הרס החיבור הגנוז בחברון

אברהם אבינו התהלך בארץ לארכה ולרחבה, עד שהתיישב בחברון. אולם אחרי חורבן סדום ועמורה הוא נסע משם, והלך לגור בנגב. בשלב כלשהו שרה אמנו חזרה לחברון, ובמותה חזר אברהם וקנה את מערת המכפלה, בכסף מלא, ולדורות. זה לא מנע מיצחק אבינו להמשיך את ניסיון ההתיישבות של אברהם בנגב. זה גם לא מנע את ירידת יעקב אבינו מחברון למצרים.

דוד המלך זכה לחבר בחברון את כל עם ישראל, למלכות אחת של כלל ישראל, ועלה לגאול את ירושלים. אולם "מקץ ארבעים שנה" ניסה אבשלום בן מעכה, 'אשת יפת תואר' של דוד המלך, לחזור לחברון, ומשם יצא מרד אבשלום נגד דוד אביו: שפיכות דמים נוראה ואסון גדול של פילוג והרס לעם ישראל כולו. כשם שזכתה חברון לחבר את עם ישראל כולו בראשית מלכות דוד, כך עלה בגורלה שממנה יצא אבשלום למלחמת אחים ולהרס החיבור הגנוז בחברון, ואיש לא קם אז בחברון לעצור את אבשלום ואת אכזריותו הרעה.

אם חברון היהודית לא תחבר אליה את כל עם ישראל, היא עלולה להיחרב חס ושלום.

המפתח נמצא בידי אנשי חברון עצמם. אם ינהגו כדוד, יחברו אליהם את עם ישראל. אם ינהגו כאבשלום, בבריונות אלימה, אפילו יצליחו פה ושם, עם ישראל יקיא אותם, וה' יעלים עינו מהם, חס ושלום. הבטחת ה' הגנוזה בחברון היא נצחית, ודווקא משום כך היא יכולה להישמר לדור ראוי. אין הבטחה מיוחדת לדור הזה, או לדור פרטי אחר.

היום כבר מבינים רוב מוחלט של מתיישבי יהודה ושומרון וגם רוב הרבנים והמנהיגים, שכל התפרעות אלימה מסכנת את המשך קיומו של מפעל ההתיישבות הרבה יותר מכל לחצי השמאל. אולם עדיין אין מבינים שפגיעה בערבים בחברון היא בעצמה פגיעה ביישוב היהודי, מפני שהיא 'חילול שם ה'', ואנו עלולים לאבד לא רק את תמיכת הציבור הישראלי, אלא את עזרת ה' וישועתו, חלילה.

על שני דברים אמר ר' יהודה הלוי בספר 'הכוזרי' (מאמר א'-קטו; מאמר ב'-כד) – "מצאת מקום כאבי / חרפתי, מלך הכוזרים" – על שבני ישראל אינם ממהרים לשוב ולעלות לארץ אבותיהם, ועל שהם עצמם יתנהגו באכזריות אלימה נגד אויביהם, בדיוק כפי שעשו להם, אם יהיה להם כוח.

גם אין תוקף לאחיזה ולהתיישבות בארץ ישראל מכוחם של יחידים, אפילו חשובים, אלא מכוח "מלך או נביא, מדעת רוב ישראל" (רמב"ם הלכות תרומות פרק א' הלכה ב).

מאמר זה נכתב מתוך כאב עמוק.

יואל בן נון