היפנוזה: בלי הרדמה, אפילו אצל רופא שיניים

השעון התלוי בקצה השרשרת נע מצד לצד, מימין לשמאל, משמאל לימין, בקצב איטי ואחיד. עיני המתבונן בו מתחילות להיעצם, נשימותיו נעשות איטיות והוא שוקע בשינה היפנוטית. עכשיו הוא נתון כולו לחסדיו של המהפנט. לא נותר בו עוד רצון עצמי או יכולת להתנגד, והמהפנט יכול לצוות עליו לעשות ככל שיחפוץ, למלא את כל גחמותיו, אפילו לשדוד בנק או לרצוח. והגרוע מכל - אם לא יעירו אותו בזמן, המהופנט יישאר שקוע במצב הזה לנצח, זומבי, חי־מת נטול רצון משלו.

הדימוי הזה של היפנוזה כמשהו עצום ומסתורי שיכול להשתלט על המוח שלנו ולגרום לנו לעשות דברים המנוגדים לרצוננו החופשי נולד בספרים ובסרטי אימה והוא מקובל על רבים כאמת מוחלטת. אבל למעשה, אין דבר בינו ובין המציאות. עובדה, יותר ויותר רופאים ופסיכולוגים משתמשים בהיפנוזה למטרות רפואיות בארץ ובעולם, והתוצאות מרשימות בהחלט.

אז מה בעצם יש לנו כאן? בהיפנוזה רפואית המטפל משתמש בטכניקות של הרפיה ודמיון מודרך כדי להעביר למטופל השאות (סוגסטיות) שבעזרתן ילמד לשלוט בנעשה בגופו ויוכל להביא לשינוי גופני או נפשי. במילים אחרות, מי שעושה את העבודה הוא המהופנט עצמו ולא המהפנט. במהלך התהליך ההיפנוטי המטופל מפנה את יכולת הריכוז והקשב שלו כלפי פנים, נמצא בקשר עם התת־מודע ומשפר את התקשורת בין המוח לגוף. היפנוזה אינה מצב של שינה או איבוד הכרה. להפך – היא מצריכה ריכוז רב. אדם הנמצא במצב היפנוטי מודע למתרחש סביבו ויכול לצאת מהתהליך בכל עת שיחפוץ, ומכיוון שזהו ניצול יעיל במיוחד של יכולת השליטה העצמית, אין סיכוי שהוא יעשה משהו המנוגד לרצונו או לתפיסת עולמו. "למעשה", אומר ד"ר ניר עוזיאל, רופא שיניים ומרצה לרפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב, "המשפט הראשון שאני אומר למטופל שמגיע בפעם הראשונה למרפאה שלי הוא: היפנוזה שמה את מקסימום השליטה בידיים שלך".

תחליף יעיל ובטוח לחומרי הרדמה (צילום: ליקוויד-ליבארי) 

הכפפה הנרדמת

כשד"ר עוזיאל מתאר טיפול שיניים תחת היפנוזה כמעט מתחשק לעבור סתימה או עקירה כדי להתנסות בחוויה מתקנת. האווירה במרפאה רגועה, הרופא קם לקראת המטופל, מברך אותו ומזמין אותו לשבת על כיסא הטיפולים כשהוא עצמו יושב לצדו. הסממנים החיצוניים האלה נועדו ליצור אווירה נינוחה, רחוקה מאוד מהתחושה של איבוד שליטה שרבים חווים על מיטת הטיפולים כשרופא השיניים רוכן מעליהם ותוקע מכשירים מבהילים לתוך חלל הפה. הרופא המהפנט חושף בפני המטופל את הכלים ואת החומרים שישמשו בטיפול, ואז הוא עובר לתהליך של הרפיה ודמיון מודרך. המטופל מתבקש לדמיין שהוא נמצא במקום אהוב – למשל, על שפת הים – ואם הוא מתקשה לעשות זאת, הוא יכול לצבוע בדמיונו את המרפאה בצבעים שהוא אוהב או לדמיין את הטיפול מתנהל בנינוחות. את הדימוי הזה הוא ינצור במהלך טיפול השיניים, וכך יישאר רגוע ולא יחוש כאבים בזמן זריקת ההרדמה ובתהליכים שבאים בעקבותיה.

