הלילה: מטר מטאורים בשמי הארץ
המטר של כוכב השביט "אנקה" מגיע לשיאו, הלילה לאחר חצות. המטר אינו עשיר כמו המטרות של אוגוסט אך המטאורים שלו בהירים מאוד ונעים באיטיות. בגלל השקיעה המוקדמת של הירח, ניתן יהיה להנות מאור המטאורים ללא הפרעה. כדאי להסתכל אחרי חצות וממקום חשוך, אין צורך באמצעים מיוחדים
מטרות המטאורים המשויכים לשביט אנקה נראים בתחילת חודש נובמבר והם קרויים טאורידים – על שם קבוצת שור שבה ממוקמת נקודת המוצא שלהם. בשל תנועתו של כדור הארץ בחלל יש כיוון מסוים שבו הוא פוגש את האבק ובגלל חוקי הפרספקטיבה המטאורים נראים כיוצאים מנקודה אחת, הקרויה רדיאנט. מטר המטאורים קרוי על שם קבוצת הכוכבים בתחומה מצויה נקודת הרדיאנט ובמקרה שלפנינו זו קבוצת טאורוס, שור.
למטר הטאורידים שני שיאים – ושתי נקודות הרדיאנט מרוחקות מעט זו מזו. השיא הראשון נראה נובע מנקודת הרדיאנט הדרומית ומתרחש הלילה (יום ה', 5 בנובמבר). השיא השני נובע מנקודה צפונית יותר והוא מתרחש בעוד שבוע (12 בנובמבר). אמנם, בשיא המטר לא צפויים עשרות מטאורים כמו במטרות המפורסמים של אוגוסט, אבל ייחודו של מטר זה שהוא מאופיין במטאורים בהירים ואיטיים יחסית (יש מטאורים הנכנסים לאטמוספרה במהירות של 70 ק"מ לשנייה. הטאורידים נכנסים לאטמוספרה במהירות ה"איטית" של 29 ק"מ לשנייה...).
השנה, השקיעה המוקדמת של הירח בעת השיא הראשון עוזרת מאוד לצפייה במטר מכיוון שאורו אינו מפריע. כרגיל, במטרות מטאורים, אין צורך באמצעי תצפית כלשהם. כדאי לצפות ממקום חשוך, רצוי לאחר חצות, ולהתאזר בהרבה סבלנות, אם כי המטאורים של מטר זה בהירים ועבדכם הנאמן כבר ראה כמה מהם מתוככי גבעתיים המוארת.
מפגש ראשון
גבעתיים, תחילת שנות ה-70. אנו מתאספים במצפה הכוכבים ואני, כנער שזה עתה החל את דרכו במצפה הכוכבים שנבנה על גבעה נישאה בפאתי העיר, כולי נרגש. אנו ממתינים לטנדר של העירייה- שיאסוף את החבורה הקטנה שנאספה במצפה, מצוידת בטלסקופ בקוטר 15 ס"מ מעשה ידיו של אחד מחברי האגודה. הטלסקופ, מקור גאוותנו אז, היה עשוי מצינור מתכת ומכן, שנבנה מצינורות פלדה שנלקחו מג'אנט של גלגל משאית כלשהי, שהשיבה נשמתה לבורא.
הטנדר מגיע, אנו מטפסים עליו ונוסעים בדרך העולה לירושלים, שם אנו יורדים מהכביש ונוסעים בחשכה מוחלטת בדרך צדדית אל יער קולה. המטרה: לצפות בהופעתו של השביט המחזורי אנקה שפוקד את שמי ישראל וכדור הארץ כל 3.3 שנים. הגענו ליער ותוך כדי שאנו צופים בגרמי השמים הקלאסיים, שלשמם אסטרונומים אוספים את כליהם ויוצאים אל מחוץ לעיר בכל הזדמנות, ראינו את השביט – גוש ערפילי, עגלגל עם רמז לזנבנב קטן. חזרנו למצפה בגבעתיים עייפים אך מרוצים ונפעמים מהחוויה.
