דניאל פרידמן: מלחמת הרשויות הגדולה

בספר דברי הימים של מדינת ישראל, תיזכר תקופת כהונתו של דניאל פרידמן כסוערת ביותר שידעה מערכת המשפט מעודה. הרפורמות שניסה להוביל והריבים המתוקשרים - המקצועיים והאישיים - בינו לבין נשיאת בית-המשפט העליון, כבשו שוב ושוב את סדר היום בממשלת אולמרט, וחידדו את הבדלי התפישות בכל הנוגע ליחסים בין שלוש הרשויות במדינה.

את כס שר המשפטים תפס פרידמן בסערה, לאחר התפטרותו של חיים רמון בצל פרשת הנשיקה. לתפקיד נכנס ימים ספורים לאחר שפרסם מאמר נוקב ב"ידיעות אחרונות" על "משפח רמון", בו תקף בחריפות את שופטי קודמו, את היועץ המשפטי לממשלה מזוז ופרקליט המדינה דאז, ערן שנדר: "היועץ והפרקליט נכשלו בהעמדה לדין ללא יסוד מספיק. אולם הכישלון החמור ביותר הוא של בית-המשפט, שבמקום להגן על מי שלא היה מקום להעמידו לדין, החליט להרשיעו ולהרוס את חייו ללא יסוד מספיק בחומר הראיות", כתב.  

ראש בראש: פרידמן וביניש (צילום: גיל יוחנן)

מי שירים יד - אגדע אותה

מיד עם כניסתו לתפקיד, הציג פרידמן אחדות מתוכניותיו, שכללו: מינוי עורכי-דין מהמיגזר הפרטי לבית-המשפט העליון, חיזוק הערכאות הנמוכות יותר (המחוזי והשלום) ותיקון לחוק יסוד: השפיטה, המצמצם את סמכות העליון לפסול חוקים שחוקקה הכנסת, בטענה שהם סותרים חוק יסוד. פרידמן אף טען כי אסור לבית-המשפט העליון להתערב בעניינים מדיניים ובמינויים כאלה ואחרים, ופעל לצמצום כוחו לדיון בנושאים מסוימים בלבד.

אל מול היוזמות השנויות במחלוקת מיהרו להתייצב שופטים בדימוס, שטענו

כי משנתו וצעדיו פוגעים פגיעה אנושה בדמוקרטיה. החריף מכולם היה המשנה לנשיא לשעבר, מישאל חשין, שאמר בהזדמנויות שונות: "אולמרט מינה לשר משפטים את האויב הגדול ביותר והמתוחכם ביותר של בית-המשפט ... מי שירים יד על ביתי, אגדע את ידו". גם השופטת דורנר הצטרפה למבקרים: "מתבצעת כיום השתלטות של הרשות המבצעת על בית-המשפט העליון. זו הפיכה חוקתית, ומציגים זאת כסכסוך אישי כדי לטשטש את ההשתלטות".

לאחרונה, עם התכנסות הוועדה לבחירת שופטים, התלקחה שוב ה"מלחמה" בין פרידמן לביניש, כאשר האחרונה פסקה כי בעת ממשלת מעבר - אין למנות שופטים חדשים לעליון. יחד עם עמיתיה, אילה פרוקצ'יה ואדמונד לוי, "פוצצה" השופטת את הדיונים, והדבר גרר חילופי מכתבים נזעמים וחריפים במיוחד בין הצדדים - שחלקם גם ראו אור בתקשורת. בסוגיה זו, בניגוד למחלוקות אחרות, התייצב היועץ המשפטי לממשלה לימינו של פרידמן.

הסחבת על הכוונת

בתקופת כהונתו בת השנתיים, ביצע פרידמן כמה צעדים חשובים להגברת היעילות וצמצום הסחבת במערכת המשפט בישראל: הוא הקים את בית-המשפט המחוזי בפתח תקוה, שהפחית מהעומס בתל-אביב; מינה כמאה שופטים נוספים לבתי-המשפט בארץ והוסיף 80 תקנים למינוי בשנים הקרובות; בימיו מונו יותר מ-20 דיינים, לאחר תקופה ארוכה בה הוקפאו מינויים אלו; הוא הגדיל את סכום התביעה בבית-המשפט לתביעות קטנות מ-17,800 שקל ל-30 אלף, כדי להקל על העומס בשלום.

ההשבעה בכנסת, לאחר "משפח רמון" (צילום: חיים צח)

פרידמן קידם שינוי בהרכבי שופטים פליליים בעבירות מסוימות משלושה לשופט יחיד; תיקן את חוק הבוררות, שקבע כי המדינה תוכל להיות צד לתהליך; יזם צו המאפשר העברת סמכויות מבית-המשפט העליון לבית-משפט לעניינים מנהליים; הוביל רפורמה במערך ההוצאה לפועל והרחקתה ממערכת בתי-המשפט; יזם חקיקה ושינויים באפשרויות המעצר, בתקופות ההתיישנות על עבירות, בהחמרת הענישה בעבירות הרכוש ועוד ועוד.

סוגיה כבדת משקל נוספת, אותה ניסה פרופ' פרידמן להוביל, נוגעת לבחירתו וסמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה. לשיטתו, בעיקר לאור ריבוי החקירות של אישי ציבור - קיים ניגוד אינטרסים מתמיד בכך שהיועץ הוא גם ראש מערך התביעה הכללית הפלילית, ויש למנות בעל תפקיד נפרד לשם כך. הצעה זו זכתה להתנגדות גורפת מצד היועץ המשפטי הנוכחי, מני מזוז, ועוררה מחלוקת חריפה בקרב המשפטנים.  

ועכשיו הכל ייעצר?

באופן מסורתי, ייצג שר המשפטים את מערכת המשפט מול שאר הרשויות, הסתפק במאבק על תקציביה ונמנע מהתנגשות חזיתית עם ראשיה. לא כך פרופ' דניאל פרידמן. אין ספק כי המאבקים שניהל וההתנגדות העזה שקמה לו משקפים פערים אמיתיים ועמוקים בהשקפות עולם, סביב מקומה של הרשות השופטת בדמוקרטיה. יורשו של פרידמן - אלא אם הוא עצמו יישאר שם, כפי שמבקש אביגדור ליברמן במשא-ומתן הקואליציוני - יצטרך להחליט אם להמשיך בדרכו, או להסיג את הרפורמות והיוזמות המהפכניות לאחור. 

"פרידמן אילץ את מערכת בתי-המשפט להכיר בכך שיש ביקורת רבה סביבה, ושעליה להתחיל להתמודד עם זה", מסכם משפטן בכיר, המכיר את המערכת מקרוב. "הרפורמות אותן העלה הן ראויות, שהניסיון להציגן כסכסוך אישי כמוהו כניסיון לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח. אני מקווה ששר המשפטים הבא לא יפחד וימשיך בדרכו של פרידמן". לעומתו טוען משפטן צמרת אחר: "תקופת פרידמן הייתה קשה מאוד ופגעה במערכת. הוא פגע במעמד בית-המשפט העליון והתווה דרך - שלא בטוח שנגמרה - בה אף אחד לפניו לא הרשה לעצמו לפעול".