לא הכל דבש

זה יתחיל בדבש; הכמויות שמניב הענף ירדו באופן משמעותי ומחירו יאמיר. עד מהרה ייעלמו מעל מפת הדבש העולמית מדינות רבות, ותישאר סין, היצרנית הגדולה בעולם. במקביל יופיעו בשוק תחליפים זולים וזיופים, והוא יתמוטט סופית. דבש טהור אמיתי יהפוך יקר המציאות.

במקביל תורגש המכה בחקלאות: תנובת הגידולים בשדות תיפגע, המחירים יזנקו, וענפים שונים יסבלו מקשיים עד שיהפכו בלתי כדאיים כלכלית. אפשר שהראשונים יהיו הגידולים האקזוטיים יותר כמו ליצ'י, מנגו או אבוקדו. אחר כך אולי יגיע תורם של התפוחים והאגסים, המשמשים, השזיפים והשקדים, הקישואים, האבטיחים והמלונים, וגם התלתן והזרעים המשמשים להאכלת בקר ועופות - כך שגם הבשר יתייקר.

במקרה הקיצוני ייפגע גם הטבע: הצמחים יצמחו אך הפריחה תתמעט, והמרבדים הצבעוניים יתמעטו. איך זה ישפיע על המערכת האקולוגית קשה לחזות.

כל הצרות הללו עלולות להיגרם לא בגלל משבר המים העולמי או ההתחממות הגלובלית - למרות שגם להם תפקיד בקטסטרופה - אלא בגלל חרק קטן וחינני: הדבורה. אם היא תעלם לפתע מהכוורת - כפי שקורה כיום באופן מתמיה בעיקר בארה"ב - כולנו נחוש בחסרונה.

תפקידה החיוני של הדבורה בהאבקת גידולים חקלאיים הופך אותה לשחקנית משמעותית בשוק המזון העולמי. ע"פ הערכת מומחים, כשליש מהתזונה העולמית תלויה בהאבקה, שבלעדיה אין הפרייה והחנטה, ולא צומח פרי. לאלברט איינשטיין מיוחסת האמירה שאם הדבורים תעלמנה, לאנושות יישארו ארבע שנים להתקיים. יופי של תחזית לשנה החדשה...

כמו בית שננטש בחיפזון 

התרחיש הקיצוני החל להצטייר לפני כשנתיים, כשבארה"ב החלו דבוראים לדווח על היעלמות מסתורית של מיליארדי דבורים מהכוורות. בחוף המערבי נעלמו כ-60 אחוז מהדבורים ובחוף המזרחי ובטקסס כ-70 אחוז. הדבוראים האמריקנים עמדו חסרי אונים מול כוורות שנותרו עם מלכות פעילות אך רק קומץ דבורים עמלות שיטפלו בוולדות. הכוורת הייתה מלאה בדבש והיו בה גם וולדות שטרם נולדו - כמו בית שננטש בחיפזון.

(צילום: לע"מ)

התברר גם שהכוורת עצמה חולה, ולא ניתן לשקמה. דבורים חדשות שהוכנסו לכוורות ריקות נעלמו גם הן עד שלא טופלו בקרני גמא או נוקו באופן יסודי משאריות הדונג. החשד הראשון היה הרעלה של חומרי הדברה, אך הדבוראים לא מצאו דבורים מתות מחוץ לפתח הכוורת או בתוכה, כך שהאפשרות הזו נשללה. הדבורים פשוט יצאו מהכוורת ולא חזרו.

עד מהרה החלו לזרום דיווחים דומים - אם כי חמורים פחות בהיקפם - גם מספרד, גרמניה, איטליה, שוויץ, פורטוגל, בריטניה ויוון, וכן ממדינות באסיה, בדרום אמריקה ובמזרח הרחוק. היעלמות הדבורים הפכה לתופעה כלל עולמית.

כיום כבר יש לתופעה שם: הפרעת התמוטטות המושבה - CCD (ראשי תיבות של Colony Collapse Disorder), והיא מדאיגה חקלאים, חוקרים ואקולוגים ברחבי העולם, שחוקרים אותה באינטנסיביות מזה שנתיים. אמנם גם לפני גילויה חלה הפחתה מתמדת במספר הדבורים בעשורים האחרונים, אולם אז ניתן היה להאשים טפילים ונגיפים, או את צימצום השטח החקלאי והפרחים לטובת מגדלי הבטון והכבישים. להפרעת התמוטטות המושבה, שהתרחשה בעת ובעונה אחת, בהיקף רחב ועל פני מרחב גאוגרפי גדול, טרם נמצא הסבר מספק.

