למה הם שונאים אותנו?

בשנות ילדותי, נבחרת ישראל בכדורגל התמודדה במוקדמות גביע העולם בבית האוסטרלי. אף יבשת אחרת לא הסכימה לקבל אותנו; וכך נאלצו הכדורגלנים שלנו לעשות בושות בקצה השני של העולם, במקום להפסיד קרוב לבית. לימים חשבתי שבמסעות הללו התגשמה בנו נבואתו של בלעם: "עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב" - עם ישראל אינו נחשב כאחד ממשפחת העמים. כשעושים את רשימת העמים ומסווגים אותם - אלו באירופה, אלו באסיה ואלו באפריקה - עם ישראל נשאר בחוץ.

למה הם שונאים אותנו? פעם ניסיתי לפענח בשכלי את השנאה הזו. ברבות הימים, התייאשתי. בהקשר אקטואלי, אינני מצליח להבין מדוע התקשורת העולמית מחפשת אותנו. בעזה נהרגו אזרחים פלסטינים, אחרי שקיבלו אזהרה טלפונית, לראשונה בתולדות מלחמות האדם. אינני מיתמם ואינני מכחיש: אכן, פגענו בלית ברירה גם באזרחים שאינם לוחמים. אך האם דמם סמוק יותר מדמם של האזרחים שהאמריקנים הרגו בעירק ובאפגניסטן, והרוסים בצ'צ'ניה? גם ממשלות ערביות חיסלו רבבות אזרחים תמימים, במסעותיהן נגד מתנגדי המשטר. למה רק אנחנו מגונים ונרדפים בכל פורום בין-לאומי? למה טענותינו הצודקות אינן נשמעות?

הרב יוסף דב סולובייצ'יק נשא בשנת 1956 נאום מכונן, שהתפרסם תחת הכותרת "קול דודי דופק". בנאום זה הוא הצהיר על תמיכתו הנחרצת במדינת ישראל, אך גם הציב בפניה אזהרות ויעדים. הרב טען כי יש במדינת ישראל אנשים שמשלים את עצמם ששנאת ישראל נעלמה עם הקמת המדינה. הרב סולובייצ'יק אמר אז כי שנאת ישראל רק שינתה כיוון: במקום להיות מופנית כלפי יהודים פרטיים, היא מופנית כלפי מדינת היהודים. השנאה כלפינו היא חלק מן הגורל היהודי המסתורי. ניתוח רציונלי שינסה להתעלם מעובדה זו, לא יצליח להסביר את קורות העם היהודי ומדינת ישראל.

מצד שני, אסור להגזים בפחד מן האנטישמים. בשנת 1985, שליש מהתורמים לפדרציה הציונית בסן פרנסיסקו הצהירו כי אינם מאמינים שיהודי יכול להיבחר לקונגרס מטעם עירם. באותה שנה, כל שלושת חברי הקונגרס של מחוז סן פרנסיסקו היו יהודים, וכמוהם גם שני חברי הסנאט מטעם מדינת קליפורניה, וראש העיר עצמו. מה שאומר, שלפעמים אנחנו מגזימים בהערכת עוצמתה של שנאת ישראל.

לא כל שריקה נגד שחקן של מכבי תל אביב אומרת שהשופט אנטישמי. לפעמים השחקנים שלנו באמת עושים עבירות.

אבל גם להיפוכונדרים יש מחלות, וגם לפרנואידים יש אויבים. הפרנויה הקלה שלנו מוצדקת בהחלט, בהתחשב בעוצמת השנאה שאנו נתקלים בה. אחרי שעשרות פעמים דקרו אותך בריונים חמושים בסכין, רק טבעי שתבדוק עם גלאי מתכות גם את השליח של הפיצה.

הכי חשוב: לא להכחיש ולא להדחיק. ידנו מושטת לַעולם, ואנחנו חלק ממנו. איננו מתבודדים ואיננו מתנכרים. אבל צריך לדעת שיש בעולם רבים ששונאים אותנו. זו שנאה מוזרה, תהומית ובלתי מובנת. אנחנו לא אשמים בשנאה הזו. אנחנו לא יכולים להסביר אותה. אסור לנו להתעלם ממנה.