במקרים של מטופלים הסובלים מחרדה עזה מזריקות או מאלרגיה לחומרי האלחוש, ד"ר עוזיאל משתמש בטכניקה שנקראת "הכפפה הנרדמת", ובה המטופל לומד כיצד לאבד את התחושה בכף היד ומשם להעביר את ההרגשה הזאת אל הפה. התוצאות מדהימות: אנשים שנמנעו במשך שנים מטיפולי שיניים כתוצאה מטראומת ילדות או בשל פחד מזריקות ומכאבים עוברים בהצלחה טיפולים מורכבים ומדווחים שלא חשו כל כאב. היפנוזה מאפשרת לבצע אפילו עקירות כירורגיות ללא שימוש בהרדמה, ועוזרת להפחית דימומים במהלך הניתוח הדנטאלי ובתהליך ההחלמה שאחריו. ד"ר עוזיאל מספר על מטופלים שעברו ניתוח בחלל הפה וחזרו למחרת לעבודה בלי שסבלו מכאבים, מאי נוחות או מדימום.

בהכרה מלאה

מקורה של ההיפנוזה במערב, ומסורתית היא שייכת לרפואה הקונבנציונלית ונלמדת במוסדות אקדמיים, אם כי כיום אפשר למצוא טיפולים היפנוטיים גם כחלק משירותי רפואה משלימה בקופות החולים. עוד במאה ה־18 הציג הצרפתי פרנץ מסמר טיפולים רפואיים שערך באמצעות היפנוזה, אבל את התנופה הממשית קיבל התחום במהלך המאה ה־20. זיגמונד פרויד ויוזף ברוייר היו ממובילי המחקר על השפעות ההיפנוזה בתסמינים שמקורם בהיסטריה ובמתח נפשי. פרויד כתב על מטופלת שלו, בחורה צעירה שלקתה במפתיע בשיתוק ברגליה. אביה היה מרותק למיטתו ונזקק לעזרה צמודה, ופרויד סבר שהסיבה לשיתוק נעוצה ברגשות האשם של הצעירה על שאינה מתמסרת כל־כולה לטיפול באביה. היפנוזה משולבת בשיחות טיפוליות העלימה את הבעיה, והצעירה חזרה ללכת.

מובן שלא כל בעיה רפואית יכולה להיפתר על־ידי טיפול היפנוטי. היפנוזה, למשל, לא תעזור למטופל הסובל מכאבי בטן הנגרמים מדלקת בתוספתן ולא תייתר את הצורך בניתוח, אבל היא יעילה למדי במקרים של כאבים אחרים – החל בכאבי בטן הנובעים מתסמונת המעי הרגיז וכלה בכאבים כרוניים. היפנוזה הוכחה גם כתחליף יעיל ובטוח לחומרי הרדמה בתהליכים כירורגיים. בארץ מקובל להשתמש בה בניתוחים מינוריים, כמו ניתוחי שיניים, אבל בארצות הברית ובאירופה תועדו אלפי

 ניתוחים רציניים הדורשים הרדמה כללית כשאת מקומו של הרופא המרדים מחליף מהפנט שעוזר למנותח לעבור את התהליך הכירורגי עם כמות זעירה של חומרי הרדמה, ובמקרים מסוימים ללא הרדמה כלל.

בבית החולים האוניברסיטאי של ליאז' בבלגיה צוות רפואי ברשותה של ד"ר מארי־אליזבת פיימונוויל משתמש בטכניקות היפנוטיות בחדרי הניתוח, בצירוף הרדמה מקומית ושימוש במינון נמוך של תרופות לשיכוך כאבים. מאז שנות ה־90 של המאה ה־20 השתמשו בהיפנוזה בכ־5,000 ניתוחים, ולדברי ד"ר פיימונוויל, בניתוחים האלה כמות חומרי ההרדמה הייתה פחותה מאחוז אחד מהמינון שבו משתמשים בניתוחים סטנדרטיים. כמו כן, מחקר שערכה על אנשים שעברו ניתוחים בבלוטת התריס הראה שהיפנוזה הפחיתה כמעט במחצית את הימים הנדרשים להחלמה – מ־28 ימי התאוששות בניתוחים תחת הרדמה מלאה ל־15 ימים בלבד בניתוחים שבהם השתמשו בהיפנוזה. "הדבר המדהים ביותר בניתוחים שבהם ההיפנוזה מחליפה את חומרי ההרדמה הוא מיעוט הסיבוכים שצצים בעקבות הניתוח", אומר ד"ר יוסי מאירסון, פסיכולוג קליני ויו"ר האגודה הישראלית להיפנוזה. "המנותח נשאר בהכרה מלאה ויכול לטפח את תהליכי ההבראה עוד במהלך הניתוח עצמו".

