פואה גראד

מקומות שבהם הטלוויזיה תמיד דולקת הם מקומות מועדים לפורענות. כשנכנסתי למסעדה שבתחנת הדלק של כפר עזה, ניבט אלי מהמרקע קלסתרו של יובל המבולבל; הוא הוזעק לאולפן כדי לייעץ להורים איך להרגיע את ילדי הדרום בזמן המלחמה, והגיע כשהוא עוטה כמובן את תחפושת המוקיון הצבעונית שלו. כמה מרגיע זה כבר יכול להיות.

אין לי באמת יכולת לתת ציון לבר הבשר של עופר שמרלינג על סמך שני ביקורים עו

קבים שערכתי שם במהלך השבוע השני למבצע "עופרת יצוקה". זאת היתה שעת חירום והמקום הופעל במתכונת חירום, אז בואו נקרא לזה ציון חירום. על שמרלינג עצמו קל לי יותר לדווח: מדובר במין רמבו מקומי כחול עיניים, שמסתובב בממלכתו עטוי בנדנה וחגור בסינר. נראה שבעצם הוא היה מעדיף לחגור את אפוד הקרב הישן והטוב שלו; האיש אוחז בקריירת עבר בכוחות הביטחון, שממנה לא השתחרר באמת עד היום. ב"חומת מגן" עוד הספיק לקחת חלק בעצמו, את המבצע הנוכחי הוא כבר מלווה כפרשן. בחור מיליטנטי, יצרי, מסוג הטיפוסים שעיתונאי צבע רעבים אוהבים לבסס עליהם אייטמים. למקום שלו הוא קורא "הקבינט הביטחוני־אזרחי", על התפריט מופיע המוטו "עלינו אפשר לסמוך - כאן זה לא הכנסת" וכן הלאה. באופן אישי, הייתי מעדיף שיתפקד יותר כמסעדן ופחות כאורקל מכפר עזה: מהמעט שטעמתי נדמה שיש לו פוטנציאל לא רע בכלל.

"הגיבור שלי? מיסטר מיאגי"

בימי שגרה מציע המקום תפריט מגוון, אבל אלה לא היו כאמור ימי שגרה. הדי ההפגזות וההיתקלויות בעזה הסמוכה מאוד לא הותירו ספק בכך. לי היה נדמה ששמרלינג מתמסר לעניין בקלות רבה מדי: הוא שב והסביר שאין לו יכולת להפעיל

 את המקום בהיקף מלא, מכיוון שאין לו מושג כמה עובדים יגיעו בבוקר. לפיכך התמקד בהכנת מנה אחת ויחידה, בשיטת הסרט הנע. היא הוגשה עטופה בנייר כסף, ללא צלחת (שמרלינג סיפר שאין מי שישטוף כלים). חמוצים הוצעו בכוסות פלסטיק חד־פעמיות. הכניסה לשירותים נחסמה בשלט עץ שבישר על "חמ"ל פיקוד עליון - שטח סגור - אין מעבר". הבדיחה טובה, המהות לא מקובלת. מקום שמגיש אוכל מחויב להציע ללקוחותיו שירותים. שמרלינג הסביר שאין מי שינקה; לא עידכנו אותו שבמבצע הנוכחי נכנסים המפקדים עם הכוחות לשטח?

למרות האמור לעיל, יש להודות שהיה משהו חינני באווירת הצנע הזאת - בעיקר לנוכח העובדה שהמנה היתה מצוינת. "תותח על", ככה קוראים לה (בתפריט הרגיל יש גם "תותח גלילי", "4 על 4 משודרג" ועוד פריטים נוטפי גבריות מזן מסויים מאוד). שמרלינג מעמיס לתוך ג'בטה גדולה תערובת שהוא מכין על הגריל: שילוב של הרבה אנטרקוט קצוץ גס, קצת חזה עוף טחון, בצל ושום גרוסים, ולא פחות מארבעה רטבים שהוא מכין במקום, חלקם עם מרכיבים אקזוטיים כמו עגבניות מיובשות וסילאן. מתברר שגם לגברים מסוקסים יש פינות מטרו־סקסואליות. על כל פנים, למרות שהתפריט זועק "בס"ד" ו"כשר!" - ובאמת שלא ברור איך בר בשרים יכול להתמודד ברצינות עם דרישות הכשרות הדרקונית - התוצאה הסופית באמת יוצאת מהכלל. ומכיוון שזאת היתה שעת חסד, ובאותו בוקר התייצבה לעבודה מלצרית יעילה ומצודדת בשם מרווה, זכינו גם במנת צ'יפס בשרני ומשובח. מחיר החבילה, יחד עם קולה מהמקרר: 57 שקלים.

התותח עשה חשק גדול לטעום עוד ממטעמיו של רמבו, אבל הוא התנצל שפרט להמבורגר המקרר ריק. חבל, כי שמרלינג הפסיד כאן בוננזה אמיתית. המקום המה אנשי צבא ועיתונאים מכל דרגה, מין וגזע, שחיפשו להשביע בטן מקרקרת (האדרנלין, אתם יודעים) בעיצומה של מלחמה בתנאי דה־לוקס. זה קהל שהיה אפשר להרוויח לפעם הבאה שישראל תצא לפעולה נקודתית ומידתית וכירורגית נגד מיליציה שיורה עליה טילים וחופרת מנהרות.

בביקור השני, לקראת הביס האחרון, ציפצפו האיתוריות והכריזה רעמה "צבע אדום". שמרלינג צעק "מרווה, תיכנסי לחדר הקטן!", והוא עצמו שעט החוצה כדי לקדם את פני הקסאם כששובל של מקורבים מדדה אחריו. שאלתי את עצמי אם הוא מתכוון לתפוס את הקסאם בין השיניים, ונעמדתי מתחת לתקרת העץ־אזבסט

 שליד המזנון, בעיקר מתוך נימוס. כשהתברר שצינור הברזל שוב נחת למרבה האכזבה בשטח פתוח ועלום, בעל הבית פצח באוזניהם בעוד נאום אסטרטגי.

בפינה הנגדית של המרפסת התארגן צוות של גלי צה"ל להמשיך לדווח מהשטח. הטכנאי חבש כובע צמר מחודד עם פונפון בקצה, והזכיר באופן חשוד את אחד משבעת הגמדים של שלגייה. באולפן הפתוח התארח בינתיים סאבלימינל, עם הקסקט והגורמט, מלווה בכיתוב "הוציא דיסק שמוקדש לחיילי צה"ל". לשמחתי המכשיר היה על מיוט. זה נראה כמו זמן מצוין להמשיך הלאה. איך אמר המשורר? עוד לא נולד הבנזונה שיעצור את ישראל.

• שמרלינג בר בשר, תחנת הדלק בצומת כפר עזה, 6612183־08