המקום הכי נמוך (וסודי) בתל אביב

מי היה מאמין שעמוק מתחת לאדמה, בלב לבה של תל אביב - קפלן פינת מגדלי עזריאלי, במקום שבו התגלגלו מסמכי ה"מוסד" ופעילות צבאית סודית רחשה, ניתן היום לטייל לאורך עשרות מטרים במנהרות בנות מאה ועשרים שנה, שרחשו חיי קהילה תוססים? מי חפר אותן, אילו סודות הוטמנו בהן, ומה יעלה בגורלן בשנה הקרובה? סיור מרתק בשרונה, המושבה הטמפלרית התל אביבית עם שחקנית והיסטוריון, מלווה בפיקניק נטול פיח באמצע היום, במרחק מטר ממשרדי הזכוכית, במתחם דרום הקריה.

אצל גרטרוד הייקית בחצר  

"אני גרטרוד - מורה לספורט ודת", פוצחת מירב קופרברג במבטא ייקי למהדרין. היא מפליגה בסיפורים פיקנטיים על הטמפלרים - הקיבוצניקים הכי תל אביביים של המאה ה-19, שהקימו את המושבה החקלאית שרונה. קופרברג שחקנית מוכשרת, בעלת חוש הומור ודמיון מפותח, חקרה לעומק את ההיסטוריה של הטמפלרים בארץ, ולאחר שסיימה את לימודיה בבריטניה, החליטה לספר בדרכה את סיפור הקהילה המיוחדת.

בבגד חסוד וצנוע מן התקופה, היא מוליכה את המבקרים בין בתי הקצב שרקח נקניקים משובחים, הנגרייה שנבנתה בבית עץ (שהייתה מהפכה אדריכלית באותם ימים), בית הקפה שרחש חיים, ריקודים וחיזורים, ואיך אפשר בלי אולם באולינג להפגת המתח והשיעמום. בין לבין, קופרברג מטפטפת רכילות עסיסית על הטמפלרית היפה של השכונה, שחצתה את הקווים, התאהבה בקצין סקוטי, אחרי מלחמת העולם הראשונה, והוגלתה לקפריסין. בין שפגאט לתרגילי ספורט, גרטרוד בת בלי גיל, מסבירה מדוע בחרה לשלב דווקא בין דת וספורט: "כי הגרמנים לא מבזבזים זמן, ודרך הגוף הכי קל להחדיר את האמונה הדתית".

"אני גרטרוד - מורה לספורט ודת". השחקנית מירב קופרברג (צילומים: יפה רזיאל) 

שיקום מי שאינו זוכר את בית הדואר המיתולוגי בקרן הרחובות דוד אלעזר-קפלן ואת הבית שממול שער ויקטור ובנייני הקרייה. לא בכדי התעוררה מהומה כשדחפורי עיריית תל אביב התעקשו להשיאם לגובה בשלמותם ולהעתיקם כמאה מטרים דרומית לעורק הראשי, שכן חשיבותם ההיסטורית רבה. קופרברג מסבירה כי בית הדואר נקרא ע"ש כרמי רבינוביץ ז"ל, שהיה חבר הגנה ונפל ב-25.12.47 בשכונת גרין בחולון. הבית ששימש בית הספר של המושבה הגרמנית (קפלן 34), הועבר לבניין אחר שהפך לביה"ח "הקריה", ובסופו של דבר נהרס. מולו עומד בית העם (מס. 36), ששימש מרכז הכנסים של המושבה הגרמנית.

