אירוסים ועוד אירוסים

אירוסים הם מהגדולים, המעניינים בצורתם והיפים בפרחי ארצנו. הגדולים והמרשימים שבאירוסים שייכים לקבוצת "אירוסי ההיכל", עליהם נמנה גם אירוס הארגמן. בארץ גדלים בר 15 מיני אירוס, וכולם למעט שניים הם צמחים אנדמיים. לא בכדי בחרה החברה להגנת הטבע בפרח האירוס כסמלה - האירוסים יפים, מיוחדים מאוד, ומרביתם גם זקוקים מאוד להגנה משום שאוכלוסיותיהם נמצאות בסכנה.

ראש וראשון במצעד הפריחה האביבי של אירוסי ההיכל הוא אירוס הארגמן, שפורח במישור החוף מאשדוד בדרום ועד חדרה בצפון. הריכוז המרשים ביותר של פרח נהדר זה נמצא בשמורת האירוסים בנתניה. כקילומטר אחד מדרום לה נמצאת שמורת אודים, ובה פריחת אביב שופעת וגם אירוס הארגמן.

תעודת זהות

נקודת מוצא וסיום בשמורת האירוסים: מגרש החניה של השמורה

נקודת מוצא וסיום בשמורת אודים: מגרש החניה של מכון וינגייט

אורך המסלול: כ-500 מ' בשמורת האירוסים וכ-3 ק"מ בשמורת אודים

משך הטיול: 3 שעות ומעלה

דרגת קושי: קלה מאוד

עונה מומלצת: אביב (פברואר-מרץ)

ציוד: מים, כובע ונעלי הליכה

מפת טיולים וסימון שבילים: השרון ומערב השומרון (מס' 7)

הערה: שמורת האירוסים מוצפת במבקרים בשבת. עדיף לבקר בה באמצע השבוע

אירוס הארגמן (צילום באדיבות הוצאת מפה)  

יוצאים לדרך

אירוּס האַרגָמָן פורח בשיא תפארתו בשולי כביש החוף, במרחק שלושה רמזורים ממחלף פולג: במחלף פונים לנתניה (שדרות בן-גוריון), וכ-500 מ' אחרי ההצטלבות עם רחוב חבצלת החוף פונים שמאלה לפי השילוט אל שמורת האירוסים.

השמורה נמצאת בתחום העיר נתניה. פרנסי העיר הכירו בצורך לשמור ולו מעט מהטבע המתפרץ שאפיין בעבר את רכס הכורכר המערבי של השרון והכריזו על קטע זעיר מממנו כעל שמורת טבע. פקיד של העירייה מפקח על השמורה ורושם את מועדי הפריחה בה, והעירייה תומכת בשמירה על צמחיית השמורה ועל הניקיון בה. במימון העירייה גם הותקן כאן מסלול טיול טבעתי, ולנו לא נותר אלא ללכת בשבילי השמורה (ורק בשבילים) בין אירוסים ואירוסים ועוד אירוסים. עוד מינים יפים הפורחים בשמורה הם אַלקַנַת הצַבָּעים, הפורחת בכחול עז, וצִבעוֺני ההרים (זן שרוני). בעונת הפריחה נערכים כאן סיורים מודרכים מטעם עיריית נתניה ומטעם החברה להגנת הטבע. כדאי לברר את מועדי הסיורים בעיתונים המקומיים ולהצטרף אל אחד מהם.

שעשועים בחול

בסוף הביקור בשמורה חוזרים אל כביש החוף ונוסעים דרומה אל מכון וינגייט. מחנים את המכונית במגרש החניה של המכון והולכים אל הגדר הניצבת מצפון למגרש החניה.

בגדר יש שער ובו מתחיל שביל מסומן אדום החוצה את שמורת נחל פולג. תחילה אנחנו מטפסים על גבעה המתנשאת ממש מולנו. שוב אירוסים. על הגבעה צומחת בתה חופית, הנשלטת בידי מִתנָן שׂעיר ושִמשוֹן סגלגל. באביב פורחים כאן בשפע עוד מיני צמחים, ובהם מַרֶסיָה יפהפיה, קַחוָון החוף, אֲחיאירוּס מצוי וצבעוני ההרים (זן שרוני). ביניהם כדאי לחפש את חוּמְעַת ראש-הסוּס, שהיא צמח צנוע בגוון אדמדם שפירותיו אכן נראים כמו ראשי סוס, ואת שוּם תל-אביב היפהפה.

מהגבעה ממשיכים בשביל המסומן אדום אל דיוּנה גדולה הנראית ממערב לנו. הדיונה טובה בעיקר לשעשועי חול. מומלץ לצעירים בגוף או ברוח. לרגלי הדיונה צומחת שיטָה מכחילה, המתקשטת באביב בפריחה צהובה ריחנית ושופעת. עץ קטן זה הובא לארץ מאוסטרליה, וניטע בהמוניו בעיקר במישור החוף כדי לייצב את החולות. התנאים בארץ מתאימים לשיטה המכחילה, ועד מהרה היא הפכה לצמח פולשני המאיים על צמחי הבר שבבתי הגידול הטבעיים.

