טעם החיים ביער קולה

כששמעתי שביער קוּלה פורח ממש עכשיו צבעוני ההרים, ארזתי שכן סקרן ומצלמה ויצאנו לדרך. כיוון שאנחנו מתגוררים לא רחוק, את כביש המחצבות אנחנו מכירים עוד לפני פרוץ אלעד, מהימים בהם התפתל כביש 444 החבול והמסוכן בין מחצבות נטושות. עד שהפך במהלך העשור האחרון לדו-מסלולי, משודרג וראוי לנסיעה משפחתית.

משך כל השנים האלה חלף שכני על פני היער, ראה מרחוק את מבנה האבן הסמוך לו, אבל תמיד היה בדרך לאנשהו, ואף פעם לא ירד לבדוק במה מדובר. השבוע גיליתי לו שממש ליד הבית יש יער קטן ומפתיע בשם המסקרן קוּלה ומאז הוא מפיץ את הבשורה.

ביער קולה תמצאו, לצד שולחנות פיקניק ומתקני משחק לילדים, גם סיפורי גבורה ומורשת, אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים. היער לא גדול, אבל מפתיע בפינות הקסומות שהוא מציע ובתפאורה: כבשים, פרות וסוסים שבאים לכאן ברשות כדי ללחך בכיף את הפרחים שכולנו מצווים לשמור.

תעודת זהות

מתאים לטיולים: לכולם. מדובר במסלולים מעגליים, שמתאימים למשפחות. גם אם תחליטו לעשות את כל המסלול, לא מדובר ביותר מחצי יום של הליכה קלה.

באופניים: לצד מסלולי רכיבה משפחתיים, תמצאו סינגלים מגוונים – זורמים, טכניים, יורדים, עולים, סלעיים, מה שתבחרו.

בין קהיר לדמשק

שם היער, קוּלה, נגזר משמו של מבצר מהתקופה הצלבנית. הוא שוכן על דרך הים, בתפר שבין מישור החוף לאזור השומרון, על צומת דרכים שהייתה בעבר מאוד אסטרטגית. ומכאן שלל העדויות הפזורות באזור כולו לחיים ענפים, בעבר הרחוק והקרוב.

העיר המרכזית באזור, אנטיפטרוס, בין ראש העין לפתח תקווה של היום, שלטה על תוואי הסחורות שהגיעו מאפריקה ומצרים בדרכן לסוריה ולאירופה. באזור פעלו תחנות לגביית מס ושירותי אירוח לסוחרים. במלחמת השחרור האזור היה חלק ממערך המוצבים של הלגיון הירדני. ב-10 ביולי 1948, במסגרת "מבצע דני" בערים הערביות רמלה ולוד ובכפרים שמצפון וממזרח ללוד, כבשו לוחמי חטיבת אלכסנדרוני כמה מכפרי האזור, בהם הכפר קולה. תושבי הכפר נמלטו, אבל חמישה ימים לאחר מכן נכבש הכפר על ידי הלגיון הערבי והביא למותם של 28 (כ"ח) לוחמי גדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני וארבעה לוחמי גדוד 33 של החטיבה, על פי נתוני הרישום בצה"ל, למרות שעל מצבת הזיכרון ביער חקוקים שמות של 31 נופלים.

כך או אחרת, רק ב-18 ביולי 1948 נכבש הכפר סופית עלי ידי כוחות צה"ל ומבניו נהרסו. בשנת 1950 הוקמה במקום מעברת גבעת כ"ח, לזכר חיילי חטיבת אלכסנדרוני שנפלו בקרב. המעברה הפכה מאוחר יותר למושב גבעת כ"ח, המצוי היום כשני קילומטר מערבה ובשטחה נטעה קרן קיימת לישראל את יער קולה (כ"ח). בשטח פזורים שרידי הכפר – מבנים, בורות מים, בריכות ומשוכות צבר שסימנו את גבולה של קולה.

פרפרים פורחים

הטיול ביער מתחיל באנדרטה של לוחמי חטיבה אלכסנדרוני. על אבן גדולה תוכלו לקרוא על הקרבות העקובים מדם שהתחוללו כאן במלחמת העצמאות ולהביט סביב - מישור החוף ממערב, הרי שומרון ממזרח. למרגלות האנדרטה אפשר להחנות את הרכב. מכאן ממשיכים ברגל בתוואי המסלול האדום. לא חייבים להיצמד למסלול. היער לא גדול, אז הרשו לעצמכם ללכת לאיבוד.