מאז עברו 30 שנים, מצפה הכוכבים כבר מצוי במרכז גבעתיים ולא בפאתיה, יער קולה מואר הודות ליישובים הרבים המקיפים אותו וכדי למצוא שמים חשוכים יש להדרים אל הנגב או הערבה. הטלסקופ עשוי צינור המתכת וכן הברזל שוכן באולם התצוגה של המצפה בגבעתיים, כמוצג מוזיאוני חשוב, מביט בקנאה על אחיו החדשים, הגדולים והממוחשבים. רק שביט אנקה ממשיך לפקוד את שמינו כל 3.3 שנים. אבל גם הוא כבר לא מה שהוא היה.
גשם של מטאורים. הפעם המטר יהיה דליל יותר, אך המטאורים בהירים ואיטיים יותר (צילום: נאס"א)
שביט שגמר את הסוס
שביט אנקה הוא השביט בעל זמן המחזור הקצר ביותר – 3.3 שנים בסך הכל. לכאורה, אין טוב מזה – כל פרק זמן קצר אפשר להביט בשביט המופיע בשמים, אולם מסתבר שיש גורם חשוב המשבית את השמחה. שביט אנקה פשוט "גמר את הסוס". היום נתקשה למצוא אסטרונומים חובבים שיתניעו את המכונית וייסעו כמה שעות כדי לצפות בשביט אנקה. מדוע?
שביטים הם גושי קרח-מים גדולים, כמה ק"מ קוטרם, הסובבים סביב השמש. בקרח כלואים גזים קפואים ואבק. כאשר השביט מתקרב אל השמש, החום מנדף את הקרח המצוי בפני השביט והגזים והאבק הכלואים בו משתחררים תוך שהם יוצרים הילה עצומה סביב השביט. הקרינה המגיעה מהשמש דוחפת את האבק המצוי בהילה הלאה מהשביט וכך נוצר הזנב המרשים. אולם, שביט אנקה חלף כל כך הרבה פעמים סביב השמש בגלל זמן המחזור הקצר בו הוא מקיף אותה, והוא פשוט "נגמר" ולא נותרו בו הרבה עתודות של אבק וגזים קפואים שיפרצו החוצה ויצרו זנב מרשים.
שביט אנקה נתגלה דווקא בידי משאן, אסטרונום ומתמטיקאי צרפתי בשנת 1786. בימים ההם, ימי טרום המהפכה הצרפתית, הייתה צרפת אחוזת תזזית בכל הקשור למדע, דת וחרויות האדם. פייר משאן היה בין הצרפתים שהטביעו את חותמם בתחום האסטרונומיה. מומחיותו הייתה בגילוי שביטים ובה בעת בגילוי גרמי שמים חיוורים, שכמה מהם הוכנסו לקטלוג הראשון של גרמי שמים, שהוכן בידי שארל מסייה. משאן, אגב, הטביע את חותמו על ההיסטוריה האנושית בעיקר בזכות הפוליגון שמדד מספרד לצרפת, שמטרתו הייתה מדידת את אורכו של קו הרוחב העובר בפריז. ממדידה זו נגזר אורכו של המטר ונוסדה השיטה המטרית למדידת מרחקים.
שביט אנקה הופיע מספר פעמים עד שבשנת 1819 הבין האסטרונום הגרמני אנקה שמדובר בשביט מחזורי הסובב סביב השמש. אנקה חישב את מסלולו של השביט שקרוי מאז על שמו – 2P/Encke – (האותיות 2P מציינות שזהו השביט המחזורי השני. בדרך כלל מתווספת גם שנת הופעתו של השביט ליד אותיות אלה). עד אז היה ידוע רק על שביט מחזורי אחד, הוא שביט האלי שנקרא על שם האסטרונום האנגלי אדמונד האלי. האלי היה הראשון להבין שתיאורים שונים של שביטים לאורך ההיסטוריה תארו למעשה שביט אחד, מחזורי, והוא צפה את שובו של השביט המפורסם שקרוי על שמו. שביט האלי פקד את שמינו בפעם האחרונה בשנת 1986 ולו זמן מחזור של 76 שנים, ארוך יותר מאשר קרובו הקטן – שביט אנקה.
אולם, שביט אנקה דואג לפצות אותנו אל מראהו המאכזב – האבק שנפלט ממנו בהקפות אינספור סביב השמש ממשיך להקיף את השמש במסלול דומה למסלול השביט וכל שנה, כשכדור הארץ חוצה את מסלול האבק ניתך עלינו מטר מטאורים.
הכותב הוא מנהל מצפה הכוכבים בגבעתיים
לפנייה לכתב/ת 
