"נהניתי מאוד, אבל לא כדאי שזה יקרה שוב"
תומר היה בשוק, אתמול בלילה הוא נהנה כמו שלא נהנה מזמן, ולפי איך שזה נראה - גם מעיין נהנתה. אז מה לעזאזל גרם לה לברוח לפני שהתעורר ולהשאיר כזה פתק? המשך הסיפור
בפרקים הקודמים: תומר ועדי נפרדו, היא נסעה לדרום אמריקה, הוא נשאר הרוס והלך לטיפול אצל הפסיכולוגית ד"ר איריס. הוא החליט להילחם והתחיל עם מעיין, מתמחרה מצוות מתחרה במשרד שלו. הסקס איתה היה פיצוץ.
בבוקר למחרת צלצל השעון ב-11:00. עוד ביום האתמול הודיע תומר בעבודה שהוא לוקח יום חופשי. הוא התהפך במיטה לכיוונה של מעיין, אבל המיטה היתה ריקה. יכול להיות שזה היה רק חלום?
הוא קם מהמיטה עטוף במגבת וניגש להכין קפה. במטבח ליד הקומקום חיכה לו פתק:
"נהניתי מאוד, אבל לא כדאי שזה יקרה שוב. סורי, מעיין".
תומר היה בשוק, אתמול בלילה הוא נהנה כמו שלא נהנה המון זמן ולפי איך שזה נראה - גם מעיין נהנתה. אז מה לעזאזל גרם לבחורה לברוח לפני שהתעורר ולהשאיר כזה פתק? הוא ניסה להתקשר אליה ונתקל בסינון אכזרי.
מה שוב הוא עשה לא בסדר? מה כבר יכול היה להבריח אותה ממנו כל כך מהר?
בעודו חושב על מעיין נשמעו דפיקות בדלת. תומר צעק "פתוח" בחוסר חשק, אבל בן רגע השתפר מצב רוחו – ערן, החבר הכי טוב שלו, קפץ לבקר. "הבאתי חלב לנס. נכון שאין לך? כמו ערבי אתה, שותה רק קפה שחור".
תומר חייך. ערן הכין לשניהם קפה והם ישבו במרפסת. "אז מה חדש אחינו? מתחיל להתאושש? השתמשת כבר במספר של איריס? אני אומר לך אחי, היא מצויינת", אמר ערן.
תומר התחיל לספר לערן על אירועי הימים האחרונים. כשהגיע למעיין התחיל ערן לצחוק עליו. "מה נהיית כוסית? הבחורה רצתה ז-י-ו-ן! לא כל אחת שפותחת לך את הרגליים רוצה חתונה או חיבוקים של בוקר טוב!! קיבינימאט, מה קרה לעולם שלנו? לאן נעלם ה'היה גדול, קחי 20 שקל למונית'?"
תומר לא ידע להבחין אצל ערן אם המשפט האחרון נאמר ברצינות או בצחוק. אצלו הרי הכל יכול להיות. עיצבן אותו איך שערן דיבר על מעיין. הוא ידע שהיא לא כזאת.
"ערן, אתה חייב להבין, משהו פה לא בסדר! היה לנו את הערב של החיים. היא הצחיקה אותי ועניינה אותי. אני לא מבין מה כבר גרם לה להיעלם ככה. אני חייב לברר איתה", אמר תומר.
"אני שם איתך 300 שקל שהיא בסה"כ רצתה זיון טוב"
"תומר, עכשיו ברצינות, אם אתה מרגיש שהיה שם משהו טוב, אל תוותר על זה. אתה יודע איפה היא גרה, לך אליה ותברר מה העניין. אבל אני שם איתך 300 שקל שהיא בסך הכל רצתה זיון טוב. ובשביל היחסי ציבור שלך - אני מקווה שהיא קיבלה מה שרצתה".
אין כמו הטמטום של ערן כדי להוציא אותו מהבאסה. הם המשיכו לדבר ולאחר מכן עברו לטורניר בפלייסטיישן (למקרה שתהיתם, ערן ניצח). בערב תומר התקלח ויצא לכיוון הבית של מעיין. הוא הגיע לדלת שלה, ספר עד שלוש ודפק. מעיין פתחה מיד. "תומר... מה אתה עושה פה?"
