נסתפק בדברים האלה

העם כנראה אמר את דברו, וכשוועדת המידרוג המרכזית תגמור לסכם יהיה מנצח אחד, חד וברור וצפוי. מסעו המתמשך של ערוץ 2 לכיבוש הממלכתיות הישראלית מעולם לא נראה קל ופשוט יותר. אלייך, יונית.

יונית לוי. זה לא גדול עליה (צילום: ערוץ 2)

נתוני הפתיחה של שלושת המתמודדים על המסך שלנו, צריך להודות, הולכים ונעשים דומים יותר ויותר. לכולם יש מסכי מגע ענקיים שאיתם קל יותר להרכיב קואליציה דמיונית מאשר להזמין ארוחה במקדונלדס. האולפנים שלהם מתהדרים בעיצוב ניאו-טכנולוגי עתיר כרום וניקל וגוונים של כחול. שלושתם עושים מדגם, קונים סטטיסטיקאי, מרתקים יותר מדי פרשנים לכסא, שולחים יותר מדי כתבים לשטח וזוכרים היטב שרוב הזמן, אחרי עשר וחמש דקות להצגת המדגם ולהפנמתו, ייתכן וצפוי שעמום גדול.

מיקי ויעקב. ותודה לרופאים (צילום: ערוץ 10)

ועם זאת, אף אחד לא רוצה ייחוד ובידול, פן חס וחלילה יישמט ממנו ולו צופה מנומנם יחיד, כך שמשדר הבחירות - מבחינת יצרני הטלוויזיה – הוא מלחמה עם כל הכלים הכי כבדים שלהם באותו אויב אכזר ובלתי צפוי הקרוי "המציאות".

בהעדר הכרעות מאוד מאוד דרמטיות ומתח עצום, צופה סביר, אפילו אזרח חרד לגורלה של המדינה שלו, לא יכול להישאר קשוב לאשד המלל שנשפך אתמול באולפנים השונים מפי דוברים שונים, וגם זפזופ בין השלושה לא עזר. בכל אולפן יכולתם לשמוע שצריך לשנות את שיטת הממשל וששמעון פרס הוא שיקבע מה יהיה ושקמפיין ההכפשה נגד ציפי לבני נכשל.

חיים יבין ויאיר לפיד. שחקני חיזוק (צילום: ערוץ 2)

ההבדלים, אם בכלל, היו בליהוק נבחרת הפרשנים: ברוממה פישלו בגדול כשהציגו לאומה חמישה פרשנים גברים ורק מאוחר מאוד, מאוחר מדי, הושיבו בכסא אחד את מרב מיכאלי על תקן אשת-המחמד של הלילה. ב–10 הלכו על נבחרת צעירה יותר ומחוברת יותר לחיים הפוליטיים, עם כוכב ברור – ישראל מימון, ו-2 ניצחו בידים קשורות מפני שאולפן שיושבים בו גם חיים יבין וגם יאיר לפיד על תקן של שחקני חיזוק, מעורר תחושה של שפע אינפורמציה ודעות – גם אם אלה לא עלו מתוך המלל.

הקואליציה של "ארץ נהדרת"

ומי בכלל יכול לעמוד בפיתוי להישאר ב-2 כשקיציס מוביל בחן את המציאות האלטרנטיבית, זו שבה אפשר לצחוק כשכואב, לשיר כשכבר אין מה לומר ולהפחיד את העם על הספה עם האמירה הכי חזקה על ליברמן? אלף מגדלי עזריאלי מוארים בתוצאות המדגם ומיליון יוני דואר מצוירות עם דחקות מוקלטות לא ינצחו את אסי כהן ואת טל פרידמן ואת הקואליציה המוכשרת שלהם, שרשמה שלושה שיאים רציניים: ליברמן משתיק את מוחאי הכפיים בחצי מועל יד, ברק קטן מעיפרון וראשי הממשלה ההיסטוריים שהוכנו יפה מראש מודיעים לעם שזה חרא ג'וב, או בלשונו של מאור כהן בתפקיד יצחק רבין - "אם תחתום על הסכם שיסיים ת'מלחמה, זה ייגמר באיתן הבר מודיע בתדהמה".

בנדיבות שמקורה בעייפות החומר, אחרי ניצחון כל כך מובהק של המסחרי-הממלכתי, הגיע הזמן לצל"שים. ליונית לוי, שהוכיחה שזה לא גדול עליה. ליעקב אילון – הקול נשאר קול יעקב, בזכות האופטימיות של הרופאים. לאם אנד אם, ששמרו על סבר פנים קפוא ורציני גם כשהובילו בתקלות טכניות שהן הרגעים הקומיים הכי זמינים של רוממה. לצמד ההזוי של הערב, אילנה דיין ועמית סגל, שסיפקו זוגיות רהוטה ואינטליגנטית למי שהיה מוכן להקשיב. לצמד הצפוי של הערב, לונדון וקירשנבאום, שהוכיחו שוב כי עודפי תבונה וניסיון לא נחשבים כקליפת השום בתחרות בין הערוצים.

צמד אם אנד אם. הרגעים הקומיים (צילום: ערוץ 1)

ולא שחסרו רגעים מביכים: הסתחבקות מבישה בין רוני דניאל לביבי נתניהו ב–2, פאשלות מעידן השחור-לבן ברוממה כשמיקרופונים לא נפתחו בזמן והסינק לא עבד, הז'קט המסנוור והמקומט כל כך של מיקי חיימוביץ', הליפסטיק הזוהר-ערפדי של גאולה אבן, וכמה פניני לשון: "אנדרדוגית", מילה עברית חדשה ב-10, ו"ציפית שהנקודה תהיה כל כך מותחת דווקא ביום הזה", צ'יקו מנשה גם כן ב–10, עייף ממילים. כמו כולנו. קיציס לראשות הממשלה, פרידמן לביטחון ונסגור עניין?