדורש הארגון ייצור איום ממשי על ביטחונם האישי של אזרחי ישראל. במיוחד אם חלקם הגדול ישוחרר ליהודה ושומרון. להוכחת טענתם, הם מציגים נתונים הנוגעים לעסקת ג'יבריל, ולמה שקרה אחרי שערפאת הורה לשחרר מבתי-הכלא הפלסטיניים אנשי חמאס וג'יהאד בתחילת האינתיפאדה. הסטטיסטיקה מראה כי מבין מאות המחבלים שיצאו לחופשי באותן הזדמנויות, יותר מ-60 אחוזים חזרו לעסוק בפיגועים והביאו ישירות להריגתם של מאות ישראלים. לא במעט מפני שישיבתם בכלא הפכה אותם מיומנים וחדורי מוטיבציה יותר מעמיתיהם.
הרף של נסראללה
טענה זו, יש בה נקודת חולשה: האסירים ששוחררו וגרמו לרצח ישראלים עשו זאת בעיקר בתקופת האינתיפאדה הראשונה. באותם ימים, גם לשב"כ ולצה"ל לא הייתה אותה עליונות מודיעינית וחופש פעולה מבצעי, שיש להם כיום ביהודה ושומרון. אבל צודקים הגורמים הטוענים, כי אפילו יהרגו אותם מחבלים משוחררים עשרות ישראלים בשנה, ולא מאות - עדיין מסוכן להרשות להם להסתובב חופשיים. מה גם שהם יכולים להכשיר קאדרים חדשים.זו דילמה שאף ממשלה - ולו גם היונית ביותר - אינה יכולה להתעלם ממנה. הפיתרון: שחמאס יגמיש את הרשימה, כפי שדורשות ישראל ומצרים, או לחילופין: שיסכים שהמשוחררים המהווים סיכון מיוחד (לדעתה של ישראל) ישוחררו לעזה ויישארו שם. חמאס כבר דחה שתי דרישות אלו על הסף.
צריך לציין שלעמדה הקשוחה של חמאס הביאו בעקיפין שתי שגיאות, שעשתה ממשלת
מה יועילו הגרמנים?
כעת נבחנות מספר דרכים לשבור את המבוי הסתום, אחת מהן - וגם חמאס מעוניין בה - היא לערב מתווך אירופי (עדיף גרמני, לנוכח הצלחת התיווך בעסקה הלבנונית). אבל ספק אם החלפת המתווך תשנה משהו - עד שילמד את הנושא וייצור יחסי אימון עם חמאס, יעבור זמן רב, וגם אז - ספק אם יוכל להבטיח משהו שישנה את תנאי העסקה. חמאס ייענה למאמצי התיווך רק אם הדבר ישרת את האינטרסים שלו. כרגע, מתווך אירופי לא יכול להבטיח לחמאס דבר, מלבד כספי סיוע והכרה בשלטונו ברצועה. הכסף כבר מגיע מאיראן, והכרה בינלאומית אינה עומדת בראש סדר העדיפויות של הארגון. מנגד, הכנסת מתווך אירופי תשחרר את מצרים מאחריות - ותעליב את מובארק. צריך לזכור כי למצרים יש מנופי לחץ אמיתיים על חמאס, שהפעלתם המושכלת עשויה להניב תוצאות. מה שאין למתווך אירופי.
אפשרות אחרת היא הסכמה ישראלית ללא תנאי לדרישות תכתיב חמאס. זה בעצם מה שדורשים משפחת שליט וארגוני המתנדבים הלוחצים על הממשלה. גם אפשרות זו אינה נראית כרגע בת-מימוש, שכן במערכת הביטחון מאמינים עדיין שמנופי הלחץ והפיתוי המצריים יובילו בסופו של דבר להגמשה בדרישות חמאס. הממשלה, בחולשתה הפוליטית, גם אינה יכולה להתעלם מעמדת הגורמים המקצועיים: אם תתבצע העסקה ויתממשו אזהרותיהם, יגרום הדבר נזק פוליטי חמור למרכיבי הקואליציה הנוכחית, וישמש נשק במערכת הבחירות הממשמשת ובאה.
