קול דממה דקה
"כל כך הרבה קולות ורעשים בחיינו. רעש המרוץ אחר הפרנסה, רעש המולת הבית וטרדות החיים. ובתוך ההמולה הזו - כמה דקות, רגעים, וימים של שקט - וקול דממה דקה של רעשים אחרים ישמע". במוצאי ראש השנה וערב שבת שובה ויום הכיפורים - אבי רט על סוד ההקשבה וההאזנה לשופר
באותן שניות של תקיעות שופר - העיניים נעצמות, והאוזניים כרויות לשמוע. התקיעה היא אותה תקיעה- אך כל אחד לוקח אותה למקומות ולמחוזות אחרים.
אני מתבונן סביבי, ורואה את דור הקשישים. אלו בני ה-80 פלוס. כמה תקיעות שופר הם כבר שמעו בחייהם, באילו תנאים ובאילו מצבים.
אני רואה את הילדים הקטנים העומדים סביב, ומכניסים לנשמתם את זיכרונות ילדותם, את תבניות נוף ותרבות חייהם, את מושא געגועיהם לכשיגדלו.
אני רואה את יוסל'ה עם המספר על הזרוע. הוא בגיל 12 שמע את תקיעות השופר בסתר, במחנה, במניין מחתרתי שהתכנס סביב שופר מוברח. אני תוקע בשופר ורואה את יוסל'ה שב למחנה, לדרגש. ומשם לבית אבא ואימא בעיירה. אני תוקע בשופר ויכול כמעט להריח את ריח מאכלי החג שהכינה אימא שלו בעיירה. אני יכול לדמיין בעיני רוחי את שולחן החג, את הסימנים, את העוני והדלות, ואת השמחה שבלב. אני יכול לראות את אבא של יוסל'ה שב מבית הכנסת, מתיישב בראש השולחן, מביט בעיניים מלאות נחת בילדיו - מאחל לכולם שנה טובה, וניגש לקדש.
התקיעה היא אותה תקיעה, וכל אחד לוקח אותה למקום אחר.
תמיד יש על מה להתפלל, אבל משום מה, יש לי תחושה שהשנה יש כל כך הרבה על מה להתפלל. קשה לדעת מאיפה להתחיל. כל כך הרבה סבל,עצב,קושי וצער יש מסביב.
כמות המחלות, הצרות, הכאבים ועוגמות הנפש מסביב מטריפות את הדעת. מבט קצר מסביב, כמו דוגמית של הכלל - זה מתמודד עם המחלה, ולזה צער גידול ילדים, ההוא בקשיים כלכליים, ולאחר בעיות אישיות, לאלה התא המשפחתי קורס, ולאחרים ילדים רווקים מבוגרים, לאלה בעיות בכניסה להריון ולאלה נולד ילד חולה. כל אחד עם ה'פקעלה' שלו. כל זה רמה האישית. ומעבר לזה ברמה הכללית - המצב הביטחוני הפנימי והחיצוני, המצב הכלכלי, הפנסיות וקופות הגמל, הבורסות שקורסות, אי הוודאות הכלכלית, שלטון מסואב, ואלימות ברחובות, אי שקט עולמי ונשק אטומי באיראן, ועוד כהנה וכהנה 'מי-שברכים', שיושבים על הנשמה ומאחורי הראש ולא מרפים.
יש כל כך הרבה על מה להתפלל. קשה לדעת ולהתרכז מאיפה להתחיל.
עוצמים עיניים. תקיעה
יש בתקיעת השופר משהו מרגיע, ויש משהו מחריד. יש בתקיעת השופר צליל עדין ומרגיע של השתפכות הנפש, מעין בכי של תינוק. קול פנימי ועדין של ילד המבקש מאבא, של זעקה הבאה מתוך שבר, של תקווה לעתיד טוב יותר. יש בקול השופר משהו שמחבר בין דורות, בין מקומות. אני עוצם את העיניים ובקלות מוצא את עצמי על המגדל בכניסה לבירקנאו, במרתפי ספרד, ובבית המקדש. יש משהו מרגיע, מנחם, מתרפק בתקיעת השופר. משהו שמחבר אל הסבא שלא הכרת, ואל הנכד שעומד לידך ו'בולע' את התקיעות בעיניים גדולות.ובאותה עת ובאותה מידה יש משהו מחריד. זעקת הסירנה של השופר מזכירה את זעקת הסירנה של יום הכיפורים ההוא בשתיים בצהריים. ייבובי התרועה מזכירים את צפירות האמבולנסים ברחובות. התקיעה הגדולה כמוה כתוקעים ביציאה לקרב. קול השופר חודר וחופר בנפש פנימה, שואל ומקשה. לא מרפה ולא נותן מנוח - איכה האדם. איפה היית בשנה שעברה בזמן הזה? איפה תהיה בשנה הבאה בזמן הזה? כמה יעברון וכמה יבראון? מי יחיה ומי ימות? מי ינוח ומי ינוע? וכל זה דופק בראש ובלב - ולא נותן מנוח ומרגוע.
יש כל כך הרבה על מה להתפלל - בכל מעגלי החיים שלנו. במעגל החיים האישי - ביני לבין עצמי, ובמעגל הזוגי, והמשפחתי. במעגל החברתי והקהילתי, במעגל הלאומי והדתי, ועד מעגל החיים הכללי והאוניברסלי. כל כך הרבה סבל, צער וכאב. כל כך הרבה זקוקים למרפא ונוחם, כל כך הרבה צריך לתקן.
בכמה דקות הללו של תפילות ותקיעות - כולם עומדים כשווים לפני אבא. לא ניכר שוע לפני דל. עומדים ניצבים מבוישים ומבקשים, אם כבנים אם כעבדים.
מלאי עוז ורצון חיים מצד אחד, ומלאי ענווה וביטול מצד שני. 'בשבילי נברא עולם' מצד אחד, ו'אנוכי עפר ואפר' מצד שני, מלאי און ותעצומות מצד אחד, ו'כצל עובר וכענן כלה' מצד שני.
כל כך הרבה קולות ורעשים בחיינו. רעש החיים וההישרדות, רעש המרוץ אחר הפרנסה ומעט פיסות האושר שעימה, רעש המולת הבית וטרדות החיים. זה רעש חיינו. ובתוך ההמולה הזו - כמה דקות, רגעים, וימים של שקט - וקול דממה דקה של רעשים אחרים ישמע.
קול של הקשבה פנימית, מפויסת ורגועה. קול של ענווה והתבטלות, קול של אהבת אדם ואלוה. קול של תפילה וזעקה הפורצת מהמקום היותר עמוק בנשמה.
אנחנו כל כך יודעים לדבר - 'הכל דיבורים'. ויודעים כל כך הרבה פחות להקשיב, להאזין.
הלוואי ונדע במוצאי תקיעות השופר,וערב שבת שובה ויום הכיפורים - את סוד ההקשבה והאזנה. הלוואי ונדע לקחת איתנו אל הימים שעוד נכונו לנו את הצלילים והתקיעות- כמורי דרך, כנותני כח, כאמירה של תקווה וחיזוק, אמת ואמונה.
