חופשה נגישה
לתכנן חופשה בחו"ל זה פרויקט עבור כל אדם. אבל עבור אנשים עם מוגבלויות זה כבר סיפור אחר לגמרי. לרגל יום הנגישות הבינלאומי, יצאנו לברר איך הם עושים את זה
החלטת שבא לך קצת חו"ל, אתה מסתכל בחשבון הבנק שלך ובודק שיש לך מספיק כסף. יש לך ימי חופשה, ויש אפילו מי שישגיח על הילדים. השלב הבא הוא להזמין טיול, וגם זה לא מסובך במיוחד. אם אתה מתמצא באינטרנט, אתה מחפש לעצמך איזה דיל טוב. אם אתה לא סומך על מחשבים, אז תקפוץ לסוכנות נסיעות. רוב הסיכויים הם שהתכנונים לטיול הזה יסתיימו מקסימום תוך שבוע, ואתה תנפוש לך ביעד שבחרת, בלי שום דאגה בעולם.
אבל לא עבור כל אחד תכנון טיול הוא עסק כל כך פשוט.
"עשרה אחוזים מכלל האוכלוסייה הם אנשים עם מוגבלות", אומר יובל וגנר, יו"ר עמותת נגישות ישראל. "אנשים עם מוגבלות דומים לאנשים אחרים ברצון לצאת לטיול - זה יכול להיות חלום, זה יכול להיות איזה דיל. כבני אדם אנחנו פועלים באופן שווה. אבל ברגע שיש את הרצון, אדם עם מוגבלות צריך לעשות הרבה יותר דברים, שאדם בלי מוגבלות לא צריך לעשות".
עבור נכים, תכנון טיול, אפילו של שבוע, יכול לקחת חודש ויותר. "שם המשחק הוא מידע", מוסיף וגנר, "אדם עם מוגבלות כשהוא מתחיל לתכנן טיול, דבר ראשון שהוא עושה זה לחרוש באינטרנט".
טיול אתגרי
גיל ברימן (60) ויעל דותן (58) מכוכב יאיר, נפגשו לפני כשש שנים. שניהם נפגעי פוליו, ושניהם מאוד אוהבים לטייל. "בטיול השני שנסענו בעצמנו, כבר היינו שנינו על כסאות גלגלים ממונעים. זה היה לפני כשלוש שנים", מספרת דותן. "נסענו להרי הרוקי הקנדיים ואלסקה. זה טיול אתגרי למי שהולך ברגל, ולמי שלא הולך, אתגרי מאוד. בשבילנו, לארגן טיול כזה דורש הרבה מאוד".
גיל ויעל על הפסגה המושלגת של הרי הרוקי, קנדה (צילומים: גיל ברימן)
דותן וברימן לא סמכו על סוכן נסיעות שיארגן להם את הטיול, ועשו הכל בעצמם דרך האינטרנט. רק הארגון של הטיול בן החודש וחצי, לקח להם חצי שנה. הבעיה הכי גדולה הייתה לשכור רכב שיתאים לנכים. "יש חברות בודדות עם רכבים שמותאמים לנכים", מסבירה דותן, "אך אלה מוכנות להשכיר רק לאנשים עם מיקוד אמריקאי. ברגע שהצלחנו למצוא מכר שהתגורר בארה"ב באותה התקופה, החלטנו שאנחנו רוצים לנסוע לבד".
מרגע זה, התחיל התכנון של שאר הטיול. במהלך חצי שנה כל דבר ודבר, היו צריכים הזוג לברר ולקבוע מהארץ. "אנחנו לא יכולים לנסוע ולקחת מלון בדרך, או מלונית כמו שיש בארה"ב בשפע", מסבירה דותן. "היינו חייבים לתכנן את הטיול מא' ועד ת', כל יום איפה נהיה", ממשיך ברימן. "כל יום כמה לנסוע, איפה לחנות, איפה לעצור, איפה לאכול, איפה לשתות ואיפה לעשות פיפי", הוא מוסיף וצוחק.
מלונות היו עיקר הבעיה. הדיוק הכי חשוב היה שבערב הזוג יגיע ליעד, ולא יישאר תקוע בדרך. כמובן שלכל מלון שהם מצאו, הם גם היו צריכים לברר שאכן יש בו חדר נכים. "לפעמים חדר נכים לאו דווקא מותאם בשבילינו". מסבירה דותן "לפעמים הוא מותאם רק לעגלה אחת".
