למה הומואים (עדיין) עושים סקס לא מוגן?
תוך שלוש שנים הכפיל עצמו מספר הנדבקים באיידס בקרב חברי הקהילה ההומוסקסואלית. עם ההתקדמות בטיפול התרופתי באיידס רבים מסתכנים במודע: "זו תחושת 'נמאס לי', לא רוצים להתעסק עם קונדומים"
רון (שם בדוי,( הומוסקסואל בן ,25 ידע היטב מהם הסיכונים הכרוכים במין ללא קונדום. הוא הבין שללא הגנה הוא חשוף למחלת האיידס. זה לא מנע ממנו לנהוג בחוסר אחריות. תוצאות בדיקה שערך ביחד עם בן זוגו חשפו כי לחוסר הזהירות היה מחיר כבד: רון אובחן כנשא. המקרה הפרטי של רון מייצג תהליך שעובר בשנים האחרונות על הקהילה ההומו-לסבית בישראל - אי הקפדה על יחסי מין מוגנים ועלייה משמעותית בשיעור נשאי האיידס בקהילה.
"ידעתי מה צריך לעשות, כך שאצלי לא הייתה בעיה של הסברה," מספר רון. "הייתי בן 21 ופגשתי בחור בן 19 שמאוד מצא חן בעיניי. כל כך התחברנו, שאחרי שלושה שבועות כבר עברנו לגור ביחד. מההתחלה דיברנו על קונדום, אבל ברגע האמת הרגשתי כאילו שאני מאבד את שיקול הדעת, כי הבחור הזה בכלל לא התקשר אצלי לאיידס, ולא השתמשנו. אחרי הפעם הראשונה כבר היה נראה שאין בזה צורך והמשכנו לקיים יחסי מין לא מוגנים."
- פרסום ראשון: 80% עלייה במס' ההומואים נשאי HIV
למעלה משנתיים נמשך הקשר בין השניים ולאורך כל התקופה הם קיימו יחסי מין לא מוגנים. "במהלך התקופה הזו נבדקתי פעם אחת והתשובה יצאה שלילית," מספר רון. "אחרי כמה חודשים החבר שלי הציע שנלך להיבדק וזה מה שעשינו. למחרת התקשרו אל החבר שלי ואמרו לו שיש בעיה עם הבדיקות שלנו. הגעתי איתו לבית החולים, הצצתי בטפסים מעבר לדלפק וראיתי שכתוב 'HIV possitive' והבנתי שזהו, נדבקתי."
אופס, אין עליי קונדום (צילום: ויז'ואל פוטוס)
הנתונים החדשים, שנחשפים כאן לקראת יום האיידס הבינלאומי שיחול ב1- בדצמבר, מדאיגים: בשנת 2002 עמד אחוז ההומוסקסואלים בקרב נשאי האיידס בישראל על עשרה אחוזים בלבד, בדומה לאחוז ההומוסקסואלים באוכלוסייה הכללית. ב2007- כבר היוו ההומואים למעלה מ30- אחוז ממספר נשאי האיידס באוכלוסיה הכללית. בשלוש השנים האחרונות זינק מספר הנדבקים באיידס בקרב אוכלוסיית ההומואים כמעט פי שניים: מ63- נשאים חדשים בשנה ל.116-
החיים נגמרים בגיל 30
ד"ר דניאל שם טוב, מנהל המחלקה לשחפת ואיידס במשרד הבריאות, מכיר היטב את הנתונים. סקר שערך המשרד לפני כשנתיים בקרב יותר מאלפיים גברים הומוסקסואלים העלה כי למרות המודעות למחלת האיידס רבים מהם מקיימים מין לא בטוח. "אין תשובה אחת לשאלה למה אדם נדבק באיידס, אבל מבחינת הידע הגייז יודעים איך נדבקים ויודעים איך צריך למנוע את ההידבקות, כך שזו לא הבעיה," אומר שם טוב. "אנחנו לא נמצאים היום במצב שהיה לפני 20 שנה, שצריך להסביר איך איידס עובר ואיך מונעים אותו. המשתתפים בסקר ידעו שצריך לקיים יחסי מין עם קונדום ושמי שלא עושה זאת יכול להידבק ולהדביק, וכאן עלתה השאלה למה חלק מאותם אנשים קיימו למרות זאת יחסי מין לא מוגנים."
- ומה היו הממצאים?
"גילינו שחלק מהאנשים קיימו יחסי מין לא מוגנים תחת השפעת אלכוהול או סמים. גילינו גם שאנשים רבים החליטו מראש ללכת על זה, לקיים יחסי מין לא מוגנים, וזו הייתה החלטה מודעת עבורם. אדם יודע איך איידס עובר ואיך ניתן למנוע זאת ובצורה מודעת הולך ולא מגן על עצמו ולא על הזולת. זה היה הדגש העיקרי וזה משהו שלא היה ייחודי לקבוצת גיל מסוימת".
