איזה ראש עיר מת אחרי "פולסא דנורא"?

ביותר ממאה ערים ומועצות מקומיות יילכו התושבים ביום שלישי לקלפי, כדי לבחור את הראש לחמש השנים הקרובות. מה אנחנו זוכרים על ראשי הערים המיתולוגיים שכיהנו כאן? מי מהם החזיקו בתפקיד במשך שנות דור - ומי נאלצו להיפרד מהכיסא בטרם עת?  

מקפצה פוליטית

ראש עיר הוא לפעמים תחנה ראשונה בדרך לקריירה פוליטית בכנסת או בממשלה. בממשלה הנוכחית מכהנים ארבעה שכיהנו כראשי ערים או מועצות - השרים זאב בוים מקריית-גת, יעקב אדרי מאור-עקיבא ומאיר שטרית מיבנה, וכמובן - ראש הממשלה אהוד אולמרט, שכיהן במשך עשור כראש העיר ירושלים. גם למשכן הנשיא הגיע ראש עיר לשעבר - משה קצב, שכיהן כראש מועצת קריית-מלאכי בטרם נבחר לכנסת, לממשלה ולתפקיד הנשיא השמיני.

בין השרים הנוספים שהיו בעברם ראשי עיר: יוסף ספיר, שהיה ראש העיר פתח-תקוה בין 1940-1951, כיהן לאחר מכן כשר הבריאות, שר התחבורה ושר המסחר והתעשייה; ישראל רוקח, שכיהן כראש העיר תל-אביב בין 1936-1953, היה שר פנים בשתי ממשלות;

 ראש עיר נוסף מתל-אביב שכיהן כשר לאחר שסיים את כהונתו הוא יהושע רבינוביץ, שהיה שר האוצר בממשלת רבין הראשונה ב-1974. רבינוביץ מונה לתפקיד, לאחר שהפסיד לשלמה להט בבחירות לעירייה.

בניגוד להם - מרדכי נמיר, שהיה שר הבריאות במחצית השנייה של שנות ה-50, עבר לכהן כראש העיר תל-אביב בין השנים 1960-1969. יוסף אלמוגי, שהיה שר בממשלות בשנות ה-60, כיהן לאחר מכן כראש העיר חיפה לזמן קצר באמצע שנות ה-70. רוני מילוא, שכיהן בין היתר כשר לאיכות הסביבה, פרש מהכנסת ונבחר לראשות העיר תל-אביב ב-1993. כך גם עשה אולמרט - שר בריאות ושר בלי תיק בממשלת שמיר, שהתמודד וזכה בראשות העיר ירושלים. יש לזכור כי עד שנת 1996 הותר לחבר כנסת לכהן גם כראש עיר, אבל אז בוטלה הכפילות.

הכוח הנשי

בראשות שלוש ערים ומועצות עומדות לכהן נשים - יעל גרמן בהרצליה, מרים פיירברג בנתניה ופלורה שושן במצפה-רמון. עד לפני שנתיים כיהנה יעל שאלתיאלי כראש המועצה האזורית עמק בית שאן.

 האשה הראשונה שכיהנה בתפקיד ראש מועצה היתה חייקה גרוסמן, במועצה האזורית געתון בשנים 1950-1951. ב-1956 נבחרה אשה לראש עיר - היתה זו חנה לוין שכיהנה במשך ארבע שנים כראש העיר ראשון לציון.

ב-60 שנות המדינה כיהנו רק 15 נשים כראש עיר. ביניהן: דניאלה וייס בקדומים, ורד סוויד לתקופה קצרה בנתניה, אורה חכם במועצה האזורית אפעל - שפורקה בינתיים, זיוה בן דרור באבן יהודה ומרשה כספי בסביון.

בשנת 1955 כמעט נבחרה אשה לראשות העיר תל-אביב. היתה זו גולדה מאיר, שעמדה בראש מפלגת מפא"י בבחירות לעירייה - אז נבחר ראש העיר על-ידי חברי המועצה. למאיר היו 13 קולות, שלושה פחות מהנדרש. היא התמודדה אז מול חיים לבנון ומשה איכילוב. לאחר שאיכילוב פרש מהמירוץ בסיבובים המתקדמים - למאיר היו 14 תומכים וללבנון 13 - אך המפלגות הדתיות והחרדיות סירבו לתמוך במאיר לראשות העיר ומי שנבחר לבסוף לעמוד בראשה היה לבנון. 14 שנים לאחר מכן מונתה מאיר לתפקיד ראש הממשלה - בה השתתפה גם המפד"ל.

גולדה כמעט היתה כאן. עיריית תל-אביב (צילום: ירון ברנר)

בבחירות הנוכחיות מתמודדות עשרות נשים לראשות ערים. שתיים מהן הן נשים של ראשי ערים שכיהנו בעבר - אחלמה פרץ בשדרות ואורה ז'ק בקריית-ביאליק.