רחוב דוד אלעזר שימש עורק ראשי של המושבה הטמפלרית ונקרא כריסטוף הופמן, ע"ש מייסד הכת הטמפלרית. לעין נגלים שרידים של בניינים טמפלריים, שבחלקם עדיין ניכרים מאפייני הבנייה הטמפלרית: מרפסת, חלונות עם קשתות, פתחים עגולים ששימשו לאוורור, גג רעפים, מרתף משוקע ומרפסת בחזית הבית. הממצא המרשים ביותר ברחוב הוא בית הבד הראשון שהוקם בארץ בתחילת המאה הקודמת, ובו שרידי מכונות לייצור שמן שניתן להפעיל אותן במלואן גם היום. את האתר ההיסטורי גילה לפני כארבעים שנה, אחד הקצינים ששירת במקום ונכנס במקרה לחדר שהיה נעול על בריח. תחקיר שנערך במקום העלה כי במקור הטמפלרים התכוונו להפיק שמן מזרעי צנוניות, אך עד מהרה גילו כי במזרח התיכון דווקא עדיף לייצר שמן מזיתים.

שרידי מכונות לייצור שמן. בית הבד העתיק

נכנס מטוס יצא סוד  

גולת הכותרת של הסיור בשרונה ממתינה בקצה הרחוב (דוד אלעזר 27), במתחם היקב שהוקם לאחר שבני המושבה הטמפלרית התמחו בגידול גפנים. היקב שוקע עשרות מטרים מתחת לפני הקרקע, וניתן כמעט להריח את אדי היין בסיור מסתורי בין מחילותיו הסודיות, המקשרות בין חלקי המבנה השונים. רשות שמורות העתיקות שהוזעקה למקום עם גילוי המנהרות המשיכה לחפור, וגילתה במקום מזקקה מפוארת עם תנורים מקוריים.

גולת הכותרת - היקב

איך נשמר בסוד דבר המנהרות, שמזכירות משהו את המנהרות התת-קרקעיות באולמות האבירים בעכו? אבי משה סגל, מדריך טיולים, היסטוריון שהוביל את המאבק לשימור שרונה ההיסטורית: "בינואר 48 הפכו מרתף היין והמזקקה של הטמפלרים למפעל הכי סודי במדינה, ששימש להרכבת מטוסי 'אוסטר' הבריטים שנמכרו לארגון ה'הגנה', והקימו את התשתית להקמת חיל האוויר הישראלי. החלקים הובאו לכאן בשיירה מעקרון (לימים בסיס תל נוף), הורדו במעלית מיוחדת אל מתחת לאדמה והורכבו בבורות".

כראיה נותר השלט בכניסה שעומד על כנו ומעיד על שהתרחש כאן: "מחבוא לכלי טיס במרתף היקב. במרתף היקב של המושבה הגרמנית, שהיה בשעתו במקום זה, הסתירו בשנת תש"ח (15.1.48) אנשי שירות האוויר של ההגנה, צבא מדינה בדרך, עשרים מטוסים קלים מפורקים. זה היה ביתו הראשון של שירות האוויר שקדם לחיל האוויר של צה"ל".

מפעל המטוסים עבר לתל נוף ובמקום היין הדפיסו כאן ספרים - במפעל ההוצאה לאור של משרד הביטחון, מול סדנת הרכב המיתולוגית שעל חורבותיה מוקמים בימים אלה מגדלי מגורים. מה בעתיד? המבנה יהפוך לפאב תת קרקעי ומעליו תיפרש ההיסטוריה בגלריה.

עצים נדירים וצילומים על השולחן  

רחוב אלברט מנדלר חושף בתים אותנטיים עטופים בצמחייה מקורית, המייצגת את אדריכלות הנוף של הטמפלרים. כאן קולטים את העין עצי ברוש, אקליפטוס ותות עתיקים. כדי לשאוף את אווירת המקום, רגע לפני שהמבנים ייהרסו וישנו פניהם, כדאי להסב לאחד משולחנות הפיקניק המקוריים שכוסו בצילומים היסטוריים מלבבים מן התקופה.