כאשר כל התכנון מאחוריהם, והם בטוחים לגמרי כי כל פרט ופרט מובטח עד לרמה הכי קטנה, יכלו הזוג לנסוע בראש שקט.
כל התכנון היה שווה את זה כאשר הם הגיעו ליעדם, והכל באמת פעל כמו שצריך. "ברגע שנכנסים להרי הרוקי, מקבלים חוברת שמראה אילו מקומות נגישים לנכים", מספרת דותן, "וזה מדהים עד כמה הם מדוייקים". היא מספרת כי ביום האחרון, הם היו בדרכם החוצה, היה יום גשום, והם לא תיכננו לעצור באף מסלול. הם עברו ליד מסלול של יער גשם, שהמליצו להם להיכנס אליו, והיה נגיש לנכים. "גיל אמר לי שאנחנו שני משוגעים, שנינו לבד ויורד גשם. אז עניתי לו -שבשביל זה הבאנו שכמיות! לא הצטערנו. זה פשוט לא יאומן מה שהם עשו בשביל נכים. מסלול נכים בתוך יער גשם על רמפות של עץ. הרגשנו ממש כמו חלוצים".
בשביל מה הבאנו שכמיות? יער גשם - הרי הרוקי, קנדה
על אף התכנון הקשה, דווקא בדיעבד, במהלך הטיול גילו הזוג כי ישנה דרך מאוד נוחה לעשות טיול, עליה לא חשבו, וזאת דרך קרוז, אותו לקחו באלסקה. "במקום אחד הייתה רכבת שאוספת את התיירים מהאונייה, ונוסעת עם התיירים לאייספילד - המקום שבו הקרח הצטבר בעמק. זה נוף מהמם", מספרת דותן. "ברכבת היה קרון שבשני צידיו הייתה מעלית לנכים ובפנים שירותים לנכים. בטיול אחר לקחנו ספארי לוויתנים, שגם כן היה מותאם לעגלות". את שני הטיולים האלה לקחו ישירות מן האונייה. "מאוד התלהבנו מהעניין של הקרוז, בגלל שלא צריך כל הזמן לחפש מלונות, וגם זה יותר קל פיזית".
מאז הטיול הזה, הספיקו השניים לעשות עוד שני טיולים. טיול אחד לגרמניה ואיטליה, וטיול אחד לנורבגיה. בקרוב הם מתכננים לנסוע גם לטיול לניו-זילנד. את כל הטיולים הם מתכננים לגמרי לבד, רק דרך האינטרנט. גם כשהם פונים לעזרתו של סוכן נסיעות, הם אחר כך מתקשרים לכל המלונות, על מנת לוודא שהם באמת נגישים. לרוב, כמעט ולא היו להם תקלות. זו התוצאה של תכנון מדוקדק.
יעל על הגשר במפלי אטבסקה - הרי הרוקי, קנדה
ליווי צמוד
לבעלי מוגבלויות שלא רוצים את כאב הראש של תכנון טיול בעצמם, ברוך פישהיימר (42) הירושלמי, כבר שבע שנים עובד בתחום ולפני כן עוד התנדב. "התנדבתי בעמותת שלהבת, התחלתי כשליוויתי אשה שלקחה אותי לפני 16 שנה להיות עוזר שלה בטיול נכים כזה" מספר פישהיימר. "מהטיולים נהיו לי חברים, שביקשו ממני לקחת אותם לטיולים נוספים. התברר לי שכמעט אף אחד לא מטפל בתחום הזה בארץ ואולי הגיע הזמן שיהיה מישהו כזה. אבל שיעשה את זה מאהבה, לא מרצון לעשות כסף". במשך שבע שנים הוא כבר עושה זאת באופן מקצועי ומארגן טיולים לבעלי מוגבלויות, ליעדים באירופה, בארה"ב ובתאילנד. בחודש הבא הוא יעלה לאוויר אתר אינטרנט בשם "יו קאן טור איט", בו הוא יציע את מגוון הטיולים."לפני שהאנשים מזמינים אצלי, אני טוב-טוב יודע מה מצבם, ומה הצרכים שלהם" מסביר פישהיימר. "כל אדם יש לו צרכים מיוחדים". הוא מסביר על קשיים, אותם לא הזכירו הזוג ברימן ודותן, שמתחילים אפילו מההגעה לשדה התעופה: "אדם עם כיסא גלגלים לא עובר דרך המכונות, אז בודקים אותו באופן פרטני" הוא מסביר, "גם עלייה למטוס היא מסובכת, יש צוות מיוחד שמעביר אותך לכיסא צר". פישהיימר מספר כי הוא האדם היחיד בארץ שיש לו אישור ללוות את כיסאות הגלגלים לבטן המטוס ולהעלות אותם בעצמו, על מנת לדאוג שלא ייגרם להם שום נזק. "צריך לזכור שזה הרגליים של האנשים בטיול, העובדים של שדה התעופה לא מבינים את זה".