סקפטיות במבחן התוצאה

התוצאות הברוכות של היפנוזה במהלך ניתוחים נכונות גם במקרה של ילדים, אומר ד"ר ג'ורג' מוגילנר, כירורג בכיר ומנהל מחלקת כירורגיית ילדים בבית החולים בני ציון. ילדים שצריכים לעבור ניתוח, כמו גם בני המשפחה המלווים אותם, מגיעים לבית החולים עם המון פחדים וחוסר ודאות. ד"ר מוגילנר, שעוסק בתחום ההיפנוזה הרפואית זה שש שנים, פונה קודם כל להרגיע את ההורה ואז הוא משתמש בשיטות היפנוטיות כדי להפיג את החששות של הילד מהניתוח. הוא מספר על ילד בן חמש שהגיע לניתוח בקע, ובעקבות תהליך היפנוטי שהוא והוריו עברו חווה את הניתוח כמשהו נעים ורגוע. כשחזר לגן סיפר בהתרגשות כמה כיף היה לו בבית החולים. "עכשיו כל הילדים בגן רוצים לעבור ניתוח", ד"ר מוגילנר צוחק.

לא כל ילד שמגיע למחלקה שלו מוצא עצמו על שולחן הניתוחים. עד לפני שנים אחדות, הוא מספר, כל מי שהגיע עם כאב בטן כרוני לאחר שעבר בירורים ששללו מחלות אחרות היה עובר באופן אוטומטי ניתוח לכריתת תוספתן. בשלוש השנים האחרונות ד"ר מוגילנר מיישם טיפול היפנוטי על ילדים כאלה, אפילו בני ארבע וחמש. יש מקרים שדי בפגישה אחת כדי להיפטר מהכאבים המציקים. "במחקר שערכנו על קבוצה של 17 ילדים שסבלו מכאבי בטן כרוניים, 70% מהילדים שהסכימו לעבור טיפול היפנוטי הבריאו ללא צורך בניתוח". עם זאת, לא קל לטפל בהיפנוזה בין כותלי בית החולים, הוא מודה. הצוות הרפואי ברובו סקפטי והתפיסה הרווחת היא שהטיפול הזה אינו שייך לקריטריונים של רפואה מערבית. אבל התוצאות מדברות בעד עצמן, ולא רק במחלקה שלו בבני ציון. הוא מספר על מחקר שנערך בבית החולים סורוקה בקרב נשים שעברו הפריה חוץ גופית. אחוז ההצלחה המקובל בתהליך הזה עומד על 25%, טיפול היפנוטי העלה את אחוזי ההצלחה ל־56%.