"שתי מגמות עיקריות עולות מהשטח," מוסיף מייק המל, יו"ר אגודת ההומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרז בישראל".המגמה הראשונה, שמאפיינת את בני השלושים פלוס, היא תחושת ה'נמאס לי.' אותם גברים חשים שהם לא רוצים להתעסק עם קונדומים ואיידס, הם לא רוצים שזה יטריד אותם והם אומרים שבמקרה הכי גרוע הם ייקחו תרופות. יש ביטוי בקהילה, תחושה כזו, שהחיים נגמרים בגיל .30 זו סוג של עייפות שפשוט גורמת לאותם גברים לא להשתמש בקונדומים בצורה מודעת לחלוטין."
- והמגמה השנייה?
"היא מאפיינת יותר את הצעירים. זה סוג של 'אופס, אין עליי קונדום, אז יאללה.' אצלם מדובר יותר בתקלה או בתאונה. לתפיסתנו שני הדברים, ובכלל כל הנושא של התנהגות מינית סיכונית בקהילה, זה חלק מהתנהגויות סיכוניות שמאפיינות את הקהילה בכל מיני תחומים וזה חלק ממגמה עולמית."
- איך זה מאפיין את הקהילה?
"החל מאחוזי התאבדויות יותר גבוהים, שעומדים על כ30- אחוז יותר מהאוכלוסייה הכללית, דרך שימוש גבוה יותר של אלכוהול וסמים וכלה בנשירה ממערכות נורמטיביות כמו לימודים או עבודה. אנחנו מזהים גם בספרות העולמית רמת חרדה יותר גבוהה ואחוזים גבוהים יותר של דיכאון בקרב הקהילה, כל מיני מאפיינים נפשיים וחברתיים שבאים לידי ביטוי גם בנושא מניעת איידס".
גם לסטיגמה שקושרת בין איידס להומואים, טוען רותם הברפלד, רכז מתנדבים בוועד למלחמה באיידס, יש קשר להתנהגות הלא זהירה במהלך קיום יחסי המין. "בשנתיים האחרונות יש נטייה של הקהילה ההומו-לסבית להתרחק מהנושא של .HIV כשאני מציג את המספרים ואומר ששליש מהנשאים הידועים בארץ הם הומואים, אז התשובה שאני מקבל היא 'אבל שני שלישים הם לא.' הרצון להסתכל על חצי הכוס המלאה הוא מובן, אבל פוגע. גם המאבק שהיה בשנתיים האחרונות מול בנק הדם, לאשר תרומות מהומואים, פגע בנו לדעתי כי אנחנו לא לוקחים אחריות על מה שקורה לנו בתוך הקהילה ומעדיפים להילחם בגופים אחרים."
דור הקוקטייל
גורם נוסף שאחראי לעלייה במספר הנשאים בקרב הקהילה ההומוסקסואלית קשור להתקדמות הרפואית באמצעי הטיפול במחלת האיידס. "גדל דור חדש שאנחנו קוראים לו דור הקוקטייל," אומר גורם בקהילה".מדובר בצעירים שאינם מכירים את האיידס כמחלה שיכולה להרוג, אלא כמחלה כרונית שיש לה טיפול תרופתי".
גם רון מכיר היטב את המושג דור הקוקטייל. "הייתי מעדיף לחיות בלי איידס, זה היה מקל עליי," הוא אומר. "לחיות עם מחלה כרונית זה לא פשוט. אני יודע שלקנות דירה, למשל, אני לא יכול היום כי לא אקבל משכנתה בגלל שאני לא יכול לעשות ביטוח חיים. אני לא יכול לנסוע להרבה מקומות בחו"ל כמו ארה"ב, אוסטרליה או סיני. זה תיק שאני סוחב אותו איתי. למשל אם היו שואלים אותי אם אני רוצה להיוולד סטרייט הייתי אומר שלא, אבל אם היו שואלים אותי אם אני רוצה לחזור להיות שלילי הייתי אומר שכן."
"העובדה שכבר לא מתים מאיידס גורמת לכך שזה פחות מפחיד," מוסיף יניב ויצמן, יו"ר ארגון הנוער הגאה וחבר מועצת העיר תל אביב. "כאנשי חינוך יש לנו דילמה כיצד לטפל בזה. השפה של בני נוער היום שונה מפעם ולכן קמפיין שבנוי על הפחדה, כמו אלו שהיו בעבר, כבר לא אפקטיבי. צריך גם להבין שההידבקות לא באה לבד. אנשים נדבקים כשהם נמצאים באיזושהי אווירה של סמים, של אלכוהול, אווירה של בלגן."
