טוקופוביה: לוותר על הריון - מפחד הלידה
כמעט כל אישה חוששת מהלידה הראשונה, אבל כ20%- מהנשים כה חרדות מפניה עד שהן מעדיפות לא להיכנס להריון כלל. הכירו את הטוקופוביה - חרדת הריון ולידה ואת דרכי הטיפול בבעיה
"זה ליווה אותי כל החיים," היא מספרת. "אף פעם לא הבנתי איך נשים יכולות ללדת. הייתי בטוחה שבמהלך הלידה אני פשוט אקרע. לאמא שלי היו לידות קשות, ואמרתי לעצמי שגם לי זה יקרה. לא חשבתי שאעמוד בכאב הפיזי, ולא עזרו השכנועים וההבטחות שעם אפידורל לא ארגיש כלום. יש לי גם צורך גדול בשליטה. פחדתי מאיבוד שליטה על גופי במהלך ההריון והלידה. בסוף, אחרי שנים של התקפי חרדה וייאוש מהמצב, הבנתי שאין ברירה והחלטתי ללכת לטיפול.
"בפגישה הראשונה אמרתי לפסיכולוגית שהגעתי רק בשביל בעלי. היה לי ברור שזה לא יצליח. במקביל לשיחות קיבלתי גם טיפול תרופתי נגד חרדות, שגרם לכך שבכלל אוכל לדבר על הבעיה שלי. עד אז לא יכולתי לשמוע את המילים הריון ולידה. אחרי כשנה המצב השתפר, אבל עדיין לא רציתי להיכנס להריון. הפסיכולוגית אמרה לי שאם אני אחכה עד שהפחד יעבור כדי להיכנס להריון זה לעולם לא יקרה, ושצריך פשוט לקפוץ למים ואז להתמודד עם זה. זה עשה לי סוויץ' בראש.
הלידה השניה כבר היתה כיף. איה מוגילנר ושני ילדיה (צילום: תומריקו)
"תוך חודשיים נכנסתי להריון. זה היה שוק מאוד גדול עבורי. שמחתי, אבל הגלים של הפחדים חזרו. בשליש השני החרדות רק התגברו כי הבנתי שכבר אין דרך חזרה. למרות שעשיתי את כל הבדיקות ואת כל הסקירות פחדתי כל הזמן שהילד לא בסדר ושלי יקרה משהו. מצד שני צברתי המון ידע שעזר לי. בשליש האחרון היה לי טיפול פסיכולוגי צמוד, דולה שליוותה אותי, ועברתי גם קורס הכנה ללידה. כשנסעתי לבית חולים עם צירים התרגשתי ולא פחדתי. כל ההכנות חיזקו אותי ונתנו לי להיות בשליטה על התהליך. מבחינתי זה שילדתי זה נס. לכן קראתי לבני קסם. בסופו של דבר היתה לידה מדהימה, בלי ואקום ובלי תפרים. הייתי בהיי. עשיתי את זה."!
את הלידה השנייה שלה עברה איה בכיף וכמעט ללא פחדים והיום היא מנהלת פורומים שעוסקים בחרדה מלידה. "אני לא מתביישת לספר על מה שעבר עלי. אני גאה בדרך שעשיתי ואני רואה בזה שליחות לעזור לנשים אחרות שסובלות מחרדה מלידה. כל מה שצריך זה טיפול נכון וממוקד בבעיה, מערך תמיכה רחב, גם של הבעל, וכמובן – הרבה אומץ להתמודד עם הפחד."
“התביישתי לספר לחברים"
לידת תינוק היא אירוע מכונן בחייה של כל אישה. רוב הנשים חוות הריון ולידה כתהליך שמעורר אושר וגאווה, לצד חששות, דאגות ופחדים. אך יש כאלה שעבורן התהליך מעורר דווקא חרדה כה עמוקה, עד שהן מעדיפות לדחות את החוויה ולפעמים אף לוותר עליה כליל. התופעה הזו נקראת טוקופוביה והיא הרבה יותר שכיחה ממה שאתם חושבים.
מחקרים מראים שבחברות מערביות כ20%- מהנשים בהריון שאינו בסיכון מדווחות על פחד חמור מהלידה. "נשים כמעט שלא מדברות על טוקופוביה כי כל אחת חושבת שהיא היחידה שסובלת מזה," אומרת ד"ר שולמית בן יצחק, הפסיכולוגית הראשית ומנהלת היחידה לפריון האישה במעגל החיים של המרכז הרפואי תל אביב. "וקיים גם העניין החברתי. בנסיבות שאמורות להיות משמחות וטבעיות אין לגיטימציה וזו בושה לדווח על רגשות שליליים. נשים רבות מעדיפות להסתיר את הפחד שלהן ולא לחפש עזרה, דבר שמקשה על זיהוי התופעה ועל הטיפול בה.
