קפה וממולאים אצל רוז'ט חינאווי
רק הקינוחים איכזבו ב"קפה רוז'ט," הפיתוח הקולינרי החדש של משפחת חינאווי. פלטת הממולאים — פלפלים, קישואים וכרוב — הייתה יפה וטובה, טארט תרד וגבינת צאן היה חמים ונעים, וטוסט גבינה ערבית עם פסטו ועגבניות הוא זיגזג חכם ויצירתי בין המטבח המקומי לעדכניות מתבקשת
יש מקומות כאלה, שקמים בדיוק בזמן ובמקום הנכונים, עד שאתה משתומם איך ייתכן שהם לא היו שם תמיד.
כזה הוא "קפה רוז'ט" שצץ לפני כמה חודשים ליד כיכר השעון ביפו, מאחורי הבניין שהיה בית השלטון התורכי שפוצץ על ידי לוחמי הלח"י בינואר ,'48 שופץ ונשכר לאחרונה - במין סגירת מעגל היסטורית - על ידי השגרירות התורכית. אולי מפני שהוא נטוע נכון כל כך במרחב, מרגע שאתה נכנס לרוז'ט אתה חש איזו חמימות מוכרת, כאילו כבר ישבת בו לא פעם ולא פעמיים.
בעלת המקום היא רוז'ט חינאווי, אלמנתו של ג'ורג' חינאווי ואישה רבת פעלים מהמשפחה היפואית הידועה, המפעילה עסקים רבים בעיר, ביניהם אטליזים וחנויות לממכר אלכוהול. העיצוב אוריינטלי, אך עכשווי: הקירות בצבע ירוק עז, הרצפה מצוירת, התקרות גבוהות והחלונות מקושתים וגדולים - כל זה עם קריצה פוסט-קולוניאלית, המתבקשת מהמטען ההיסטורי שהמתחם נושא עימו.
וגם התפריט מעניין: זהו מעין זיגזג חכם ויצירתי לאורכו של קו התפר שבין המטבח הערבי ובין איזו עדכניות מתבקשת, שלא הייתה מביישת גם מסעדה צפונית יותר. יש כאן סלטים גדולים (פאתוש או טונה) שיכולים להיות ארוחה בפני עצמה, כריכים מושקעים (גבינת עיזים עם חצילים ופלפלים קלויים, או רוסטביף עם צ'ימצ'ורי) ואפילו טוסטים מפתים (גבינה ערבית עם פסטו ועגבניות.( אבל העיקר הוא התבשילים מהמטבח הפלסטיני והלבנוני.
פתחנו בפלטה של ממולאים: פלפל עם אורז וחומוס ברוטב עגבניות, קישואים עם שקדים וצנוברים וכרוב עם אורז ועגבניות. כאן לא מדובר במנה ענקית בנוסח מסעדות הפועלים, אלא בהגשה הקרובה יותר ברוחה ל"קרב סכינים;" המנה שקיבלנו לא הייתה רק טעימה מאוד, אלא מושקעת גם מבחינה אסתטית.
המשכנו בטארט תרד וגבינת צאן שהוגש חם והיה חמים ונעים ובמועג'נאט - מנה מקורית של כיסוני בצק מלוחים במילויים שונים: זיתי קלמטה ושום, פרמזן וזעתר, תרד ובצל, המוגשים עם ירקות ויוגורט. 
טעימים ומושקעים. ממולאים (צילום: עמית מגל)
עוד ניסינו גם סלט קינואה עשיר המוגש כאן עם פטריות פורטבלו, גזר ובצל סגול, כשהוא מתובל בטחינה ובסילאן תמרים, שמן זית ולימון. אישית, אני לא מסוגל לסבול קינואה (שאינה דגן, אגב, אלא פרי,( אבל הבנות נהנו מאוד מהסלט והפליגו בשבחיו.
בשלב הקינוחים הרשינו לעצמנו להתיר כל רסן: שתינו חליטת תה בקומקום, תה עם נענע וכוס סחלב גדולה שהוגשה עם שבבי קוקוס, פיסטוק ומקל קינמון. מאגף הקפה, המפותח פה מאוד, שתינו משקה מוקה חם, שהוא למעשה קפה הפוך עם תוספת נדיבה של צ'וקולטה - משקה שוקולד איטלקי חם וסמיך (שהצרפתים קוראים לו שוקולה.(
עוגת הסולת הייתה יבשה ומאכזבת. עוד מנה המכונה כאן ליילי-ביירות התגלתה, שוב, כעוגת סולת עם קצפת ופיסטוקים והייתה עדינה מאוד, אולי עדינה מדי, ולא עמדה בציפיות שעורר שמה האקזוטי.
היינו ארבעה, ועל ערב שהיה נעים וטעים מאוד שילמנו סך סביר למדי של 280 שקלים.
"הקפה של רוז'ט", רח' מרזוק ועזר ,2 כיכר השעון, יפו, .03-6828923