כדאי להסב לאחד משולחנות הפיקניק

משה שמיר היטיב לבטא את זיכרונותיו מהמושבה בספרו "במו ידיו": "...כיוון שהחילונו יוצאים לרשות עצמנו, נכנסה שרונה ברשימת ההרפתקאות הראשונה במעלה, כגון שיט סירות בירקון. עדיין היינו מבקשים בה אותם חזיונות שחיבבנו: נקבות החזיר וגוריהן, צלצולי פעמון הכנסייה, קדרות הבתים השקטים, בית הספר הנוצרי המהודר, יפה החצרות, ובעיקר אותם משעולים כפריים רוויי הצללים, עתירי הצמחייה, וחמציציהן זקופי התפרחת הצהובה. ערבים היו עובדים בחצרות, גם בשבת, וזאת הרבינו לראות. בגרמנים היינו מבחינים רק לפרקים רחוקים מאד, כביכול יצורים שלא לגמרי מהעולם הזה, אולם הם היו האדונים, ידוע ידענו".

הטמפלרים בשרונה: מי, מה מתי

המושבה שרונה הוקמה בשנת 1871, ועם מייסדיה נמנו בני קבוצה של טמפלרים מהמושבה הגרמנית ביפו שרצו להקים יישוב חקלאי. היישוב תוכנן בקפידה במתכונת "כפר רחוב", ובתחילת שנת 1872 התיישבו במקום המשפחות הראשונות. מחלת הקדחת שפרצה באותה שנה הפילה עשרות מיושבי המושבות הטמפלריות ביפו ובשרונה. מרבית המשפחות עסקו בחקלאות, בעיקר בגידול גפנים לשיווק מעבר לים.

הטמפלרים הקדישו מחשבה רבה בתכנון השטחים הירוקים ובתי המושבה טבלו בירק. גינות הנוי בלטו בעיצובן ובמגוון הצמחים בהן, ובשטחים הציבוריים שולבו עצים חדישים ונדירים בנוף הארצישראלי בשלהי המאה ה- 19. החזות הנאה של רחובותיהם היוותה מקור השראה למייסדי המושבות העבריות והוכחה ליכולתו של המתיישב האירופאי להשתלב ב"ארץ המזרח".

במהלך מלחמת העולם הראשונה פונתה המושבה, תושביה הוגלו למצרים ומבניה נפגעו. תושבי שרונה זכו לשוב לבתיהם שנים אחדות מאוחר יותר ושיקמו את בתיהם. שרונה פרחה במשך עשרות שנים, אך בראשית מלחמת העולם, הבריטים פינו את הגרמנים מהערים ומהמושבות, שכן חלקם הזדהו עם הנאצים. רובם גורשו מן הארץ ואת בתיהם תפסו הבריטים והפכו אותה לקריה ממשלתית ולשימוש צבאי. בשטחים ששימשו את שדות המושבה מנוה צדק ועד גדות הירקון, הוקמו שכונות חדשות שנהנו מהתשתיות שהותירו הטמפלרים לאחר עזיבתם.

במהלך מלחמת השחרור נוצלו מבני הצבא הבריטי על ידי כוחות "ההגנה", בעיקר השימוש במתחם היקב, שם הוקם חיל האוויר הישראלי. לאחר קום המדינה, ובמשך שנים, שימשו בתיה של המושבה שרונה את קריית הממשלה. באזור המשמש את הצבא ומשרדי הממשלה, נשמר מרקם הרחובות המקורי של המושבה ובו בניינים טמפלרים מקוריים ומבנים מסוגננים שנוספו בתקופת המנדט הבריטי.

בשנים האחרונות, עם התפתחות העיר, הוחלט בעיריית תל אביב לתכנן מחדש את שטחה של שרונה, תוך שימור מרבית המתחם. חברת אחוזת החוף מתחזקת את השטחים הציבוריים במתחם הגנים באמצעות מנהלת גני שרונה. בשנה הקרובה מתוכנן לקום במקום פארק, מגדלי מגורים, חנייה תת קרקעית ואתרי בילוי שייבנו במבנים שישמרו על צביונם המקורי.