מה עוקץ את הדבורים?

המסתורין האופף את היעלמות הדבורים סיפק כר פורה להשערות רבות ומגוונות, חלקן על גבול הקונספירציה. הועלתה למשל האפשרות כי קרינה סלולרית מהדור השלישי או קרינה מקווי מתח גבוה פוגעת בכושר הניווט של הדבורים והן לא מוצאות את דרכן חזרה לכוורת. אפשרות זו נשללה בינתיים.

(צילום: יגאל מרקוביץ')

גם הקשר לתופעות כמו התחממות גלובלית ושינויי מזג האוויר לא הוכח בינתיים. אמנם לשינויי האקלים יש השפעה על מחזוריות החיים בטבע, וידוע שהדבורים "חלשות" יותר בתנאי קור או חום קיצוניים, אולם המומחים סבורים שהתופעה פתאומית, גדולה ורחבה מדי גיאוגרפית לעומת ההשלכות המתונות בינתיים של שינוי האקלים בעולם.

אפשרות נוספת שהועלתה הייתה הרעלה כתוצאה מחשיפה לשאריות של חומרים כימיים שעוברים בתוך מערכות צמחים. נטען שקבוצת תרכובות נפוצה ששמה ניאוניקוטינואידים, המשמשת לריסוס תירס וזרעים נגד טפילים, מדשאות ויסודות של בתים נגד טרמיטים, גורמת לפגיעה במערכת העצבים של הדבורים ולשיבוש התנהגותן.

הדבר טרם הוכח באופן מובהק אך המומחים סבורים שלשימוש המוגבר בכימיקלים נגד חרקים מזיקים בחקלאות פוגע בדבורים המיטיבות, מחליש את המערכת החיסונית שלהן וחושף אותן לנגיפים ומחלות.

הועלתה גם אפשרות כי רעלן הנמצא בגידולים מהונדסים בארה"ב כמו תירס, הוא מקור אפשרי לתופעה, אך בדיקות שללו את ההשערה הזו בינתיים, מה גם שהיא התרחשה באזורים בהם אין גידולים מהונדסים גנטית. כעת בודקים האם ניתן שהגנים המהונדסים פגעו בדבורים שהואכלו בתמיסת סוכר על בסיס תירס או סוכר פירות.

חשוד מיידי נוסף היה טפיל ידוע ומוכר לדבורים זה עשרות שנים: אקרית הוורואה (Varroa mite). מדובר בחרק קטן התוקף את הדבורים ופוגע במערכת החיסונית שלהם. מומחים ישראלים עימם שוחח ynet, סבורים שהוורואה היא, ככל הנראה, גורם משמעותי הקשור לתופעה - אם כי לא המקור שלה. לטענתם, הפגיעה במערכת החיסונית של הדבורים מחלישה אותן והופכת אותן לחשופות יותר לפגיעה וללחצים משלל גורמים אחרים.

מומחים: הטיפול האמריקני בדבורים לקוי

המומחים סבורים כי שילוב של מספר גורמים - חיצוניים וטכניים - הוא שגרם לתופעה להתרחב ולבלוט בעיקר בארה"ב. הם הסבירו שבארה"ב מניידים הדבוראים את המושבות שלהם במשאיות על פני אלפי קילומטרים בכל שנה, כדי להאביק גידולים על פי עונות הפריחה השונות. הכוורות נוסעות מפלורידה לקליפורניה, או נודדות מטקסס לדקוטה. השינויים הללו פוגעים לדבריהם בדבורים, מה גם שהדבר מקשה על איתור סיבות חיצוניות לתופעה.

(צילום: AP) 

עוד הסבירו המומחים, כי בשונה מישראל הקטנה, בה יש כמאה אלף כוורות, הגודל של הענף בארה"ב הכתיב שיטות עבודה שונות ושגויות. "בעוד שדבוראי ישראלי מבקר את הכוורות שלו מדי יום או שבוע, כי הן אף פעם לא רחוקות מדי, דבוראי אמריקני מקים כוורת, מציב אותה בשדה ולא מבקר אותה למשך מספר חודשים. בשיטה הזו אין פלא שהוא מגלה לפתע כוורת ריקה, כי הוא לא היה שם לעקוב אחר השינויים המבשרים את ההתמוטטות, ולא סייע לכוורות חלשות בזמן", הסביר אחד המומחים, מבכירי הענף בארץ.

