תנו סיכוי לילדים בסיכון
עבור ילד שאין לו אף אחד בעולם - אפילו משפחה המארחת אותו רק בסופי שבוע יכולה להיות ניצוץ של תקווה ושפיות ודוגמה לחיי משפחה נורמטיבים. 7,000 ילדים חיים בפנימיות ברחבי הארץ. לא לכולם יש בית לחזור אליו בחופשות
הם מגיעים לפנימיות מבתים אלימים, מזניחים ומתעללים, מבתים שאינם עוד סביבה הולמת לגידולם. הם מגיעים אל הפנימיות כי אמא ואבא נאסרו, נעלמו או אושפזו ולעיתים הם מגיעים כשאמא ואבא נמצאים פיזית בבית, אך אינם יכולים או אינם רוצים לתת לילדיהם את מה שהמילה בית אמורה להבטיח. הם מגיעים אל הפנימיות פגועים רגשית ולעיתים גם פגועים פיזית.
7,000 פעוטות, ילדים ובני נוער חיים בפנימיות של משרד הרווחה. התהליך של יציאת ילד מביתו הוא תהליך קשה, כואב ומשברי. בהרבה מקרים, הגעגועים אל הבית, גם במקרים בהם הבית הוא סביבה מזניחה ומסכנת עבור הילד, חזקים.
עוד בפרויקט: הילדים של כולנו
- רוצים לעזור לשי ולילדים אחרים? חתמו כאן על הטופס המקוון.
- יש לכם שאלות? היכנסו לפורום "הילדים של כולנו "
- המטרה: משפחה ובית לכל ילד בסיכון
- וידאו: ציון כהן חוזר "אל עצמו"
- כמה אנשים צריך כדי להחליף אמא אחת?
- וידאו: צופית גרנט מבקרת במשפחת קלט
- ליהיא לפיד: "הבית שלהם הוא מקום שממנו בורחים"
- העיניים שלו אמרו: "תיקחי אותי"
- יכול להיות שמישהו בעולם באמת דואג לי?
- 9,000 ילדים בארץ מחכים לבית
- התינוקת שננטשה בחדר האשפה מחפשת בית
תהליך של הסתגלות
חמוטל גורדון–שמיר, ראש התחום הסוציאלי בעמותת "ילדים בסיכוי", מנסה לחשוף בפנינו את עולמו של ילד פנימייה, את עולמו של ילד שגם בסופי השבוע הפנימייה היא ביתו.
מה עובר על ילד שניתק ממשפחתו ומגיע לפנימייה?
"חשוב להבין שילד נולד לתוך משפחה. אנחנו בעצם חותכים בשנית את חבל הטבור שלו, כאשר הוא מוצא מביתו. אנחנו מנתקים אותו מהסביבה המוכרת לו - המשפחה, בית הספר או הגן, החברים ואינסוף הרגלים קטנים. אנחנו מעבירים אותו לסביבה חדשה. אין לו אבא ואמא שהם רק בשבילו, החדר הוא לא רק שלו, הוא לא נכנס למקלחת מתי שהוא רוצה, הוא עושה שיעורי בית עם כולם ובשעה שכולם עושים.
"יש כאן תהליך של הסתגלות להמון הרגלים חדשים ודמויות חדשות. אלו לא אמא ואבא שנותנים הכול, אלו מטפלים. הילד צריך להכיר בבת אחת מורות חדשות, ילדים חדשים. לוקח כ-3-4 חודשים עד שמתחילים להבין מי נגד מי, מה מותר ומה אסור. זוהי בעצם רכישה מחודשת של כישורי חיים. היות ובפנימייה ישנה מסה של ילדים, הילד מתרגל לכך שהוא חלק מקבוצה. זה שינוי מאוד משמעותי".
אילו ילדים נשארים בפנימייה גם בסופי שבוע?
"אנחנו מדברים על ילדים שלא מחכה להם בית או שמחכה להם בית מסָכן שפוגע בהם, למשל מינית. בית בו הילד חשוף לדברים שלא צריך לראות כמו סמים או זנות. ישנם מקרים בהם האם ממשיכה לקבל קליינטים כשהילד מגיע. אנחנו מדברים על ילדים שחוטפים מכות, ילדים שלא יהיה להם מה לאכול או איפה לישון, או על ילדים שיעברו פגיעה נפשית. ילדים אלו לא יכולים לצאת לביתם ואם אין להם משפחה מארחת הם יאלצו להישאר בפנימייה".
