סמיילי
האנה מונטנה, הלא היא מיילי סיירוס, או ההפך מצליחה להיות נורא מתוקה באלבום החדש שלה. כי היי, מי צריך יותר מזה בגיל ההתבגרות?
כשדסטיני הופ סיירוס היתה תינוקת היא היתה מאוד חייכנית והפנים הזכירו להוריה "סמיילי". הכינוי דבק, ה-S נעלמה וכך יצאה לדרך מיילי, בתו של בילי ריי סיירוס, זמר קאנטרי מוערך שזכה לעדנה מחודשת בזכות הצאצאית, שטרם מלאו לה 16. המתבגרים האמריקניים כבר מזמן נכנעו למרותה של המלכה מיילי, שכבר יותר משנתיים שולטת ביד רמה בעולם הבידור והפכה לחלק אינטגרלי מחייהם של ילדים עד נוער בחטיבות הביניים בארצות הברית.
סיירוס. יותר האנה ממיילי
הטירוף סביב מיילי החל עם המצאת האלטר-אגו שלה, האנה מונטנה, אותה החלה לגלם בסרט לילדים ובהמשך בסדרה מצליחה ורווחית מאוד של רשת דיסני. אפילו יו הפנר כבר הציע לה כשהיתה בת 14 להצטלם ל"פלייבוי", אבל רק כשתהיה חוקית כמובן. היא בינתיים התמקדה במשחק ומוזיקה, עם אלבום אחד באמתחתה והשני שיצא לאחרונה.
ב-“Breakout” יש ניסיון מובהק ומוצהר של מיילי שלא להיות קשורה לחלוטין לדמותה הטלוויזיונית, אבל עדיין היא לא יכולה להרשות זאת לעצמה. בכל זאת, הדמות הזו מכניסה לה מיליוני דולרים, שלא תראה עד שתגיע לגיל 18. יש כמה רצועות באלבום שבהחלט ראויות כלהיטי פופ, כמו “See You Again”, שכבר שובץ בגרסת הרמיקס. זה גם אחד מששת השירים בהם השתתפה מיילי בכתיבת המילים.
הסינגל הראשון, “7 Things”, שמדבר על שבעת הדברים שהיא שונאת במושא אהבתה מגובה בהרבה תופים וקצב מהיר. מיילי לא מסתירה את חיבתה לשירים היותר קצביים, אותו סגנון רוק של אבריל לאבין למתחילים, שגם מאפיין את בני טיפוחיה, האחים ג'ונאס. אחד היוצאים מהכלל הוא “Bottom of the Ocean” עם מלודיה שמזכירה את PM Dawn של תחילת שנות התשעים. בכל השירים מיילי מתמסרת ומביאה את האנרגיות הצעירות שלה, כך שכל הביצועים ראויים להערכה. השירים כמכלול פחות.
יש גם גרסת כיסוי אחת ללהיט הגדול של סינדי לאופר “Girls Just Wanna Have Fun". ולא היתה יכולה להיות בחירת קאבר שקופה יותר למפיקי האלבום. המילים יושבות על הדמות שלה בעולם הבידור באופן מדויק ושובבי. הצרה מתחילה כששומעים בפועל את השיר, שהואץ בכמה הילוכים. נדמה שככה היתה מבצעת אותו לאופר עצמה - לו היה מוצמד לה אקדח לרקה.
השיר המוצלח ביותר הוא “The Driveway”, המדבר על אהבת מתבגרים, עם עיבוד מאוד נקי ונכון ואחד הבודדים שאכן קולע. האנשים שהביאו לנו את האנה מונטנה מסמנים פה וי על הבמה שניתנה למיילי לפתח קריירת סולו רצינית, אבל מבלי לקלקל להם את הנוער. משעמם ובנאלי אבל אי אפשר לצפות למשהו אחר.
בהתאם, לא מפתיע לגלות שירים רבים שחנוקים במסרים שמרניים עם טקסטים של ילדה טובה נאשוויל. הקיצוני ביותר הוא “Wake up America”, שיר שג'ון מק'קיין בטח היה שמח לאמץ למסע הבחירות שלו, בו מיילי שרה "עורי אמריקה, כולנו יחד בזה, זה הבית שלנו, אז בואו נשמור עליו". מנגד, עיבוד מעניין ניתן למצוא ב- “Fly On The Wall", שנשמע כמו גוון סטפאני בחיתולים. המקצב מושך, כמו גם הביצוע של מיילי, השרה ופורצת החוצה.
מיילי מתוקה להפליא ונראה שהיא מאוד אוהבת להיות על הבמה, לבצע שירים ולקחת חלק פעיל ביצירה. אך היא עדיין בגיל ההתבגרות. אין בזה שום דבר רע, זהו גם קהל היעד שהיא מכוונת אליו ופוגעת בול במטרה עם מקום ראשון כבר בשבוע הראשון, שהסב נחת גדולה לקברניטי דיסני האמונים על הקריירה שלה.
יש פה פוטנציאל אבל זה עדיין רק בגדר חמוד ולא באמת תהליך יצירתי. נקווה שלשם היא תגיע ולא למוסד גמילה, כמו מרבית תגליות הפופ של העשור האחרון. בילי ריי, לתשומת לבך.
סיירוס. רק רוצה לבלות
עטיפת האלבום
מומלצים
