יותר מחצי נחמה
מדי פעם מועדת חיותה דויטש בכתיבה שבלונית או הערות שקוטעות את הרצף, אך זה מתגמד נוכח העבודה המחקרית הנפלאה שעשתה כביוגרפית של נחמה ליבוביץ'. הספר "נחמה" הוא המשך ראוי למפעל החיים של כלת פרס ישראל
"נחמה" הוא ספר שנכתב מתוך נקודת מוצא של הערצה, הגובלת בחרדת קודש ממש, כלפי מושאו, אשת החינוך האגדית נחמה ליבוביץ'. המפגש שבין הכותבת, העורכת ומנהלת ההוצאה לאור חיותה דויטש, לבין ליבוביץ' המנוחה, מתואר כסוג של התגלות כמעט שמימית. יותר מדי מילות ביקורת לא תמצאו כאן, אבל מצד שני, אם יש דמות הראויה לסגידה כמעט טוטאלית שכזו, אין ספק שזוהי ליבוביץ', המכונה בפשטות נחמה - אישה שהשפעתה על הוראת התנ"ך בישראל הייתה קריטית ודרמטית מאין כמותה.
לא ניתן להפריז בחשיבותה של ליבוביץ', כלת פרס ישראל, זוכת פרס ביאליק, כותבת והוגה עילאית, והספר אכן לא עושה זאת. הוא מתאר אישה גדולה מהחיים בשפה עטורת פאתוס מסוים, ולרוב זה לא צורם. עם זאת, העצלנים שבחבורה, ואולי לא רק הם, יתחלחלו קמעה לנוכח 461 העמודים של הביוגרפיה, ויתהו אם לא ניתן היה לכווץ פה ושם את פרטי הפרטים שבה למען שלוות הנפש וחדוות הקריאה.
כמו כל מפעלי החיים הגדולים בעולם, גם זה של נחמה מתחיל באהבה – לטקסט המקראי הנצחי. היא בעצם אחראית לכך שבליבם של לא מעט מאיתנו נחרתה דווקא דמותו של המורה לתנ"ך מבין כל המחנכים שהביאונו עד הלום. אנשים שהעבירו את תורתה לתלמידיהם נדבקו בתשוקתה לטקסט, והצליחו להנחיל אותה לדורות הבאים. נחמה היתה אחותו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' הגדול, אבל אחרי שתקראו את הביוגרפיה הזו לא תצליחו להחליט מי משניהם היה דמות חשובה יותר בחיי העם והארץ.
דויטש לוקחת לעצמה הרבה חופש תיאורי, יוצרת דרמטיזציה משעשעת של סצינות מחיי גיבורתה, אך גם שוקעת לשבלונות כתיבה שגורות. לפעמים היא קוטעת את הרצף לטובת הערות סדר כמו "מעתה נתמקד בסיפור הזה והזה" או "לכך וכך נגיע מאוחר יותר", ויוצרת סרבול מיותר של הטקסט. אבל המעידות הקטנות האלו מתגמדות ונעלמות נוכח העבודה הנפלאה שעשתה כביוגרפית חוקרת, שחושפת סיפורים מקסימים ונסתרים מילדותה ונערותה של נחמה ומוצאת בהם משמעות וסמליות.
הכל אודות אמא
הביוגרפית אינה בוחלת בחומרים צהבהבים ועסיסיים ומספרת, בין השאר, איך פריידה, אמה של נחמה, נהגה להטיח בבתה שהיא מכוערת ושאף אחד לא ירצה להתחתן איתה. היא מזנקת מכאן להרצאה שנתנה נחמה הבוגרת בבר-אילן ובה טענה ש"המילה 'אמא' תעורר בכל אחד פרשנות שונה".
דויטש גורסת בעמימות פרוידיאנית שהמשפט הסתום הזה מדגים את יחסה האמביוולנטי של ליבוביץ' לאמה. היסחפות מרחיקת לכת מדי במקום שבו חסרות עובדות? אולי, אבל בכל מקרה, התוצאה מסקרנת ומרתקת.
מבחינה אינטלקטואלית, לעומת זאת, מעניינים בעיקר הפרקים העוסקים ב"גליונות", מפעל חייה של ליבוביץ', שנולד כהמשך וכהעשרה לסמינריון שהעבירה לבנות עליית הנוער ב-1941. שאלותיה של נחמה בנושא פרשת השבוע הגיעו במשך 30 שנה למאות מורים, מחנכים וסתם סקרנים ברחבי הארץ, כשתשובותיהם ותיקוניה יוצרים למעשה מסגרת לימוד חופשית ואינטראקטיבית עשרות שנים לפני האינטרנט, "אוניברסיטה פתוחה של אישה אחת". במובן מסוים, הביוגרפיה "נחמה", בגודלה, היקפה ועומקה, היא המשך ראוי למפעל החיים המופלא הזה.
- "נחמה", חיותה דויטש, הוצאת ידיעות אחרונות, 461 עמודים.