המל מחזק את הדברים. "צריך להבין שהתקופה הראשונית של האיידס, בשנות ה,80- אופיינה בתחושה של משבר, שאנשים מתים כמו זבובים. גם אם בארץ זה לא בדיוק היה ככה, זו הייתה התחושה ממה שקרה בחו"ל. ראינו אמנים מתים, ידענו שמתים בייסורים. היום אין תחושה של משבר. היום רואים נשאים בכל מקום והם נראים טוב."
גם הצגה חדשה, "נמס בגשם," שמעלה להקת "הכוכבים של איגי" שמורכבת מחברי "ארגון הנוער הגאה," מחזקת בקרב בני הנוער את התחושה שנשא איידס הוא לא "אדם מסכן," כדבריו של הבמאי והמחזאי טליק ניניו. "בלהקה שלנו חברים אנשים שמתנדבים בוועד למלחמה באיידס," מספר ניניו. "אחד מהם אמר לי שהוא רוצה שאכתוב ואביים מחזמר שהגיבור הראשי בו הוא נשא, שלשם שינוי לא נראה מסכן וחולה אלא בריא ויפה תואר ושהוא לא ימות בסוף. במהלך העבודה על ההצגה אנשים ממש חצו מחסום, ואחד השחקנים אפילו יצא אחר כך עם נשא בלי שום בעיה. הבעיה של הנוער היום היא שהם לא מספיק נזהרים. יותר מזה, השימוש הגובר בסמים גורם להם לא לעשות החלטות שקולות. הייתי רוצה להעביר מסר לבני נוער שהם לא צריכים לפחד מנשאים, אבל כן צריכים לפחד מהמחלה."
למרות ששום גורם בקהילה לא מוכן להגיד את הדברים בגלוי, רבים מאמינים כי למרות חשיבותם - הקמפיינים לקבלה החברתית של נשאי האיידס פגעו במלחמה במחלה. "מאמצע שנות התשעים עד תחילת המילניום הדגש עבר לקבלה חברתית של הנשאים והפסיקו לעסוק בנושא המניעה," אומר גורם מוכר בקהילה שביקש להישאר בעילום שם. "בראשות רוב הארגונים בעולם ובארץ עומדים כיום נשאים, ובשלב מסוים, כשהמחלה התחילה להיות מוגדרת כמחלה כרונית, הייתה התמקדות בצד החברתי ונשכח אלמנט המניעה. צריך להבין שמאוד קשה לשדר את המסרים האלה במקביל, כי אם זה לא נורא להיות נשא אז עולה השאלה למה בכלל צריך לשים קונדום. יש פה בעיה ברמת השיווק."
הכל שאלה של תקציב
למרות הביקורת העצמית הגבוהה, חברי הקהילה לא מנקים את המדינה מאחריות לעלייה הגדולה במספר נשאי האיידס בקרב ההומואים. "בכל העולם המאבק באיידס מקבל תמיכה וסיוע ממקורות שונים," תוקף המל. "בארץ משרד הבריאות
הוא המקור הכמעט עיקרי, וכמו כל משרד ממשלתי התקציבים שלו מוגבלים. כמה שהם רוצים ומנסים לעשות, זה ממש לא מספיק. אם היינו מגיעים למצב שמשרד הבריאות משקיע את עלות הטיפול בחולה אחד בתקצוב לשטח, אז ניתן היה לעשות הרבה יותר. צריך להבין שמשרד הבריאות מסוגל לממן רק קמפיין אחד בשנה, וגם הוא לתקופה מאוד קצרה, וזה פשוט לא מספיק."
"תקציב המניעה בחלק מהסעיפים אכן ירד בצורה משמעותית," מאשר ד"ר שם טוב, "אבל בתחום ההסברה לגייז דאגנו להעלות אותו בצורה מאוד משמעותית. במכלול ההגבלות התקציביות אנחנו מנסים לנווט ולשים דגש על קבוצות שנמצאות בסיכון יתר, ובוודאי שהגייז הם אוכלוסייה בסיכון יתר. אבל הדבר החשוב ביותר הוא שהתנהגות סיכונית תימנע. אדם צריך ללבוש קונדום בזמן קיום יחסי מין. האקט האישי הזה הוא קודם כל אחריות של האדם עצמו, בעיקר כשהדרכים למניעת הדבקה מוכרות לו היטב"?
השתתפה בהכנת הכתבה: דנה רייך
לפנייה לכתב/ת 
