סאלם: העיר שמתפרנסת מציד מכשפות

לא הרחק ממרכז המבקרים החדיש של העיר סאלם, נמצא בית הקברות המקומי. שם פגשתי בחור הלבוש בבגדים בסגנון המאה ה-17 ששמח להסביר באריכות את תולדותיו של השריף המקומי - תוך כדי שהוא נשען על קברו של הברנש - מי ששימש כשופט שדן את המכשפות המפורסמות מסאלם למוות בתלייה.

כל המזדמן לעיירה סאלם במדינת מסצ'וסטס יטעה לחשוב שהיסטריית ציד המכשפות שהתחולל בעיר לפני יותר מ-300 שנה עדיין בעיצומה. המוזיאונים והחנויות כולם קשורים לאותן "מכשפות" עתיקות שנתלו עד צאת נשמתן, ושביל מיוחד מנחה את המבקרים בעקבות האירועים והמקומות שהונצחו ב"משפט המכשפות בסאלם". למען האמת, נראה שכל העיר מתפרנסת מאותו ציד מכשפות עתיק.

סאלם היתה עיירה חביבה, שנוסדה כבר ב-1626 על ידי מאמינים דתיים שנרדפו בשל אמונתם באירופה וחשבו שבאו אל המנוחה והנחלה ב"עולם החדש", על אדמתה של צפון אמריקה. מעניין שדווקא הם הפכו לצדקנים צרי אופקים שרדפו עד חורמה כל אמונה השונה משלהם.

כאן בדיוק, בשנת 1692, החלה אותה היסטריה שגרמה לציד מכשפות מטורף שבעקבותיו נתלו 19 נשים וגברים בהאשמה שמכרו את נשמתם לשטן והפכו למכשפות ולמכשפים.

סיוך מודרך בבית הקברות של סאלם, שם קבור השריף המקומי (צילומים: יוסף ג'קסון)

האיש שנסקל באבנים

וסיפור שהיה כך היה: בחודש ינואר 1692 חלתה בתו ואחייניתו של הכומר המקומי סמואל פאריס במחלה מוזרה. האבחנה של הרופאים המקומיים היתה שמחלתן קשורה לכשפיה של שפחה בשם טיבוטה. השפחה, שהובאה עם בני המשפחה מהאי ג'מייקה, נהגה לרכז סביבה כמה בנות טובים ולספר להן סיפורי מעשיות על טקסי וודו שהיו מקובלים בארץ אבותיה.

אותה שפחה מסכנה נעצרה מייד. אחרי עינויים קשים הודתה באשמה. לא זאת בלבד, אלא שאף האשימה נשים נוספות בשותפות בכשפים. כך החל מעגל קסמים, שבו כל אשה שנעצרה באשמת כישוף הלשינה על אנשים ונשים נוספות בקהילה כשותפים למעשיה - וזאת כדי להקל בעונשה.

לא פחות מ-156 נשים וגברים הואשמו במעשי כשפים. הטריבונאל של בית המשפט המקומי, שהוקם על ידי חבורת הצדקנים בעיירה, הרשיע 55 מהם. 14 נשים וחמישה גברים נידונו למוות בתלייה - מאחר ולא הסכימו להודות בכך שהיו מכשפים, וזאת גם תחת עינויים מטורפים.

אחד מהם, ברנש בשם ג'יילס קורי, אף נסקל באבנים לפי מיטב המסורת התנכי"ת עקב סירובו לעמוד במשפט. הוא לא נשבר כדי למנוע את בית המשפט מלהחרים את רכושו.

ציד המכשפות המוטרף הזה נפסק רק כאשר החלו הנשים החשודות להאשים בכשפים גם את נכבדי העיר ואת עשירי העיירה. או אז הוחלט פה אחד להפסיק את המחזה הנלעג.

האירועים ההיסטוריים הללו הונצחו במחזה "ציד המכשפות" של ארתור מילר שנועד לצאת נגד ציד המכשפות שניהל הסנטור האמריקני ג'ו מקארתי בשנות החמישים של המאה העשרים נגד כל החשודים בקומוניזם. המחזה אף שימש כנושא לסרט שנשא את אותו השם, בכיכובו של השחקן דניאל די לואיס.

פסלה של המשרתת שהאשמתה בכישוף גרמה להתלקחות ההיסטריה

סיור מודרך במוזיאון המכשפות המקומי מכניס את המבקרים לאווירת הקנאות והטירוף שאחזה בתושבי העיר בתקופה ההיא - וזאת באמצעות סצינות מומחזות המחיות כמה מהאירועים המזעזעים. במוזיאון מלבד מטאטאי מכשפות לפי מודלים שונים נמכר גם דף הוראות המסביר כיצד לזהות מכשפה, כמו למשל מומלץ להשליכה לנהר ואם הגברת צפה ולא טובעת הרי זו עדות חותכת להיותה מכשפה מן המניין.

אפשר לבקר גם ב"בית המכשפה" - מוזיאון נוסף בו מנסים להמחיש למבקר את ציד המכשפות שתפס את תושבי העיר והביא בסופו של דבר לאותו משפט מוטרף. במוזיאון המוקדש לכשפים אפשר לראות את כל הנגזרות עתיקות הימים לכישופים ולמכשפות.