"לפני שתגידי משהו אני מתנצל על ההפתעה, פשוט זה לא הסתדר לי ההיעלמות שלך אתמול. את מוכנה להסביר לי מה קרה?"
מעיין נראתה נבוכה. "תומר, אני אשמח להסביר, אבל כרגע זה לא הזמן הכי טוב. אני לא לבד... חבר שלי אצלי, והמצב גם ככה לא משהו בינינו בזמן האחרון..."
"מה??? ח-ב-ר שלך????" הזדעק תומר.
"תומר, עדיף שתלך עכשיו. אני אסביר מחר".
למחרת בבוקר, במשרד, כשתומר עדיין המום מאירועי הימים האחרונים, נכנסה מעיין במהירות וסגרה את הדלת.
"תקשיבי, אני בדרך כלל לא מדבר ככה, אבל את חתיכת בת זונה!" הטיח בה תומר.
"קודם כל תירגע, היה לנו בסך הכל ערב אחד ולא זכור לי שדיברנו בו על חתונה. אני לא חייבת לספר לך כל דבר על החיים שלי", אמרה.
"אז מה הייתי? קוויקי מהצד, כי לחבר שלך לא עומד???"
מעיין צחקה. "תומר, אני אגיד את זה שוב... העניין עם חבר שלי מסובך! היה לי ערב מקסים איתך, וכאן זה צריך להסתיים. אני לא מבינה למה אתה כל כך כועס".
"כי היה לי מאוד כיף, וחשבתי שגם לך!" אמר בזעף.
"באמת היה לי כיף, אבל כרגע הראש שלי בדברים אחרים. אני וחבר שלי על סף פרידה, ובאמת היה לי טוב לצאת ולצחוק קצת, וגם הסקס לא הזיק. אבל כרגע זה מסובך".
הישירות של מעיין הדהימה את תומר. "אז שאני אבין, את לא חייבת לי כלום נכון? אז מה לכל הרוחות את עושה פה?"
"באתי כי איכפת לי ממך, וכי אתה מוצא חן בעיניי והרגשתי שנפגעת אתמול. לא היית צריך לגלות את זה ככה".
"מה את אומרת... 'לא הייתי צריך זה האמא והאבא של האנדרסטייטמנט'".
"טוב, תומר, אתה מוכן להירגע כבר? אני לא אשמה שהחלטת להגיע לביקור פתע אחרי שכתבתי לך במפורש שאני לא מעוניינת שזה יימשך".
"לא יכולתי לתת לזה להיגמר ככה. חשבתי עלייך כל היום, חיכיתי לקבל ממך איזה סמס, משהו...."
"מה נסגר איתך? את מוותרת עלינו בגלל פחד?"
"תומר, אני בקשר רע כרגע. קשר שהורס אותי. אני מרגישה שאני בכלא. ואם חבר שלי יידע שאני יוצאת עם מישהו, או שאפילו יש לי ידיד - הוא יהרוג אותי", אמרה מעיין."תגידי לי, השתגעת? ממה את פוחדת? אמרת שאתם נפרדים לא?"
"כן תומר, וגם אמרתי שזה מסובך! אלוהים, אתה מקשיב לי בכלל?"
"אני מקשיב, ואני חייב להגיד שאני ממש ממש ממש לא מבין אותך. מה נסגר איתך? את מוותרת עלינו בגלל פחד?"
"תומר, אין דבר כזה, 'עלינו'. אין 'אנחנו', ובזמן הקרוב, עד שאני אצא לגמרי מהקשר הזה - גם לא יהיה!"
מעיין יצאה בריצה מהמשרד שלו, כמעט מפילה בדרכה את אלי, אחד הקולגות שלו. "וואו, מה כבר עשית לה? ניסית להשכיב אותה שהיא ברחה ככה?" שאל אלי.
תומר חייך, המציא איזה תירוץ מטומטם ומיד יצא מהמשרד. הוא העדיף להקדים לישיבת הצוות שלו במקום לענות לשאלות. מחר אמשיך להילחם עליה, אמר לעצמו. הוא לא יוותר על מעיין בכזאת קלות!
המשך בבלוג של דייבר
לפנייה לכתב/ת 