אפשרות שלישית היא איום מצד ישראל בסגירת המעברים, והתניית פתיחתם בהגמשת עמדות חמאס - ובעסקה. הבעיה: איום חייבים לממש, אחרת - נזקו גדול מתועלתו. במילים פשוטות: צעדי הלחץ צפויים להביא לחידוש האש, ולפי כל הסימנים, הממשלה הנוכחית - וגם זו שתחליף אותה - מעוניינות בהמשך הרגיעה, המאפשרת לתושבי הדרום לקיים אורח חיים נורמלי. צה"ל גם רוצה לדחות, עד שייווצר הכרח בל-יגונה, מבצע צבאי נרחב ועתיר אבידות ברצועה. השורה התחתונה: לא נראה שממשלת ישראל תהיה מוכנה להקריב את הרגיעה כדי להפעיל מנוף לחץ על חמאס. מה גם שמבצע צבאי גדול עלול להעמיד בסכנה את שלומו של גלעד.
אפשרות רביעית: מבצע צבאי נקודתי לחילוץ גלעד שליט, אלא שגם הוא - ואפילו יש בידי צה"ל מודיעין משובח - מעמיד בסכנה את חיי השבוי. זאת בהתחשב במה שידוע על תנאי החזקתו. גם אם מבצע השחרור יצליח, הוא יביא לשבירת הפסקת האש.
השורה התחתונה היא שכרגע, לא נראים סיכויים להביא לשחרורו הקרוב של גלעד שליט. אין אפילו סימנים שהמו"מ על עסקת שחרור עתיד להתחדש בקרוב. אבל אין זאת אומרת שאבדה התקווה. יש סימנים רבים לכך שחמאס יהיה מוכן לחדש את המו"מ ואפילו להגמיש עמדות, אם תנאי היסוד ישתנו, כלומר: אם לתנועה השולטת ברצועת עזה יובטחו הישגים נוספים, שאינם קשורים דווקא ברשימת המשוחררים. סיום תקופת כהונתו של אבו-מאזן בראשית 2009 ייצור תחרות בין חמאס לפתח על השליטה הפוליטית ותמיכת הרחוב, ועסקת שחרור אסירים עשויה להעניק לחמאס יתרון אדיר. גם מצרים, אם תשתמש כהלכה בקלפים שבידיה - מעבר רפיח, צינור דלק לרצועה ועצורי חמאס שבחזקתה - עשויה להגיע להישג. צריך להפעיל גם גורמים ערביים ובינלאומיים, שלחמאס יש כעת אינטרס להיענות לדרישותיהם. אם ארה"ב וצרפת יסייעו לישראל, עשויות סוריה, ירדן, קטאר וסעודיה להפעיל את השפעתן על הארגון.
בנוסף לכל אלה, ישראל יכולה לנקוט כמה צעדים יצירתיים, למשל: להבטיח לחמאס הסרה מדורגת של ההגבלות על מעבר סחורות, במקביל להתקדמות במו"מ על גלעד; הסרת ההתנגדות לפתיחת מעבר רפיח בתנאים שדורש חמאס; ומתן חופש פעולה פוליטי לחמאס ביהודה ושומרון ובירושלים. צעדים אלה עלולים לפגוע באינטרס של ישראל לבודד את חמאס ולהחלישו, אבל אחרי שתתבצע עסקת החילופים - אלוהים גדול. רמז: לישראל יש - ותהיה גם אחרי העסקה - יכולת צבאית ומודיעינית לא-מבוטלת בגדה.
ויש עוד מהלך מבטיח, שעדיין לא ננקט: הפעלת לחץ באמצעות משפחות האסירים הפלסטינים. אם תפרסם ישראל רשימה של מאות אסירים שהיא מוכנה לשחרר, ואף תודיע על כך להם ולמשפחותיהם - עשוי הדבר לקלוע את הנהגת חמאס בין המצרים, ולהכריחו להגמיש עמדותיו. החשוב הוא לנקוט את כל הצעדים הללו יחד, בתזמון שייצור מאסת-לחץ קריטית, אשר תגרום לחמאס לשקול מחדש את עמדתו הנוכחית.
גלעד שליט נחטף לרצועת עזה לפני 801 ימים.
לפנייה לכתב/ת 
