הישראלים מבינים רק כוח? הכמיהה למנהיג חזק
מומחים במדע המדינה ובהיסטוריה אמנם מסכימים שישראל עדיין אינה בדרכה לשלטון פשיסטי, אך גם מזהירים מנהירה אחר רעיונותיהם של פוליטיקאים שמציעים פתרונות קסם וקיצורי דרך בהליך הדמוקרטי
הסקרים האחרונים מנבאים למפלגת "ישראל ביתנו" 14 עד 16 מנדטים, ובתום מערכת הבחירות הנוכחית היא עשויה להפוך למפלגה הרביעית בגדולה בישראל - ויותר מכך. למרות זאת, ספק רב אם השמות פאינה קירשנבאום או רוברט אילטוב יישמעו מוכרים לקהל הבוחרים, שישים ל' בקלפי. מבחינתם רובם, הם מצביעים עבור אדם אחד: ליברמן. "הוא מנהיג חזק וזה מה שישראל צריכה עכשיו", מסכם שחר הלוי, תומך ותיק של המפלגה, את תחושת תומכי המפלגה. תשובתו, שמסמלת יותר מכל את הנהירה אחר מנהיג חזק, לא מפתיעה את המומחים.
"המילה 'חזק' הפכה למילה הכי פופולרית בפוליטיקה הישראלית", אומר ל-ynet ד"ר אודי לבל מומחה למדע המדינה במכללת ספיר בשדרות ובמרכז האוניברסיטאי באריאל. "הציבור כמה למנהיג ביצועיסט, מרתיע, מנהיג חזק שיתגבר על הביורוקרטיזציה, על הכאוס. נוצרה איזו פנטזיה אנטי-אינטלקטואלית. כמו שבשנות ה-60, אמרו על צה"ל שהוא 'חזק, מהיר ואלגנטי', כך מצפים ממנהיג. יש כמיהה לדמות שתצליח להתגבר על העובדה שהמערכת מורכבת".
"דמוקרטיה הרי היא לא 'שחור או לבן'. היא מסואבת, קשה לקידום: קבוצות לחץ, אינטרסים מתנגשים, עתירות לבג"ץ, קואליציות סבוכות", הוא מסביר. "ככל שהמהלך הדמוקרטי סאוב יותר, כך הפנטזיה על מנהיג חזק גוברת. זה לא מקרי שהקריאה למנהיג חזק הגיעה אחרי המהפכה החוקתית של נשיא בית המשפט העליון הקודם אהרן ברק. לפני זה לא שמענו קריאות כאלו, אך בעקבות גישת 'האקטיביזם השיפוטי' החלו להופיע קריאות מחאה על כך הפוליטיקאים לא מצליחים לחוקק חוקים בגלל בג"ץ, ועדי הסתדרות או ועדי עובדים".
הסכנה ב"שפה הליברמנית"
לדברי ד"ר לבל, חליפת המנהיג החזק מתיישבת היטב על מידותיו של ליברמן. "הוא מוביל אליו קהלים שמסרבים להבין שהמצב מאוד מורכב. הוא מגלם דמות ש'תשים דברים על השולחן' ותפתור אותם בשנייה. הוא כביכול מציע פתרונות לבעיית האזרחות של ערבי ישראל, לבעיית משפחות הפשע. הרי זה לא שמחרתיים יהיו לו 5,000 שוטרים נוספים והוא יצליח להתגבר על המציאות המורכבת, אבל הוא מציע פתרון קסם של סדר".עם זאת, לטעמו עדיין מוקדם לזהות כאן סימן מבשר רעות לגבי השלטון בישראל. "נכון
לשפה "ליברמנית" כזו יש לדבריו בהחלט צד שלילי. "היא יוצרת מצב בעייתי של אשליות שווא. בטווח הרחוק זה מרחיק את האנשים מהצורך להבין לעומק את התהליך הדמוקרטי, על יתרונותיו וחסרונותיו. להבין שלפעמים העסק סבוך, מורכב ואיטי - וטוב שכך, כדי שאף אחד לא יקום מחר בבוקר ויחליט לשנות דברים בצורה מאוד מהירה".
