כשנפוליאון יכבוש את עכו
אין לנו את הביטחון העצמי של מלכי ישראל ולא את השררה של בית חשמונאי, כאשר נפוליאון יכבוש את עכו, הוא בוודאי יעשה שם סדר. אנחנו פשוט לא מסוגלים
יהודים אינם יודעים לשלוט. הדבר בולט לכל עין הצופה בכאוס הישראלי. הרי זמן רב מדי חלף מאז אחזו יהודים בסמכויות שלטוניות ואנו שכחנו לגמרי מה היא ריבונות ואת הדרך להשלטת סדר. המקרה האחרון בו אחזו יהודים ברסן השלטון, התרחש אי שם בתקופת בית חשמונאי וגם אז המצב לא הזהיר. כך, מאז ועד היום, אנו שרויים בציפייה מתמדת שמישהו אחר יעשה עבורנו את העבודה. אולי האמריקאים ישפטו את משפחות הפשע שלנו. הכח הרב לאומי בוודאי יילחם עבורנו בחיזבאללה ומיקרונזיה תתקוף את הכור האיראני. שמעתי אפילו על כאלו המייחלים להחזרת המנדט הבריטי.
הנה לדוגמא, קשה היה לחמוק מקורת הרוח הציבורית בזמן הסגרת רוזנשטיין לאמריקנים. "עכשיו הוא יראה מה זה כלא אמיתי", נכתב בטוקבקים, "שם זה כבר לא צחוק". כל סוחר סמים שנשפט ונכלא בתאילנד משחרר אנחת רווחה במשטרת ישראל. העיקר שאנחנו לא נצטרך להתעסק אתו, הרי גם לו יש אשה וילדים והבן שלו משרת עם בני בגולני. אז שככה נתנהג אליו?
איך שאנחנו מקנאים בגויים האלו ש"אצלם אין חכמות". לא פעם אני שואל את עצמי מדוע. האם איננו מסוגלים לשלוח גדוד פרשים עבריים שיסדר מחדש את עכו? לשגר פלוגת עונשין ציונית אל תחנות הסמים בלוד? להקים איזה אלקטרז-זוטא על האי החדש בכינרת? ודאי שאנו מסוגלים, אנחנו פשוט לא רוצים. מה "למה?". כי אנחנו יהודים. ויש דברים שיהודים פשוט לא עושים.
קודם כל, לא נעים לנו. במיוחד בכל הקשור למיעוטים. הרי גם אנחנו היינו מיעוט, בכל מקום רדפו אותנו. אז מה? עכשיו נעשה לאספסוף פורעים המנפץ חלונות בקריאות "אטבח אל יאהוד", את אותו הדבר? שנעולל להם את מה שעשו לנו בליל הבדולח? אם המון משולהב צר על משפחה מבועתת, נפתח פתאום בירי כדורי גומי? ואם הם בונים ללא רישיון, שנחזור על אכזריותו של טיטוס ונבוא עם שופל? או שנגבה ארנונה כאותו פריץ אנטישמי? לא ידידיי. הפשיזם לא יעבור. אנחנו פשוט לא כאלו.
לא רק העניין הלאומי על הפרק, גם בתחום הפלילי יש לנו תירוצים מעולים לאימפוטנציה. אנחנו הרי רחמנים בני רחמנים. מה פתאום נלך עכשיו ונוציא להורג אנסי תינוקות ורוצחי ילדים? יהודים לא הורגים. כולנו יודעים לדקלם, כי סנהדרין שהוציאה להורג אחת לכמה שנים, נקראה (לגנאי) "סנהדרין קטלנית". אז בשום פנים ואופן לא. אבל אם סינגפור למשל, דמוקרטיה בה מונהג עונש מוות, תתבע את הסגרתם של רוני רון ואלי פימשטיין, לא נתנגד. אולי אפילו קצת נשמח בעמקי הלב היהודי הרחום שלנו.
אין לנו את הביטחון העצמי של מלכי ישראל ולא את השררה של בית חשמונאי. אנחנו קרובים הרבה יותר לתרבות היהודי הגלותי, זה שכשמצבו ממש גרוע, הוא מספר איזו בדיחה ביידיש או מקסימום קורא תהילים. הוא חס וחלילה לא ינקוט בפעולה תקיפה מדי. לכן קשה לנו מאוד להבין, כי אנו אלו הנדרשים לשלוט בפועל. עדיין לא הפנמנו שהאחריות לניהול מדינת היהודים רובצת לפתחנו הבלעדי ולכן תמיד נמשיך לייחל כי מישהו אחר יעשה עבורנו את העבודה המלוכלכת. הרי יש לנו פועלים זרים בכל ענפי העבודות השחורות, אז למה לא בענפי בטחון הפנים והחוץ?
אם כך, עד שתאושר תכנית הפועלים הזרים, נמשיך לקוות ש"מישהו יעשה פה סדר". ומתי זה יקרה? מי יודע. אולי כשנפוליאון יכבוש את עכו.
המהומות בעכו
צילום: AFP
מומלצים