בדיקת המלונות לפני הנסיעה. מלון עם חדר נכים
כמו הזוג ברימן ודותן, פישהיימר לא משאיר אף פרט בטיול ליד הדמיון, ונוסע בעצמו לבדוק את המלונות והאטרקציות לפני שהוא בונה יעד חדש. כל צעד בטיול מתוכנן עד לפרטים הכי קטנים, עד כדי כך, שפעם אחת הוא אפילו פתר בעיה שהשוויצרים לא הצליחו לפתור: "באחת האגודות, ביקשו ממני לקחת מישהו עם עגלה חשמלית ענקית למפלי הריין, ולשם הכניסו עד לפני שנתיים רק אנשים עם עגלות ידניות" מספר פישהיימר. האגודה התעקשה, ופישהיימר החליט לקחת מסילות מ"יד שרה" איתו לשוויץ. כאשר הגיעו למפלים, סירב מפעיל הסירה להכניס את האדם בעגלה. "פתחתי את המסילות, הכנסתי אותו פנימה, ואת כל העגלות החשמליות" אומר פישהיימר. "המפעיל של הסירה היה המום! הוא לא לקח ממני כסף, רק ביקש שאני אעזור לו לרכוש מסילות. עזרתי לו בשוויץ לרכוש מסילות, ומאז כל הנכים יכולים לעשות את מפלי הריין. אמרתי לו: היית צריך את הדביל מישראל שילמד אותך איך לשים רמפה?"
לכל אחד יש צרכים משלו
יובל וגנר, יו"ר עמותת נגישות ישראל, מדגיש כי עד כמה שטיול מאורגן נשמע מושך לתייר המוגבל, עדיין יש להיזהר. " גם אם נוסעים מאה אנשים על כיסאות גלגלים, כל אחד יהיו לו צרכים שונים", הוא מסביר. "לכן כל אחד שרוצה לנסוע לטיול נגיש של קבוצה, חשוב מאוד שהוא יבין את הפרטים הקטנים ביותר".עוד מציע וגנר, כמה טיפים לתייר המוגבל שרוצה לצאת לטיול מאורגן, כמו לבקש ממארגן הטיול לראות תמונות של החדרים בבית המלון בו הם יתאכסנו ושל האוטובוס בו ייסעו, או לבקש לדבר עם אנשים שכבר נסעו באותו המסלול. את מי שמתכנן טיול עצמאי, מפנה וגנר לתיירות באתר של נגישות ישראל, בו יש כתבות כדוגמת הנגישות בטרמינל שלוש, והפניות לאתרים בכל העולם העוסקים בנגישות.
לצערו של פישהיימר, הביקוש לטיולי נכים אינו גבוה וזאת בגלל המחיר. "טיול כזה יכול לעלות פי שניים ושלושה מטיול רגיל", הוא מסביר, "וזה בגלל כל המכשירים המיוחדים, המלונות הנגישים, כמות המלווים שצריך וכן הלאה". אבל פישהיימר היה רוצה להוציא לחו"ל דווקא את חסרי האמצעים: "אני פונה לתורמים בעולם שיעזרו לממן חלק מהטיול, כדי לאפשר להוריד את העלויות. יש כאלה שיושבים ומחכים שאני אקח אותם לטיול. זה מה שיש להם לחכות בחיים. אנשים לא מבינים למה צריך לקחת אותם לחוץ לארץ, ואני אומר: כי גם להם מגיע שיהיה להם משהו ממש טוב בחיים".
לפנייה לכתב/ת 