"איום על המערכת הדמוקרטית"
פרופ' דני גוטוויין מהחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת חיפה הולך רחוק יותר: "המנהיג החזק הוא סימפטום לסימן ממאיר של החברה הישראלית. הסכנה היא לא רק פולחני האישיות של מערכות הבחירות. השאלה היא מה יקרה ב'יום שאחרי'. מי שחושב שתופעת 'האיש החזק' היא רק תופעה של בחירות או גימיק, טועה טעות חמורה. המנהיג החזק הוא איום על המערכת הדמוקרטית. היום מדובר בסיסמה ותדמית של משרדי פרסום, אבל מחר, אדם שרגיל לעשות ברשימה שלו כל מה שהוא רוצה, ברגע שיעמוד מול המנגנונים הדמוקרטיים - ירצה להחליף גם אותם".לדברי פרופ' גוטוויין, הכמיהה למנהיג חזק אינה תופעה חדשה הקשורה בהכרח למלחמה האחרונה בעזה. "היא מלווה את הפוליטיקה הישראלית במהלך שני העשורים האחרונים, אלא שהיום תופעת המנהיגים החזקים היא השיטה, לא היוצא דופן. אנחנו מדברים על ליברמן, שם התופעה קיימת באופן הבולט ביותר, אבל הסימפטומים קיימים אצל כל המפלגות, מש"ס ועד חד"ש. אפילו מפלגה כמו מרצ הולכת לכיוון הזה, עם פולחן אישיות כמו שלטי החוצות של ג'ומס".
כשמדינת הרווחה שוקעת
וכל זאת מדוע? גם כאן האשם היא ההתפוררות חברתית. "מול שקיעות המערכת המפלגתית ומדינת הרווחה, עולה הצורך למנהיג חזק", ממשיך פרופ' גוטוויין. "כאשר בני אדם מוצאים שהחברה אינה מספקת להם עוגן או רשת רווחה, התחליף הוא המנהיג החזק. הוא תחליף למנגנוני המפלגות, שהיום תופעת ה'אדלריזם' שולטת בהם - אין מפלגות, יש משרדי פרסום. כמעט ואין פה מפלגות שמסוגלות לנהל מערכת של קבלת החלטות וגיבוש דעות. קווי האבחנה בין המפלגות מאוד מטושטשים, אין רעיונות ודעות, יש אישים. הציבור לא יודע להבדיל בין הרעיונות אלא בין המנהיגים. כך מקבלים פה משטר של 'סלבז'. לא סתם רשימות הפרימרייז מוצגות כנבחרות של כוכבים. החברה היום רוצה טייקונים, והמנהיג החזק הוא צורה של הטייקון במובן פוליטי. הוא נמצא מעבר למשחק בו אנחנו נמצאים".לדבריו התפוררות חברתית היא גם המכנה המשותף לכל תופעת המנהיגים החזקים בעולם. "פרון בארגנטינה, דה-גול בצרפת, סטלין ברוסיה ואפילו אובמה בארה"ב – למרות השוני הבולט בין השלטונות, כולם עלו בקרב חברות שנמצאו במשבר, שהתפוררו מפנים, וכמהו לאדם חזק שיחליף את החברה. ככל שהחברה מפוררת יותר, היכולת שלה להתמודד עם המנהיגים החזקים נחלשת. הציבור תומך בהם מתוך ייאוש. חברה מותשת מחפשת אחר מנהיגים חזקים. זה לא יקרה בחברה חזקה, זה יישאר בגדר תופעת שוליים".
"לא מנהיג חזק, מנהיג רציני"
אבל לא כולם ממהרים להצטרף לתחזיות הפסימיות. "גם אם ליברמן יזכה ב-14 מנדטים אחרי כל הרעשים והצלצולים מדובר רק ב-15% מהציבור", אומר אלוף (במיל') יעקב עמידרור. "אם מנכים מזה לפחות שליש מהבחורים שמצביעים לו בגלל מוצאו הרוסי, נשארים עם 10%. לא נכון לנתח את המגמה כהוכחה לכך שהמדינה רוצה מנהיג חזק. הציבור בישראל, כמו כל ציבור בעולם, רוצה מנהיג. חלק מוצא אותו בביבי, חלק בציפי, חלק בברק וחלק בליברמן. 'מנהיג חזק' אינו הביטוי הנכון - הציבור רוצה מנהיג רציני. אם בודקים כמה אחוז מהציבור רוצים מנהיג בעל מאפיינים כוחניים, מגלים שבסך הכול מדובר במיעוט קטן. רובנו מחפשים מנהיגות ראויה, לא כוחנית".
לפנייה לכתב/ת 
