מותר לבנק ישראל לקבוע את גובה הריבית במשק?
שאלה:
האם מותר במדינה יהודית שבנק ישראל יקבע את גובה הריבית במשק?
תשובה:
הזכרתי בטור הקודם את הבעייתיות של פסיקת הלכה בנושאים של מאקרו כלכלה והדברים אמורים גם לגבי עניין זה. באופן פשוט, איסור ריבית נאמר בין יהודי ליהודי ולא בין מדינות לחברות. בתשובה הקודמת העליתי הרהורים על מודל כלכלי עם שמיטת כספים, וכאן אוסיף מעט לבטים על הגדרת הכסף מבחינה הלכתית ועל מודל כלכלי ללא ריבית.
במודלים הכלכליים הקיימים כיום, הריבית אותה מפרסם הבנק המרכזי אינה רק קו מנחה לגובה הרבית במשק, אלא היא הכלי הקובע את שוויו של הכסף.
הגדרת מהותו ההלכתית של הכסף
נקדים ונאמר, שכאשר אנחנו מדברים על כסף, אנו מתכוונים לכסף במובן הגדרתו כהילך החוקי הנזיל ביותר. (fiat money). זוהי כיום ההגדרה המקובלת של כסף גם על פי ההלכה. מבחינה הלכתית, בדרך כלל ניתן לשלם גם בשווה כסף, אך ישנה חשיבות רבה להגדרת השאלה מהו כסף ומהו שוה כסף (או "פרי" בלשון הגמרא, commodity). כאשר אדם לווה מחברו 100 שקל, ומבטיח להחזיר לו 200 קילו חיטה, זה נחשב מכירה ולא הלוואה, ואין בכך ריבית מהתורה. (במקרים מסוימים יהיה חשש ריבית מדרבנן, ואין כאן המקום לפרטם). הסיבה לכך היא, שהגדרת ריבית היא שלווים ומשלמים בחזרה יותר באותו ההילך (תוספות ד"ה "נעשה", בב"מ מו).
כמו כן, מותר לאדם לרכוש את חובו של חברו או את זכויותיו כלפי צד שלישי, בסכומים גבוהים או נמוכים מהערכים הנקובים, משום שזה נחשב למכר ולא לריבית. (שו"ע יו"ד קעד ד, ובהגר"א).
מהאמור לעיל ברור שלגבי הלכות ריבית יש לחלק בין מקרים שבהם ההלוואה והתשלום הם בכסף, לבין מקרים בהם ההלוואה היא בכסף והתשלום הוא באג"ח, במניות, או בשוה כסף אחר, או להיפך.
גם אם נאמר שהשאיפה היא למצב בו לא יהיה צורך בריבית, הרי שמדובר על שוק הכסף לבד, ולא על שוק הרכישות והמכירות של מוצרים פיננסיים הנחשבים כ"שוה כסף". וגם זה, רק כאשר דנים במיקרו כלכלה, בה בדרך כלל מוכרים או קונים בכסף, שהרי עבור כל יחידה פרטית במשק, הכסף הרשום בחשבונה השוטף ניתן להחלפה מיידית בכסף ממשי, ניירות ומטבעות.
שאלת הגבול בין הכסף ו"שווה הכסף", הבנת ריבית בנק ישראל
שאלה הלכתית מעניינת, שלא מצאתי התייחסויות הלכתיות לגביה, היא היכן עובר הגבול בין כסף לשוה כסף בשוק המאקרו כלכלי. הרי ברור שחלק נכבד מהכסף המצוי בחשבונות העו"ש, הינו כסף וירטואלי בלבד. אם ביום אחד יסתערו כל אזרחי ישראל על הבנקים ויבקשו למשוך את כספם ולהפקידו במזוודות בביתם, לא יהיו לבנקים יתרות נזילות בכדי לכסות ביקוש זה, ויתירה מזאת, אין במחזור מספיק שטרות לכסות דרישה כזו. האם הכסף הוירטואלי נחשב מבחינה הלכתית כסף, או שמא נחשב לחוב שהינו שווה כסף?
לצורך הקיצור, נשתמש בסימול האמריקאי לסוגי הכסף בשוק, כאשר M0 כולל את הכסף הממשי שבמחזור, וM1 כולל את הנ"ל בתוספת הכספים המצויים בחשבונות השוטפים. לאחר דיון ארוך בעניין עם הרב זלמן נחמיה גולדברג, נראה לומר שמבחינה הלכתית כל הכלול בM1 נחשב מבחינה הלכתית ככסף, ואילו סוגי הכסף האחרים, הכלולים בM2-3 נחשבים כשווה כסף. תפקידו של שער הריבית של הבנק המרכזי, הוא לקבוע את ערכו של הכסף המצוי בתחום של M1.