"צריך כמובן להבדיל בין פחדים רגילים ונורמטיביים מפני ההריון והלידה, שיש כמעט לכל אישה, לבין מצב של סיוטי לילה והתקפי חרדה. נשים שסובלות מטוקופוביה חולמות על זה, מתעסקות בזה, הפחד פשוט מנהל להן את החיים. ישנן נשים שנמנעות מלהרות בגלל פחד הלידה, ויש גם מקרים חריגים של נשים שביצעו הפלות בגלל הפחד. בלידות של נשים שסובלות מהחרדה יש שיעור גבוה של כאבים וחוסר שיתוף פעולה עם הצוות הרפואי."
אצל גלי (שם בדוי,( בת 37 מתל אביב, אמא לילד בן שנתיים, החרדה מהלידה גרמה למשבר בחיי הנישואים שלה. "בעלי מאוד רצה ילד, אבל אני פשוט לא רציתי לשמוע על זה. בכל פעם שהנושא עלה התחמקתי. אמרתי שאני מוכנה לאמץ, אבל לא ללדת. פחדתי מאוד מכל הבדיקות הפולשניות ומהחדרת המחטים, אבל יותר מכל פחדתי מהלידה עצמה. היה לי ברור לחלוטין שאמות בלידה או שאצא ממנה עם נזק גופני או נפשי. זה ליווה אותי שנים וכבר השלמתי עם העובדה שלא אלד לעולם. היו לי ממש התקפי חרדה, סיוטים ומחשבות שליליות. את לא חושבת על שום דבר חוץ מעל הפחד שלך וזה מקשה מאוד על החיים. בניגוד לפחדים אחרים כמו פחד ממעליות או פחד מטיסה למשל, את זה אי אפשר לפתור בדרך חלופית – או שאת נכנסת להריון או שלא – וזה רק מגביר את התסכול והפחד. התביישתי בזה ועד היום רוב החברים שלי חושבים שהיו לי בעיות פוריות. אני קוראת לפחד מלידה 'בעיות פוריות נפשיות.'
"כשהלידה התקרבה, החרדות התגברו"
"התחלתי לשוטט באינטרנט ולקרוא קצת, וראיתי שיש עוד הרבה מאוד נשים כמוני ושיש פתרונות," ממשיכה גלי. "התחלתי להבין שאני זקוקה לטיפול, אבל עד שהלכתי זה לקח עוד כשנתיים. בהתחלה הלכתי לפסיכולוגית, אבל המצב לא השתנה. כשהגעתי למרכז באיכילוב, מלבד הטיפול האישי השתתפתי גם
בקבוצת תמיכה שמאוד עזרה. השילוב הזה של שיחות וקבוצה הביא אותי למצב שבו בחרתי להיכנס להריון. ידעתי שיהיה מי שיתמוך בי."
אחרי שנה של טיפולים ועוד כמה חודשים של עיבוד נתונים והסתגלות החליטה גלי 'לקפוץ למים' ונכנסה להריון. "ההריון עצמו עבר מצוין מבחינה פיזית, אך ככל שהתקרב מועד הלידה שוב חזרו הפחדים. חששתי מהבדיקות, מסיבוכים כמו סוכרת ורעלת. במשך כל ההריון המשכתי עם הטיפולים הפסיכולוגיים ונעזרתי ברופא פרטי שליווה אותי. הלידה לא היתה קלה, אבל בהשוואה לדמיונות הרעים שליוו אותי כל השנים זה היה כלום. היום אני מאושרת מהאמהות שלי. אני כבר לא מגדירה את עצמי כחרדה מלידה, אבל החלטנו שלידה נוספת לא תהיה. נתתי את כל מה שיש לי בהריון הזה ואין לי כוחות נפש להריון נוסף."