אולי אנחנו אשמים?

אפשרות נוספת שהועלתה לפני כשנה, קשורה לנגיף שזוהה בארץ ב-2002 וזכה על ידי החוקרים הישראלים לשם IAPV - ראשי תיבות של Israeli Acute Paralasys Virus - למרות שמקורו ככל הנראה מאוסטרליה. הנגיף זוהה עוד בטרם פרצה ההפרעה בארה"ב ב-2006, אולם מיד כשהצביעו חוקרים על הקשר האפשרי בין הוירוס "הישראלי" להעלמות הדבורים, תפס הדבר כותרות בעולם, וסופר כיצד נגיף ישראלי פוגע בדבורים ברחבי העולם - לא בדיוק הסברה חיובית.

במחקר DNA רחב שנעשה בארה"ב התגלה הנגיף ב-25 מתוך 30 דגימות של כוורות שנפגעו, ורק בכוורת אחת מארה"ב שלא נפגעה. ואולם, בכל הכוורות הפגועות הופיעה גם וירוס נוסף - KBV וגם טפיל מוכר לדבוראים בשם נוזמה סרנאה, שנקשר במחקרים קודמים לתופעה. עם זאת, שני הגורמים הללו נמצאו גם ב-80 אחוז מהכוורות הבריאות.

החוקרים מצאו כי דבורים נדבקו בנגיף לאחר ששהו ליד דבורים שמקורן מאוסטרליה, (יבוא דבורים אוסטרליות לארה"ב החל ב-2004 - ר.ב). ועם זאת, באוסטרליה לא דווח על מקרי CCD משמעותיים והדבר מעיב על המובהקות של התופעה.

מומחים מעלים אפשרות שהמפתח הוא בשילוב בין אקרית הוורואה, שאינה נפוצה באוסטרליה, ובין הוירוס "הישראלי". הטפיל מחליש את הדבורה ומאפשר לוירוס לפגוע בה פגיעה חמורה. בדיקות בנושא נמשכות כיום, ובכל מקרה מומחי הענף - בארה"ב ובארץ - אינם ממהרים להסיק מסקנות. רובם תמימי דעים שאין אף מחולל יחיד לתופעה וכי מדובר במכלול של גורמים ולחצים שממוטטים את הכוורת.

מדענים אמרו כי אם יצליחו להדביק דבורים בריאות בנגיף החשוד, והדבר יגרום ל-CCD תהיה בכך הוכחה ודאית יותר לתרומתו של הוירוס לתופעה. בינתיים, חברות ביוטכנולוגיה מנסות למצוא פתרונות גנטיים לנושא. אחד הפתרונות האפשריים, של החברה הישראלית "ביולוג'יקס", הוא תכשיר שיחליש את הוירוס שנוכח בגופן של הדבורים, ויהפוך אותן לעמידות יותר. את הדבורים העמידות ניתן יהיה אחר כך לפתח לזן חדש ועמיד בפני CCD.

המחקר בנושא - כמו גם הניסויים בתרופה - עדיין בעיצומם, ולשם כך נדרשים סכומים משמעותיים. דבוראים בבריטניה למשל, ביקשו השנה מממשלתם 8 מיליון ליש"ט להמשך המחקר בנושא. בארה"ב הקצה משרד החקלאות 1.4 מיליון דולר לנושא, אולם הכסף טרם חולק למספר המחקרים המתבצעים באוניברסיטאות ומעבדות שונות.

גם המגזר העסקי התגייס: יצרנית הגלידות "האגן דאז" למשל תרמה לקונסורציום החוקרים 250 אלף דולר. בחברה הסבירו כי פירות ואגוזים שזקוקים להאבקה מהווים את הבסיס ל-25 מתוך 60 הטעמים שהחברה מייצרת.

חברות מסחריות אחרות המשתמשות במוצרי כוורת תרמו כספים, ואין להתפלא שהן מעוניינות לשמר את הענף: בארה"ב לבדה, אחראיות דבורים לתפוקה חקלאית בהיקף של כ-15 מיליארד דולר בשנה. תעשיית השקדים בקליפורניה למשל, מייצגת שווי שנתי של 2.5 מיליארד דולר. דבוראים מפלורידה מניידים את הכוורות שלהם לקליפורניה כדי להאביק את השקדיות בכל שנה בסתיו. בלי הדבורים הללו, לא יהיו שקדים, וענפי תעשייה שלמים יקרסו.