נדבקים לכיסא

מי שכיהן במשך הזמן הרב ביותר כראש עיר הוא אברהם קריניצי, שהיה ראש העיר רמת-גן בין 1926 ל-1969 - 43 שנה. הוא נבחר לתפקיד 12 פעמים. קריניצי, חתנו ונהגו נהרגו בתאונת דרכים קטלנית בנובמבר 1969. הוא קבור בפארק הלאומי ברמת-גן, אותו הקים. מי שכמעט שבר את שיאו הוא צבי קרלינר, שעמד בראשות העיר (תחילה המועצה) קריית-ביאליק במשך 40 שנה - בין 1945 ועד ליום מותו ב-1985. עובד בן-עמי מנתניה כיהן כראש עיר במשך כ-36 שנה - באופן לא רצוף מ-1929 ועד 1974. טדי קולק כיהן כראש העיר ירושלים רק 28 שנה, בין 1965 ל-1993.

ראש עיר חדש ייבחר. עיריית ירושלים (צילום: אלכס קולומויסקי)

לאחרונה הודיע ראש העיר נצרת-עילית ב-32 השנים האחרונות, מנחם אריאב, כי לא יתמודד על כהונה נוספת. אבל ישנם ראשי ערים ותיקים שימשיכו להתמודד על כהונה נוספת. צבי צילקר מאשדוד מכהן בתפקיד 33 שנה, אמנם לא באופן רצוף, אבל הוא מתמודד גם הפעם. כמוהו גם: סמי בר-לב מקצרין (31 שנה), רון נחמן מאריאל (30 שנה), מאיר ניצן מראשון לציון (25 שנה), דוד עמר מנשר (20 שנה), עדי אלדר (כרמיאל) וצבי בר (רמת-גן) - אלה מכהנים בתפקיד 19 שנה כל אחד.

חלק מראשי הערים נבחרו לתפקיד בגיל צעיר מאוד. משה קצב נבחר בקריית מלאכי בגיל 24, מאיר שטרית נבחר ביבנה כשהיה בן 26. אבל השיאן הוא בני שליטא, שהיה ראש מועצת מנחמיה והוא רק בן 22. כל השלושה התקדמו והגיעו לכנסת, ושניים מהם כיהנו כשרים בממשלה. 

תגדל ותהיה גנרל

ההיסטוריה הוכיחה שכדי להיות ראש עיר, דרגות של קצין בכיר על הכתפיים לא תמיד עוזרות. אבל אלופים ותתי-אלופים במילואים נבחרו לראשות ערים. בראשות העיר חיפה עמד במשך כעשור עמרם מצנע - אלוף פיקוד המרכז בזמן האינתיפאדה הראשונה. בתל-אביב מכהן רון חולדאי, טייס במילואים בדרגת תת-אלוף. בבאר-שבע - יעקב טרנר, מפכ"ל המשטרה לשעבר וטייס בדרגת תת-אלוף בחיל-האוויר, שמשמש עד היום כמנהל המוזיאון בחצרים.

בחדרה כיהן בעבר כראש עיר ישראל סדן, מפקד משמר הגבול בדרגת ניצב. סדן הורשע לאחר שהציע טובות הנאה בשעת הרכבת הקואליציה העירונית - ונידון לשמונה חודשי מאסר. ניצב נוסף שמתמודד על ראשות עיר הוא יעקב בורובסקי, המתמודד ברשימה עצמאית לראשות העיר חיפה - הוא היה בעבר מפקד המחוז הצפוני במשטרה.

 בבחירות בתל-אביב מתמודד האלוף במילואים אורן שחור, בעבר מתאם פעולות הממשלה בשטחים. גם נציגים משירות בתי-הסוהר הגיעו לתפקידים דומים: רפי סוויסה, רב-גונדר בעבר, כיהן כראש מועצת מזכרת-בתיה.

בצד הכישלונות אפשר למנות את האלוף במיל' דורון רובין, שהתמודד על ראשות העיר תל-אביב ב-1998, אך הובס על-ידי רון חולדאי. הרמטכ"ל הראשון, יעקב דורי, ניסה את כוחו בחיפה מטעם רפ"י בשנת 1965 - אך הפסיד לאבא חושי ונאלץ להסתפק בתפקיד סגן ראש עיר. 

כהונה בת יום אחד

ראש העיר הראשון של תל-אביב היה מאיר דיזנגוף. כשקיבל היישוב מעמד של מועצה עירונית באפריל 1922, נבחר דיזנגוף לראש העיר הראשון שלה והמשיך בתפקידו עד דצמבר 1925 - אז התפטר על רקע מחלוקת עם סיעת הפועלים, שדרשה חינוך חינם בגנים ובבתי-הספר. בבחירות למועצה הרביעית, שנערכו בדצמבר 1928, נבחר שוב לראשות העיר וכיהן בתפקיד זה עד מותו. לאחר מותו של דיזנגוף כיהן משה שלוש - אבל רק ליום אחד, לאחר ששלטונות המנדט הבריטיים לא אישרו את המינוי.

מי שעוד מת בתקופת כהונתו הוא ראש העיר ירושלים, גרשון אגרון. בשנת 1956, שנה לאחר שנבחר לתפקיד, הוא ניצל מניסיון הדחה הרבה בזכות רחמים כלנתר מ"הפועל המזרחי", שפרש מסיעתו והצטרף לתומכיו של ראש העיר. כלנתר זכה למושג על שמו - "כלנתריזם" - מעבר ממפלגה למפלגה. בשנת 1959 ערכו חרדים "פולסא דנורא" נגד אגרון, לאחר שאיפשר להקים בריכת שחייה מעורבת בעיר - שנה לאחר מכן הוא הלך לעולמו. עם זאת, הוא סבל ממחלה קשה טרם מותו.