לדברי בנצי ברנץ, מפקח פנימיות ארצי של משרד הרווחה באזור מרכז ודרום, ישנם בארץ כ-500 ילדים שנדרש עבורם אירוח חלקי או מלא.
תחושה של משהו קבוע
איך מרגיש ילד שאין לו לאן לצאת בסופי שבוע?
"בכל פנימייה, רוב הילדים יוצאים לביתם פעם בשבועיים, לסוף שבוע מלא. כמו כן, הילדים יוצאים לביתם בחגים ובחלק מהחופשות. לילדים שנאלצים להישאר בפנימייה ישנה התייחסות מיוחדת. בונים עבורם פעילויות ומשתדלים להנעים את זמנם, אבל הכול נעשה בתוך הפנימייה. גם אם מוציאים אותם לזמן מה, הם יודעים שרוב הזמן הם בפנימייה בעוד שהילדים האחרים נמצאים בבתיהם. התחושה של הארעיות אצל ילדי פנימייה שאין להם לאן לצאת היא מאוד חזקה. אין להם בסיס בטוח. התסכול של ילד שנשאר הוא תמיד גדול. כל ילד יעדיף לצאת לבית שלו גם אם הבית שלו לא יכול לתת לו המבורגר וסרט, גם אם הבית שלו הרסני ומסָכן".
מהו התפקיד של משפחה מארחת עבור ילדים שאין להם אפשרות לצאת לבית הוריהם הביולוגיים?
"באין בית ביולוגי שהילד יכול לצאת אליו, אנחנו מנסים ליצור בתים חלופיים. ברור שנחפש בית שיכול להיות בית לא רק במובן הפיזי אלא גם בחוויה הפנימית, שהרי בית של ילד אמור לתת לו תחושה של משהו בטוח, קבוע, מקבל, מפנק ואוהב. גם אם יש ויכוחים או בעיות, הבית הוא קודם כל משהו קבוע. לילדי הפנימייה חסר 'ריח של בית' ותחושה של התייחסות אישית.
"המשפחה המארחת יוצרת עבורם עוגן רגשי ומחזירה להם את האמון בעולם המבוגרים. הילדים נחשפים למודלים של תפקוד נורמטיבי ביחסי זוגיות ויחסי הורה-ילד - יחסים שהיו מעוותים בביתם הביולוגי. חשיפה זו חשובה מאוד לתפקודם התקין כבוגרים. הרבה פעמים רואים שיפורים משמעותיים בכל רמות התפקוד של ילד שיצר קשר טוב עם המשפחה המארחת.
"משפחה מארחת מעשירה את הילד בהרבה דרכים. הוא יוצא איתה לטיולים, לים, פוגשים חברים ו'עושים על האש'. חשוב להבין שזו חוויה חברתית שונה לגמרי מהווי הפנימייה. הילד פוגש במפגש חברותי ילדים בגילאים שונים, חברים וקרובי משפחה. הוא נחשף למערכות יחסים רב דוריות של משפחה נורמטיבית שבהרבה מקרים מאוד שונה מהמודל שגדל עליו.
"הורי משפחה מארחת בדרך כלל מרימים טלפון לפנימייה באמצע השבוע. הם באים לאירועים בפנימייה. זו לא חובה, אבל הרבה פעמים המחויבות הראשונית מתרחבת בהמשך הקשר, מתוך רצון של ההורה המארח. אתה מתחיל להרגיש שאתה חלק מחייו של הילד.
"באופן רשמי בגיל 18 נגמר האירוח. ישנו אחוז קטן של משפחות מארחות שהופכות למשפחות אומנה. חלק מהמשפחות נשארות גם לאחר גיל 18 באיזשהו סוג של קשר".
פגועים רגשית
כמה משפחות מארחות יש בארץ והאם יש מחסור?
"בארץ יש כמה מאות של משפחות מארחות. אין ריכוז מדויק של הנתונים. הסינון בפניות של המשפחות הוא מאוד גבוה. על כל 100 משפחות שפונות, אם בסוף 2-3 ישמשו כמשפחה מארחת, זו סטטיסטיקה טובה. האחוזים מאוד נמוכים היות והרבה פעמים יש פער גדול בין מה שאנשים חושבים על משפחה מארחת, לבין מה שזה דורש מהם בפועל.
