לו זה עולה יותר

אתמול (ג') בערב, עם היוודע על הופעה נוספת שיקיים בישראל, הגיע המוזיקאי והמפיק הבריטי מארק רונסון לישראל. סך הכל, יקיים רונסון שלוש הופעות במועדון זאפה בתל אביב: הערב (ד') הופעה אחת ומחר שתיים ברציפות.

יחד עם צוותו המפואר, נחת רונסון (33) בנתב"ג לאחר טיסה ארוכה מאוסטרליה, שהתעכבה בבנגקוק, ובעקבות כך גם הורגשה הבוקר העייפות שלו בפגישות שערך עם עיתונאים בתל-אביב. למרות זאת, רונסון רצה לדבר על הכל: על הקשר לישראל בתור יהודי, על פרויקטים חדשים, על היחסים המוזיקליים עם איימי וויינהאוס, התוכניות לעתיד ועל החיים בדרכים.

אתה מרגיש שיש לביקור שלך בישראל משמעות רבה יותר ממקומות אחרים שביקרת בהם?

רונסון. לא יכול לשכוח שהוא קודם כל מפיק (צילומים: אור ברנע)

"שניהם. מעולם לא ציפיתי שאזכה להזדמנות לצאת לסיבוב הופעות. תמיד הייתי מפיק וגם כדי.ג'יי, לא חשבתי שעלה על במה ואנגן בגיטרה מול 500 או 50 אלף איש. אני מרגיש שיש לי הרבה מזל שהגעתי לזה. מצד שני, אני לא יכול לשכוח את המקצוע העיקרי שלי, הפקה, וזה מה שהביא אותי עד כאן. אלמלא הפקתי את כל האלבומים האחרים, לאיש לא היה אכפת מהאלבום שלי.

"ברגע שאשוב, אכנס לאולפן לפחות לשנה הקרובה. אבל לנגן ולהופיע היה אחד החוויות הנהדרות שהיו לי".

מה הפרויקט הבא שתפיק?

"אני מפיק להקה מאנגליה שאני ממש אוהב בשם "The Rumble Strips", שחתומים בלייבל שלי. סיימתי לעבוד על האלבום של דניאל מריוות'ר ואני עובד עם ראפר בשם וואלה (Wale). אולי אעבוד קצת עם סלאש באלבום הסולו שלו ואז בשנה הבאה בטח אתחיל לעבוד על האלבום הבא שלי".

אוהב לעזור לאמן לגלות את הסאונד החדש שלו

איך אתה בוחר את הפרויקטים שלך? אתה בטח מקבל המון בקשות מאנשים שרוצים לעבוד איתך.

"כשאתה פוגש מישהו אתה יכול להרגיש אם אתם עושים את זה מאותן סיבות, הסיבות הנכונות. חוץ מהקייזר צ'יפס או רובי וויליאמס, שהיו כבר גדולים ומבוססים כשעבדתי איתם, אלה שאני עובד איתם ואיתם זכיתי להצלחה, בין אם זה איימי וויינהאוס או דניאל מריוות'ר, הם עדיין אלמונים שרק נכנסים לזה.

"אני אוהב את זה. זה מרגש לעבוד עם מישהו על האלבום שלו בפעם הראשונה ולעזור לו לגלות את הסאונד החדש שלו. אני גם אוהב לעבוד עם אנשים שלא נשמעים כמו אחרים שכבר בשוק. זה חשוב מאוד. ליצור שכבת סאונד מעניינת".

קורה שאתה חושב לעצמך, אני חייב עכשיו להפסיק לעבוד עם אחרים ולחזור להתמקד במוזיקה שלי?

"לא ממש. האלבומים שלי הם תמיד בעניין שיתופי פעולה והשראה מאחרים. גם כשעשיתי את Version, יצרתי קודם טראקים בעצמי אבל אחר כך, כשעבדתי עם לילי אלן על האלבום שלה, הצעתי לה, שאם כבר היא מקליטה, אולי היא תקליט גירסה לשיר של הקייזר צ'יפס. אותו דבר קרה עם איימי. אני לא מסוג האנשים שיושבים ליד פסנתר וכתובים שיר, מילים, מלודיה, לבדי. אני חושב שהמוזיקה באלבומים שלי קיבלה לרוב השראה מאחרים".

אתה שומר על קשר מוזיקלי עם איימי וויינהאוס או לילי אלן?

"כן, לילי ואני נכנסנו לאולפן אחרי האלבום האחרון שלה, אבל מה שעשינו היה שונה מדי מהסאונד של האלבום, אז לא עשינו בזה בסוף שימוש. לגבי איימי, מזמן לא הייתי באנגליה אבל אנחנו מנסים לסיים יחד שיר לאלבום המחווה לקווינסי ג'ונס. בתקווה, נגיע לזה".

לא מסוג האנשים שכותבים שירים לבד ליד פסנתר

שמעת משהו מהסצינה המוזיקלית בישראל? נתקלת ביוצרים ישראל?

"אני מודה שאני לא מכיר. סיפרו לי על בחורה אחת שהיא הגירסה הישראלית לגודלפראפ, אמילי קרפל, ואמרו לי שכדאי להקשיב לה, אבל אני לא מכיר את סצינת הפופ המוזיקלית. אני די בור בנושא".

זה משהו שאתה חוקר? מעניין אותך להסתובב במקומות שונים בעולם ולגלות את המוזיקה שלהם?

"לגמרי. זה ממש מרגש אותי. למשל, גיליתי עכשיו המון מוזיקה באוסטרליה. יש אנשים

 כמו דיפלו שטיילו בעולם וחלבו את המוזיקה במקומות השונים והייתי רוצה גם לעשות פרויקט שבו אסתובב ואעבוד עם מוזיקאים מקומיים. דיימון אלברן עשה דברים נהדרים ככה".

מה מחכה לנו בהופעה?

"אני מנסה לא לטפוח לעצמי על השכם, אבל זו הופעה נהדרת. אני מאוד אוהב את הסאונד של הלייבלים מוטאון וסטאקס מהסיקסטיז, שיש להם תזמורת שנשארת על הבמה בעוד הזמרים מתחלפים – סמוקי רובינסון, סטיבי וונדר, דיאנה רוס. הם עולים לבצע שלושה שירים ויורדים. ככה זה גם אצלנו: זו תזמורת ענקית בת 10 נגנים, כלי נשיפה, כלי מיתר, אני בגיטרה, בס, כלי הקשה ו-8 זמרים שונים.