הזוגיות טובה? חמסה חמסה, בלי עין הרע
כולנו אוהבים לספר ולבכות כמה קשה לנו. זה תמיד מתקבל בברכה. הדיכאון תמיד מוצא פרטנרים, אבל מה קורה כשטוב לנו? לא תמיד נמהר לספר, מחשש שמשהו ישתבש, טפו-טפו-טפו
מדובר באשה שבתקופת במנדט הבריטי יצאה בזמן העוצר כדי לצחצח את האנגלית שלה עם חיילים בריטים. אחד היא אפילו קיללה. זו אשה שנהגה לחלק כרוזים של הלח"י ללא מורא, אבל אל מול אותו לא נודע הקרוי עין הרע היא משקשקת מפחד.
אבל לא רק אנשים מבוגרים חוששים מעין הרע. אני מכירה חבר'ה צעירים שמיד אחרי שהם מספרים על הזוגיות החדשה מוסיפים טפו-טפו-טפו הזהיר. מצד אחד מי שמצליח רוצה לספר, אבל גם פוחד מההצלחה.
בדירה היו ארבע רווקות שלא הפסיקו להתפעל מהבחור
רק השבוע סיפרה לי חברתי שהכירה בחור מקסים, משקיע, חם ואוהב, שעובד כמהנדס. הם התראו על בסיס יומי, הקשר זרם והיה רציני. יום אחד הגיעו שניהם לדירה של חברה, כדי שהבחור יסייע לה בתיקון ברז. בדירה היו ארבע רווקות שלא הפסיקו להתפעל מהבחור. הן שאלו אותה כיצד מצאה מציאה שכזאת, ובכלל התפלאו שאחת כמוה, "לא מיס יוניברס", כהגדרתה, השיגה בחור כזה מוצלח. למחרת התקשר אליה הבחור והודיע לה שהחליט לסיים את הקשר. לחברתי ברור שזה קשור במפגש עם חברותיה המחמיאות. היא חששה שמתחת לפרגון שקיבלה מהבנות הסתתר מירמור של בנות מתוסכלות.
למרות שחברתי היא בחורה הגיונית, בעלת שכל ישר, בכל זאת יש לה תחושה חזקה שעשו לה עין הרע. קשה להפריך טענה זו, אבל באותה מידה גם קשה להאמין באותו כוח נסתר. ברור שאולי היו בעיות אחרות בקשר, ולכן הגיע הבחור להחלטה לסיימו. אבל הסמיכות בין המפגש עם חברותיה הרווקות לבין הפרידה מהבחור גרמו לה להאמין שצרות העין שלהן היא זו שקילקלה לה את הזוגיות.
דיסקרטיות היא נשק, אבל יש גם הגנות פופולריות (צילום: סיגלית פרקול)
כולנו אוהבים לספר ולבכות כמה קשה לנו, או לא טוב לנו. זה תמיד מתקבל בברכה. הדיכאון תמיד מוצא פרטנרים, אבל מה קורה כשטוב לנו? לא תמיד נמהר לספר, מחשש שמשהו ישתבש. דוגמה קיצונית לכך רואים אצל רווקות ירושלמיות דתיות שיוצאות לדייטים אין ספור: כשהן מכירות בחור רציני ומתאים הן לא יספרו אפילו לחברה הכי טובה. חברה שלי קיבלה הזמנה לאירוסין של החברה הכי טובה שלה ממש בבוקר האירוע. כל זה משום משפט שמוזכר בתלמוד, הגורס ש"אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין''. כך שדיסקרטיות היא הנשק נגד הטוב ביותר מול כוחות הרשע. וכמובן, יש גם הגנות פופולריות כמו חמסה, שום וחוט אדום, שבעבר עיטר את פרק כף היד של נשים מעדות המזרח ובשנים האחרונות זוכה לעדנה בזכות מדונה, אשטון קוצ'ר ודמי מור.
אני ממש צריכה להיות זהירה במחשבות ובכוונות שלי
השאלה עד כמה אנחנו באמת ערבים זה לזה ומשפיעים זה על גורלו של זה מסקרנת. כי אם בכוח המחשבה שלי אני יכולה להשפיע על אדם אחר, אני ממש צריכה להיות זהירה במחשבות ובכוונות שלי. יש נשים שהרחיקו לכת באמונה שאנחנו משפיעים זה על זה, והן פונות למחזירי אהבות כדי שירקחו משהו שישיב להן את האהוב. הן מתבקשות לערבב טיפת שתן, דם ושוקוצ'ינו, בניסיון להשפיע על האחר כדי שיטיב איתן.
האם אנחנו באמת משפיעים זה על זה? להיטיב וגם להזיק, או לגרום עין הרע? התשובה היא כן, לפחות לפי הרב אליהו דסלר, מחשובי הוגי המוסר במאה ה-20. כך כותב הרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו": "...שפעולת עין הרע מושרשת בעובדה שנפשות כל בני האדם קשורות ומעורות זו בזו, וחייהם תלויים זה בזה בשורשם הרוחני, ואם אחד מקנא בחברו ועינו צרה בו... ייתכן ויוכל לגרום על ידי זה למעט מחברו שפע החיים, וממילא יהיה יותר עלול לנזקים ולאסון".
אני מאמינה שיצר האדם טוב מנעוריו ושיש לנו השפעה זה על זה. אני מאמינה שבתוך תוכנו אנחנו מונחים לעשות טוב זה לזה, ורק כשאנחנו מתוסכלים או מרירים על גורלנו אנחנו נוטים לקנא באחר ובמה שיש לו. בדיוק כך ענה הדלאי לאמה כשנשאל מדוע, אם יצר האדם טוב מנעוריו, יש מלחמות כעס. הוא השיב: "אני עדיין בטוח באמונתי שהאדם מטבעו מלא חמלה, עדין נפש. כעס ואלימות יכולים להתעורר כשאנחנו מתוסכלים בעבודה או כשמאמצינו לזכות באהבה ובחיבה עולים בתוהו".
אני מאחלת לכולנו שבשנה זו נדע לעשות עין טובה לזולת. שנזכור להיטיב עם האחר, כי הוא חלק מאיתנו. שנדע לפרגן על הצלחתו של האחר. שנזכור ש"כולנו רקמה אנושית אחת חיה" ושיש לנו השפעה זה על זה, לטוב ולרע. שנבחר להשפיע טוב בזוגיות, בחברות, ובכל קשר אנושי אחר.
לפנייה לכתב/ת 