"יש כל הזמן מחסור במשפחות מארחות. להערכתי חסרות 100-150 משפחות מארחות בשנה. חשוב לזכור שישנה תחלופה גם במעבר ילדים בין פנימיות וגם במשפחות המארחות. ישנו מחסור גדול יותר במשפחות חילוניות. אצל משפחות דתיות ההתגייסות לנושא מאוד גבוהה. כמו כן, ישנו מחסור גבוה יותר בישובי הפריפריה".
אילו קשיים צפויים למשפחה מארחת?
"בדרך כלל מדובר על ילדים פגועים רגשית, עם חוסר ביטחון בסיסי בעולם המבוגרים. כמו כן, ישנו לעיתים קושי בהפנמת הרגלים. כשנכנס לבית שלך ילד שבא עם ההרגלים שלו, חשוב לעשות התאמה ולוותר קצת על הרגלים מסוימים שיש בבית המשפחה המארחת".
מהו התהליך שמשפחה מארחת צריכה לעבור?
"עמותת 'ילדים בסיכוי' עוזרת לפנימיות באיתור המשפחות המתאימות ובהכנתן לאירוח. אנשים לא יכולים להתחייב מראש, אבל חייבת להיות כבר בתחילת התהליך מחויבות פנימית חזקה מאוד. מדובר על תהליך ארוך שיכול לקחת חודשים. ההתאמה צריכה להיות מקסימאלית. חשוב גם שתהליך ההיכרות יהיה הדרגתי.
"בהתחלה, המשפחה מגיעה לפנימייה ושומעת על הילד ועל הרקע שלו. מתאמים בין הציפיות של המשפחה לבין המציאות. לאחר מכן, מגיע צוות של הפנימייה לבית המשפחה, מסבירים למשפחה את המשמעות ובודקים האם זה ישים אצל כל בני המשפחה. במקביל, העובדת הסוציאלית של הפנימייה עושה תהליך הכנה עם הילד. בשלב הבא, המשפחה תיפגש עם הילד בפנימייה. לאחר מכן, הם ייפגשו בסביבת הפנימייה, אחר כך בבית לשעתיים-שלוש וכן הלאה. בכל שלב, העובדת הסוציאלית מדברת עם המשפחה ועם הילד ובודקת איך הם מרגישים עם התהליך".
חום ואהבה
מתי משפחה מארחת מצליחה לתרום לילד?
"צריכה להיות פניות רגשית על מנת לתת לילד את התחושות הללו והכוונה הינה לפניות גדולה של כל השותפים במשפחה. גם הילדים הביולוגיים של המשפחה המארחת צריכים להבין את המשמעות של זה שנכנס ילד אחר הביתה, גם אם זה רק בסופי שבוע וצריך לפנות לו מקום פיזי ורגשי. הילד הביולוגי צריך להיות מוכן לזה שהילד המתארח יישן בחדר שלו וישחק במחשב שלו. כשמדובר במשפחה שרוצה לארח ילד ויש לה ילדים קטנים משלה בגילאי 2-4 הם לרוב לא יתאימו להיות משפחה מארחת, כי בגילאים האלו הם עדיין מאוד צריכים את ההורים בשביל עצמם.
"יש משפחות מארחות שמצבן הכלכלי אינו טוב ואין הרבה חדרים בבית, אבל כשהילד מגיע יש כל כך הרבה אהבה וחום שזה מחפה על הדברים האחרים. אם לעומת זאת, המשפחה נוסעת הרבה לחו"ל ולא נמצאת הרבה בחגים, זה לא יצליח, אלא אם היא מוכנה לקחת את הילד איתה. אפשר למצוא פתרונות, אבל היציבות והקביעות מאוד חשובות לילדים שהחיים שלהם מעורערים ולא בטוחים. חשוב שהמניע של המשפחה המארחת לא יהיה מציאת חבר לילד. המניע צריך לבוא ממקום של טובת הילד ולא ממקום של טובת המשפחה, אחרת זה לא יעבוד".
יום יום אנו נחשפים ומעורבים רגשית בבעיות מבעיות שונות של ילדנו – הוא לא משקיע בלימודים, נעלב מחבר, לא אוכל טוב כבר כמה ימים. באותו זמן וכמעט באותו מקום, ישנם ילדים ששואלים את עצמם 'למה לי לא מגיע בית נורמאלי? למה לי לא מגיע יחס אישי וחום? למה לי אין אפשרות לנשום אוויר אחר, לספוג קצת שקט, לנוח מההווי האינטנסיבי והסואן של חיי הפנימייה?' משפחות מארחות יוכלו למלא לפחות חלק מהחסכים של ילדים אלו.