ד"ר בן יצחק: "כמו בכל סוגי החרדות, גם במקרה הזה הטיפול המומלץ הוא טיפול פסיכולוגי ממוקד. במקרים מסוימים ניתן גם לשלב במקביל טיפול תרופתי נוגד חרדה, אך צריך לזכור שלתרופות האלה יש לפעמים תופעות לוואי. ההמלצה שלי היא פשוט לא להתבייש, לא להרגיש שמשהו פגום בך והכי חשוב: להבין שיש עוד רבות כמוך. חשוב לזהות את הסימפטומים (ראו מסגרת.( אם חלק מהם תואמים את תחושותייך ומחשבותייך, מומלץ שתפני לטיפול. הטיפול רלוונטי גם לנשים בהריון וגם לאלה שמעוניינות להרות בעתיד."
לדברי ד"ר בן יצחק, על אף שכיחותה הגבוהה יחסית של התופעה, המחקר בתחום עדיין בחיתוליו והממצאים לא אחידים, אם בשל הגדרות שונות של התופעה ואם בשל שיטות מדידה שונות. במרכז לבריאות הנפש של האישה במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב) מתקיים בימים אלה מחקר שנועד להבין את התופעה לעומקה ולבחון את יעילותו של הטיפול הפסיכולוגי. הטיפול במרכז ניתן באופן אנונימי, ללא תשלום וללא צורך בהפניה כלשהי. גם במרפאת חווה בתל השומר, שמטפלת בנשים שסובלות מהפרעות נפשיות שקשורות למעגל חייהן, מטפלים בין השאר בפחד מלידה.
"בצפון אין מודעות לנושא"
לא תמיד מצליחים הטיפולים, אפילו אם הם ממושכים, לפתור את הבעיה. שירה (שם בדוי,( בת 33 מאזור הצפון, נשואה שש שנים ועדיין לא הצליחה להתגבר על הפחד שלה מהלידה. "זה התחיל לפני שבע שנים כשאמי נפטרה מסרטן," היא מספרת. "בבת אחת התעוררו בי אינסוף פחדים שקשורים לנושאי בריאות, ובעיקר להריון וללידה. פחדתי מסיבוכים אפשריים, מחוסר שליטה פיזי, מכל דבר שיכול להשתבש, ולא פחות – מגידול התינוק. החברות שלי גרות רחוק, אין לי אחיות ואני מפחדת שלא יהיה מי שיעזור לי כשאלד.
"מאז שאמי נפטרה אני לוקחת תרופות נגד חרדה. הייתי גם בטיפול פסיכולוגי ממושך אצל כמה מטפלות, אבל כלום לא עזר. לפני שנתיים החלטתי להיכנס להריון, אבל בשבועות הראשונים סבלתי מחרדות איומות. בשבוע התשיעי הפלתי את העובר ובתוך תוכי הרגשתי הקלה. לכאורה התגברתי על החרדות, אבל אחרי תקופה מסוימת החרדות רק הלכו וגברו. אני גרה בצפון וכאן, בניגוד לתל אביב, אין כמעט מודעות לנושא הזה. בבתי החולים אין כל עזרה, כל קבוצות התמיכה נמצאות במרכז והניתוק הגיאוגרפי משפיע. בקרוב אני מתכננת להפסיק את הטיפול הפסיכולוגי ולקחת כמה חודשים של הפסקה בכל ההתעסקות סביב הנושא. פשוט התעייפתי. יש לי זוגיות מצוינת ובעלי תומך בי. הוא מוכן לאמץ, אבל אני עוד לא הרמתי ידיים. אני רוצה להיות אמא."
כך תדעי אם את סובלת מחרדת הריון ולידה
• את נמנעת מלהרות או חשבת להפסיק הריון בגלל פחד מהלידה.
• את סובלת מסיוטים שקשורים לנושא או ממחשבות לא מרפות שממוקדות באירועים שליליים אפשריים במהלך הלידה.
• ככל שמועד הלידה מתקרב גוברים הפסימיות, מצב הרוח הירוד וההתפרצויות שלך.
• אין לך אמון ביכולת המקצועית והאנושית של צוות חדר הלידה.
• את חרדה מפני אובדן שליטה ומכאב במהלך ההריון או הלידה.
• את פוחדת מנזקים פיזיים ומנטליים בלתי הפיכים שייגרמו לך או לתינוק במהלך הלידה.
• בחרת ללדת בניתוח קיסרי למרות שאין לכך סיבה רפואית.
• יש לך מחשבות פסימיות על תוצאות הלידה עד כדי פחד ממוות שלך או של התינוק.
• אין לך אמון ביכולתך לעמוד בכל מה שכרוך בתהליך הלידה.
לפנייה לכתב/ת 
