שרי גבעתי

3 זה המקום שבו זכיתי בתחרות "תגלית השנה" כשהייתי בת 17. גרתי אז בטבריה וחלמתי לעבור לתל אביב, ולעשות בשנתיים מספיק כסף כדי לטוס לחו"ל. בסוף עשיתי את הכסף תוך חודשיים ונסעתי.

18 שנים מלאו לי כשמצאתי את עצמי לבד בניו יורק. זה היה אחרי חצי שנה במיאמי עם החבר מאותה תקופה, ואחרי שלושה חודשים טראומתיים מאוד בלוס אנג'לס, שממנה ברחתי כל עוד נפשי בי.

2 ביצים היו לי אז. גרתי במנהטן לבד, למדתי משחק, לא היה לי מה להפסיד ולא היה בי פחד. היום אני כבר הרבה יותר מחושבת, ויש לי סדרי עדיפויות מאוד ברורים.

300 פעם השתתפתי בסרטי סטודנטים הזויים בתקופת לימודי המשחק. רובם היו בשחור–לבן, בלי סאונד ועם אפלה כללית על המסך.

18 חודשים למדתי לנגן צ'לו כי לא היה בטבריה מורה לפסנתר. הייתי בת שש ובקושי ראו אותי מאחורי הדבר הענק הזה. בסוף, למזלי, הגיע מורה לפסנתר.

הלבשה תחתונה: טיפה יותר מדי

90 אחוז מהפריטים שרכשתי במהלך חיי איבדתי. היום אני כבר לא מסתכלת על חפצים לטווח הארוך, אלא על פרק הזמן הממוצע שלוקח לי לאבד אותם. כשאני לפני רכישה, החישוב שלי הוא "האם 750 דולר זה יקר מדי למשקפי שמש של חצי שנה?".

1 ספר רוחני פירסמתי כשהייתי בת 18. קראו לו "לגעת באושר דרך ההיגיון", לא פחות ולא יותר. היום אני הרבה אחרי השלב הרוחני שלי, ומכחישה כל קשר לבולשיט שכתבתי שם. אין מה לעשות, כל אחד מאיתנו עשה שטויות בגיל 18. זאת השטות שלי.

60 ימי צילום במרוקו נדרשו לסרט המשותף שלי עם סטיבן דורף, The Passage. זאת היתה חוויה מדהימה, ובעיני זה התפקיד המשמעותי ביותר שעשיתי עד היום.

48 שעות ביליתי במזמוזים עם אנריקה איגלסיאס לצורך צילומים לקליפ שלו. בין הצילומים דחפתי לעצמי כמות מסחרית של מסטיקים אחרי כל ארוחה.

2–6 שעות לוקח לאבא שלי להירגע בכל פעם שהוא רואה תמונה סקסית שלי בבגד ים, ויש לנו חוק אחד שאני לא עוברת עליו: בלי עירום.

0 פעמים נתקלתי בהצעות מגונות במהלך אודישן. זה כנראה קיים, אבל אם הולכים לאודישנים רשמיים במקומות מסודרים, אז יש שם המון אנשים ואין ממש עם מי לשכב.

5 קעקועים יש לי. באחד מהם, שנמצא על פרק יד שמאל, כתבתי בעברית את השמות של כל בני המשפחה שלי, תוצר של געגועים עמוקים. רוב האנשים חושבים שזה מקסים, וזה הקעקוע היחיד שלא עיצבן את ההורים שלי.

2–3 כוסות יין אני שותה ביום. אני מאוד אוהבת יין מסוגים מסוימים. וודקה או וויסקי, לעומת זאת, אני לא סובלת. ניסיתי פעם אחת וזה היה מגעיל.

1976 היא שנת הייצור של המרצדס שלי. זאת מכונית אספנות מגניבה ואני קוראת לה פרנקי. הערך שלה רק עולה כל שנה.

3 משאפים אני נושאת איתי בתיק לכל מקום בגלל אלרגיה קשה לאבק. זאת גם הסיבה שלא גייסו אותי לצבא.

180 מעלות, זה ההבדל בין העבודה כאן לבין העבודה בלוס אנג'לס. שם, אם מזמינים אותך להתארח בתוכנית טלוויזיה, מחכה לך חניה שמורה ואיך שאתה מגיע פונה אליך מישהו ולוקח אותך ביד למקום הנכון. כאן אתה מגיע למקום ומוצא את עצמך מחפש במשך שעה איזה בחור בשם עידו שדיבר איתך בטלפון.

• סריג: שיין, הרכבת 12 תל אביב. הלבשה תחתונה: בנות, שינקין 40 תל אביב סטיילינג: מיקי ממון. איפור: נטשה דנונה ל"מייק אפ סטודיו". עיצוב שיער: דן שארפ ל־Face. ע' איפור: ריקי גדניאן ל"נטשה דנונה מייק אפ סטודיו". מכנסיים: Agat, ה' באייר 8, כיכר המדינה תל אביב.