מהדיונה ממשיכים מערבה אל ראש רכס הכורכר המערבי, המשקיף על החוף ועל מצוקיו. ככל שמתקרבים אל החוף נעשה החול פחות יציב והצומח משתנה בהתאם - מצמחייה ים-תיכונית לצמחי חולות נודדים. על ראש רכס הכורכר שולטים שיחי שמשון, ובקיץ פורחות כאן חבצלות רבות. נפוצה כאן גם קוֹרָנית מקוּרקֶפֶת, שלעליה ריח "זעתר" והיא פורחת בחודשי הקיץ בוורוד.

מרבד תורמוס ארצישראלי (צילום באדיבות הוצאת מפה) 

אל השער

במצוקי החוף אנחנו סבים לאחור וחוזרים אל מגרש החניה של מכון וינגייט. מכאן הולכים אל השער הראשי של המכון, חוצים את כביש החוף בגשר להולכי רגל הנטוי מעל לכביש, ועולים על שביל מסומן כחול שנכנס אל תוך שמורת אוּדים (שמורת שער פּוֹלֵג).

שמורת אודים נמצאת על רכס הכורכר התיכון של השרון. מיד בכניסה לשמורה יש משטחים פורחים של תוּרמוֹס ארצישראלי - צמח אנדמי הפורח כאן בצפיפות. השיח השולט בחלק זה של השמורה הוא מִתנָן שׂעיר, ולצידו גדלים שיחי קידָה שעירה וצַחֲנַן מַבְאיש. ביניהם פורחים צמחים רבים, ובהם אירוס הארגמן, שום תל-אביב, מקור-חסידה תל-אביבי, כלניות ונוריות.

הולכים בשביל על גב הרכס ואחרי כ-50 מ' מגיעים אל שביל מסומן שחור. זהו השביל ההיקפי של השמורה ואנחנו עולים עליו. השביל גולש בתלילות מגב רכס הכורכר מזרחה ועובר ליד מצוק ובו מערות אחדות. בצל המצוק פורח בֵּן-חָצָב יָקינטוֹני בכחול בהיר. בהמשך דרכו עובר השביל בחורשת זיכרון נטועה ומגיע אל פירצה צרה, חצובה ברכס הכורכר, הידועה בכינויה שער פולג.

בעבר חסם רכס הכורכר התיכון את נחל פולג וגרם להיווצרות ביצה גדולה ממזרח לו. כבר בתקופת הברונזה חצבו תושבי תל פולג הסמוך פירצה ברכס הכורכר ובתקופה הרומית הועמקה הפירצה עוד. השביל נכנס אל תוך הפירצה והולך בה מזרחה בין הנחל והמצוק. במצוק המוצל נוצר בית גידול לח, עשיר במיוחד בצמחים אוהבי לחות: בין השאר תראו כאן רקפות, עַשנָן מטפס, אלון מצוי, זַלזֶלֶת הקנוֹקָנוֹת ולוּפית מצויה, וגם את השרכים דַנדַנָה רפואית ושערות-שולמית, ואת הטחבים סַהֲרוֹנית, טְחוּבית וצְנוּפית. במים תוכלו לראות שני מינים של צבים - צב הביצה הנפוץ והצב הרך הנדיר. אפשר להבדיל ביניהם לפי הגודל (הצב הרך גדול בהרבה) ולפי מבנה הראש (לצב הרך יש חרטום ארוך וחד, דמוי מקור).

בקצה המזרחי של הפירצה יש חישת קנים צפופה. כאן השביל פונה ימינה ומטפס אל תל פולג שעל גב הרכס. השרידים בראש התל מעטים, אבל יש ממנו תצפית נרחבת על הסביבה. מהתל נמשך השביל דרומה עד שהוא מגיע אל שדרת ברושים , המציינת את קו הגבול בין שמורת אודים לבין פארק יקום שצמוד אליה מדרום. מעט מצפון לשדרת הברושים, בשקע על רכס הכורכר, יש סחלבים רבים: סַחלָב פַּרְפְּרָני, סַחלָב קַדוֺש, דבוֺרָנית דינְסְמוֺר, דבוֺרָנית צהובת-שוליים, דבוֺרָנית הקטיפה, והמוזר בצורתו מכולם - שִׂפתָן מצוי. מכאן חוזר השביל צפונה, דרך גבעות ושפע של פרחים, אל כביש החוף ואל הגשר הנטוי מעליו. פנייה ימינה, מעבר מעל המון המכוניות הממהרות צפונה ודרומה, ואנחנו שוב במגרש החניה של מכון וינגייט.

• מתוך הספר "מדריך מפה לטיולי פריחה", מאת אבי שמידע והגר לשנר (הוצאת מפה)