סאלם הפכה לסמל אוניברסלי של אובדן עשתונות של עיירה שלמה שנתפסה לאמונות תפלות - והיא מודעת לתפקידה. בשנת 1992, במלאות 300 שנים למשפט המכשפות, הוקמה בעיר אנדרטה לזכר אותו משפט כאות לדורות הבאים לשמור על פתיחות מחשבתית וסובלנות ולהימנע מדעות קדומות. בטקס חנוכת אותה אנדרטה נכח הסופר זוכה פרס נובל היהודי, ניצול השואה, אלי וויזל.

לא רק מכשפות

אולם יש אטרקציות נוספות שאפשר לבקר בהן במהלך הביקור בסאלם - והן אינן קשורות באירועי הכישוף. גורם נוסף שהביא לפרסומה של סאלם היה הספר "בית שבעת הגמלונים" מאת הסופר נתנאל הות'ורן. הבית עליו קרוי הספר הוא הבית שבו נולד הסופר ב-1804. הות'ורן, הסופר הרומנטי שגיסתו העידה עליו שהיה יפה עוד יותר מהמשורר הרומנטי לורד ביירון, הקדיש את הספר לאהובתו - סופיה, בתו של המיליונר פיבודי. הות'ורן אכן נישא לבסוף לאהובתו וחי עמה בבית המפורסם לא מעט שנים.

בית העץ העתיק הזה, שנבנה ב-1668 על ידי ג'ון טרנר, השתמר להפליא. כיום אפשר לבקר בו ולראות את השפעות הארכיטקטורה הג'ורג'יאנית ששלטה במאה ה-17. כדאי להתרשם גם מהמדרגות הנסתרות שלו - שלא לדבר על הגן הקסום המשקיף לים. בית זה אינו הבית היחיד הראוי לביקור לכל מי שמתעניין בארכיטקטורה של אמריקה הצעירה.

משפט של נאשם בכישוף בסאלם, 1692 (צילום: Getty Images Bankimage)

הקמת ארצות הברית הפכה את הנמל של סאלם לאחד העשירים בצפון אמריקה, ובסוף המאה ה-18 היה הנמל של העיר סאלם מקום מפגש לעשרות ומאות ספינות מסחר שהביאו אליה סחורות מכל רחבי העולם דאז, מתבלינים וכלי חרסינה מעודנים וגלימות משי מסין ועד פרוות של לאמות מצ'ילי הרחוקה. אולם בתום המלחמה בשנת 1812 ירדה חשיבותה של העיר בעיקר בגלל הנמל הרדוד של העיר שלא איפשר גישה לספינות גדולות יותר ובעיקר לספינות קיטור שהחלו לשלוט בימים במאה ה-19.

בית המכס הראשון שהוקם בעיר נמצא עד היום ממול לרציפי הנמל העתיק. שם גם עוגנת רפליקה מדויקת לספינת מסחר של חברת הודו המזרחית מהמאה ה-17 הנושאת את השם "פריינדשיפ" (ידידות). ניתן להפליג על סיפונה להפלגות בסביבה או לנפוש באי הקטן הסמוך לסאלם. באי זה, הנושא את השם "מיסרי איילנד" (Misery Island), יש חופי חול וצמחייה שלא נפגעו על ידי פיתוח במהלך הדורות.

בכניסה למפרץ העיר סאלם היו ממוקמים שני מגדלורים - האחד נהרס במהלך השנים, אולם השני ניצב עד היום על האי באקר'ס. מומלץ למבקרים ללכת לאורך דרבי סטריט עד למזח דרבי שהיום משמש כחלק מהאתר הלאומי "סאלם מריטיים" (Salem Maritime).

בעיירה נמצא גם מוזיאון שודדי הים של ניו אינגלנד, המספר את סיפורי הפיראטים שפעלו לאורך החוף והזיקו לא מעט לספינות הסחר העמוסות שהפליגו באזור. "מוזיאון פיבודי אסקס" הוא מוזיאון מעניין נוסף, על שם אחד מעשירי סאלם שבימי חייו שלח לא פחות מ-7,000 ספנים למסעות מסחר ברחבי העולם. המוזיאון מציג באמצעות כלים, ריהוט וחפצי אמנות ומזכרות ממקומות נידחים בעולם את ההיסטוריה של העיר שנהגה לסחור עם העולם כולו.

כדי להשלים את הביקור המעניין בעיר המכשפות כדאי להמשיך לעבר נמל העיר פליימות', שבמפרצה עגנה ב-1620 הספינה האלמותית "מייפלאואר" כשהיא נושאת על סיפונה את חלוצי המהגרים מארץ האם אנגליה. רק מעט מהם שרדו את השנה הראשונה להתנחלותם בעולם החדש.

במקום שהפך לאחד מסמליה של ארצות הברית נמצא כיום סלע גרניט אפור שעליו נחרטה שנת ההגעה של אותם חלוצים פוריטנים שחיסלו עם בואם את אורח החיים של האינדיאנים, תושבי המקום מזה אלפי שנים - אך שימשו גרעין לאותה אומה ענקית שהפכה להיות מנהיגת העולם המערבי וסמל לאומות הדמוקרטיות בעולם.