להבהרת העניין בקיצור נביא דוגמא: נאמר שאין לי 100 ₪, ואני מעוניין "לקנות" 100 ₪, בכדי שישבו בארנק שלי במשך שנה. כמה זה יעלה לי? אם הריבית היא 4%, אזי בתום השנה אצטרך להחזיר 104 ₪, ולפי זה יוצא שמחירם של 100 ₪ לשנה הוא 4 שקלים.
ההבדל בין ריבית הבנק המרכזי לריבית הגורמים המסחריים
כאמור, תוקפו ההלכתי של הכסף נובע מהעובדה שחוק מגדירו ככזה. בכלכלה המודרנית הגדרה זו קשורה ותלויה באופן מהותי גם בקביעת ערכו של הכסף, כלומר שער הריבית של הבנק המרכזי. העובדה שהבנק המרכזי מוכן להלוות או ללוות בריבית זו, הינה תוצאה של מעשה שלטוני הנוגע לקביעת ערכו החוקי של הכסף, ואין לראות בכך פעולה של גורם המנסה לסחור בכדי להרוויח בשווקים. כאשר הבנק המרכזי קובע את שער הריבית, הוא בעצם קובע את העלות האלטרנטיבית של הכסף המצוי בM1. לעומת זאת, כאשר בנק מסחרי קובע ריבית הוא קובע את הרווחים שיופקו במעברים של הכסף בין מרחב המזומנים למרחב החובות, ההשקעות והמכשירים הפיננסיים. האם ההבדל הזה מספיק בכדי לקבוע שריבית הבנק המרכזי אינה "דרך הלוואה" ? איני יודע. עם זאת, בהצטרף העובדה שלרוב הפוסקים אין איסור ריבית בעסקים עם מי שאינו אדם מישראל, והיות המדינה גוף שלטוני ולא איש, יש מקום הלכתי לפרסום שער הריבית המרכזית ללא חשש מאיסור ריבית.
האם אפשר אחרת? האם ניתן לבנות מודל כלכלי, בו אין בכלל ריבית על הכסף המזומן?
לפי הלכות ריבית, מותר ללוות ולהלוות בריבית מגויים, והחובה להלוות ללא ריבית היא בין יהודים בלבד. כלומר ייתכן מצב, שבו השקל הינו מטבע סחיר בעולם ככל המטבעות האחרים, אבל בשימוש פנימי בתוך הכלכלה המקומית הוא דומה יותר למוצר במלאי מאשר לכסף כפי שאנחנו מכירים כיום.
האם זה יהפוך את המטבע לחסר ערך? או שמא לנקודת עוגן קבועה לכל הכלכלה העולמית? האם ייתכן "ייצור כסף" יעיל על ידי הלוואות החוצה בלבד?
במודלים הכלכליים הקיימים כיום, קשה להבין איך בכלל מנגנון כזה יכול לעבוד. האם זה בגלל שאינו אפשרי, או שמא בגלל שמעולם לא טרחנו לפתח מודל כלכלי התואם את המסורת שלנו?
האם הגבלות כאלו בתחום הריבית עשויות לפתח משק חסין יותר, בו לא יווצרו כמויות מופרכות של כסף וירטואלי הנוצרות בתוך שנתיים ונמחקות בן לילה, כדוגמת השוק האמריקני?
ברור שאיסור ריבית משבש לחלוטין את מושגי הבעלות והשוק הרגיל. ביסודו של דבר, עומדת תפיסה בסיסית מאד, המשנה את ההתבוננות על כל החיים. כולנו לווים מהבנק המרכזי באמת, ולא בעלים מוחלטים על שום דבר. יהודי מודה לה' על שהשאיל לו גוף ונשמה, על שהצמיח לו לחם מן האדמה, על שנתן לו אמצעי מחיה ותשלום, וכפי שסיכם דוד המלך בקצרה " כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ (דברי הימים א כט )"
תשובות לשאלות אלו מצריכות מחקר מקיף הרבה מעבר להישג ידי, אולי יהא זה פתח קטן לדיון בנושא... (משיב: הרב דרור ברמה)