היפנוזה הוכחה כיעילה גם בטיפול במחלות שהרקע להן הוא נפשי, ובשונה מפסיכותרפיה, הטיפול בה קצר מועד – לרוב דרושות רק פגישות אחדות כדי לפתור בעיות, גם כאלה שנמשכו שנים ארוכות. "כשהמטופל נמצא במצב היפנוטי, הוא חושב על דבר מסוים, מדמיין אותו ואת התחושות שהוא מעורר לפרטי פרטים - והגוף מגיב בהתאם", אומר ד"ר שאול נבון, פסיכולוג רפואי בכיר המורשה בהפנוט ובמחקר מדעי להיפנוזה. "אם, למשל, אני מדבר עם מטופל על מיץ לימון, הוא ממש ירגיש את הטעם החמוץ בפיו. במהלך התהליך, האונה הימנית של המוח, זו שמספקת תמונות ודימויים, פעילה יותר מהאונה השמאלית". ד"ר נבון מביא כדוגמה מטופל שלו, ילד בן 12, שסבל מיבלות ויראליות על כפות הידיים והגיע לטיפול בהיפנוזה אחרי שכל המשחות והטיפולים שרופאי עור המליצו עליהם לא הועילו. "הסברתי לו שעד עכשיו הוא טיפח את היבלות ונתן להן לצמוח, והן שגשגו באין מפריע. עכשיו, אמרתי, הגיע הזמן להיפרד מהיבלות, לשלח אותן לחופשי. שבוע אחרי הטיפול הראשון החלו היבלות להיעלם". במקרה אחר הגיע למרפאה של ד"ר נבון עורך דין בן 32 שבמשך שנים סבל מצרבת קשה שאותה דימה לבועת אוויר המטפסת ממרכז הבטן עד לגרון וגורמת לו לתחושת מחנק ולאי נוחות רבה. "במהלך שיחת ההיכרות הוא סיפר לי שרק בימים קרים בחורף הוא חש הקלה. בתהליך ההיפנוטי דיברתי איתו על מקומות קרים ולימדתי אותו לחשוב על קור עז ברגע שהוא מתחיל לחוש בהתפתחות הצרבת". הבעיה נעלמה לאחר כמה טיפולים.

ויש גם חקיקה

באגודה הישראלית להיפנוזה רשומים כ־700 חברים המורשים לעסוק בהיפנוזה רפואית. רוב קופות החולים בארץ מציעות טיפול בהיפנוזה תחת שירותי רפואה משלימה, ובכמה בתי חולים, כמו שניידר, איכילוב ובני ציון יש מרפאות המשלבות טיפול בהיפנוזה. בבית הספר לרפואת שיניים של אוניברסיטת תל אביב אפשר לקבל טיפולי שיניים תחת היפנוזה, בבית החולים וולפסון יש יחידה להיפנוזה קלינית ברשותו של הנוירולוג ד"ר אלכסנדר סולומונוביץ, ובבית החולים לגליל המערבי בנהריה מוקמת בימים אלה יחידה דומה. מי שמעדיף לפנות לרופא פרטי המטפל בהיפנוזה יכול לשלוח דוא"ל לאגודה הישראלית להיפנוזה ולבקש רשימה של חברי האגודה המורשים לעסוק בהיפנוזה רפואית בתחום הנדרש. 

לבד מההיצע המרשים של מרפאות ורופאים, ישראל נחשבת לאחת המדינות המתקדמות בעולם בכל הנוגע לחקיקה בתחום ההיפנוזה. חוק השימוש בהיפנוזה, שנחקק בשנת 1984, מגביל את העיסוק בה לרופאים, לפסיכולוגים ולרופאי שיניים שעברו הכשרה ומבחני הסמכה שלאחריהם הם מורשים להשתמש בטכניקות היפנוטיות כדי להקל על מגוון רב של תסמינים – כל אחד בתחום ההתמחות שלו. "ברוב המדינות, כל אחד יכול ללמוד להפנט ולעסוק בתחום, לפחות עד שתובעים אותו", אומר בחיוך ד"ר מאירסון. "בארץ אנשים שפונים לטיפול בהיפנוזה יכולים להיות בטוחים שהם מטופלים בידי אנשי מקצוע עם ידע מערבי והכשרה המוגדרת על־ידי החוק, הן מבחינה תוכנית והן ברמת ההדרכה". עם זאת, נראה שלא קל לשנות תפיסות ולהיפטר מאמונות תפלות. מספר הפונים לטיפולים היפנוטיים בארץ שם אותנו במקום טוב, הוא אומר, אבל אנחנו בהחלט לא מהמובילים בעולם.

ובאמת, כששומעים על אחוזי ההצלחה המרשימים ומבינים שמדובר בטיפול יעיל ובטוח שאין לו תופעות לוואי, אין ספק שהגיע הזמן להיפטר אחת ולתמיד מהדימוי של המהפנט הנכלולי שמכפיף את המהופנט לרצונו וגורם לו לקרקר כתרנגולת על הבמה או שולח אותו לשדוד את כספן של קשישות עריריות.