בעונה זו של השנה הכול פורח, גם הפרפרים. כבר בכניסה ליער יקבלו אתכם מרבדי הפריחה הוורודים של חבלבל השדה, ובהמשך טומן היער בחובו שלל רקפות, כלניות, נוריות, תורמוסים, שפתניים, דבורניות, עירית גדולה, מרווה מלבינה, לוף, זמזומית, הרדופנין הציצית, פרג אגסני, נורית אסיה, עכנאי יהודה, נץ-חלב צרפתי, מקור חסידה, מרגנית השדה, דם

המכבים ועוד שתי הפתעות: אחילוף הגליל הקטיפתי וגם שני סוגי סחלבים - סחלב פרפרני ושפתן.

הדרך משתרכת כקילומטר וחצי צפונה עד הכניסה הצפונית ליער. בנקודה זו אפשר לצאת מהיער לכיוון המוזוליאום הרומי או לחזור לאנדרטה, לעצור לפיקניק ולהמשיך את הדרך למוזילאום ברכב. בכל מקרה, רצוי לא לפספס את הבניין הרומי המרשים, ששימש קבר משפחתי של בעל אחוזה מראשית המאה ה-14 לספירה. סביבו שלושה בורות מים ומספר קברים חצובים בסלע.

לחזית הבניין, המתנשא לגובה 4.8 מטרים, סגנון קלאסי, דמוי מקדש, עם שני עמודים במרכז ושתי מזוזות מעוטרות בצדדים. דרך הפתח היחיד, נכנסים לחדר הקבורה, שבו שרידים של שני ארונות קבורה מאבן (קסרקופגים). בחדר השני כ-60 כוכים (קולומברים) ששימשו לגידול יונים, כחלק מהפולחן האלילי של התקופה הרומית. בתקופה מאוחרת יותר הפך למקום קדוש למוסלמים בשם "מקאם נבי יחיא" (קברו של נבי יחיא) ובזכות קדושתו, הוא נשמר.

יופי של טירה

אם הגעתם לכאן ברגל, תוכלו לחזור מזרחה, ליער קולה בדרך עפר באורך כשני קילומטר, שהיא חלק מתוואי שביל ישראל (סימון לבן-כחול-כתום). אם לא התעייפתם, תוכלו להמשיך ברכב למגדל אפק (צדק), בכניסה לראש העין. המצודה חולשת על מעבר אפק, מעבר צר ב"דרך הים" העתיקה שהובילה ממצרים לסוריה. על פי השרידים, היה כאן יישוב רומי מפואר ולאחריו יישוב ביזנטי. בתקופת בית שני היה כאן יישוב יהודי בשם מגדל אפק, שנהרס על ידי הרומאים בזמן המרד הגדול בשנת 67 לספירה.

בראשית המאה ה-12, בתקופה הצלבנית, הקימו כאן בני משפחת איבלין מצודה שכונתה "מיראבל" (פלא היופי). בשנת 1187 כבשו המוסלמים את המצודה ובשנת 1191 הרסו אותה. בימי השלטון הממלוכי (1291 – 1516) היא נבנתה מחדש ושימשה במאה ה-16 את תושבי הכפר הערבי "מגדל יבא" (מגדל יפו). במאה ה-19 בנה צאדק ג'מעיני שעסק בגביית מסים מעוברי אורח, טירה על חורבות המצודה. רוב השרידים במקום הם של הטירה.

מסלול הליכה מעגלי של כקילומטר וחצי מוביל מקבר השיח אל המבצר. המסלול אורך כשעה ועובר בתצפיות נוף, מערות קבורה מימי בית שני ובריכות מים עתיקות.

ממשק היער

היער משלב בתוכו עדרי בקר וצאן שהם חלק ממשק יערני אשר מתקיים באזור קולה במשך שנים רבות. המרעה מפחית את העשבייה שמשמשת כחומר דלק, ומהווה סכנה להתפתחות שרפה ביער. שיתוף הפעולה עם הבדווים משמר את היער מפני האויב העיקרי ( האש ). גבעות קולה גובלות עם שטח אש פעיל של צהל שנימצא ממזרח ליער. עם התייבשות העשבייה בעונת הקיץ וכתוצאה מאימוני צה"ל נגרמות בשטחי האש שרפות ענק, שמסכנות את היער.

מדי שנה מתמודדים היערנים עם השרפות ומגנים על היער ובזכות הרעייה ההגנה על היער הופכת לאפקטיבית .

אזהרה: אין להיכנס לשטחי האש אשר בגבול המזרחי של היער ללא תיאום עם הצבא

איך מגיעים:

אפשר להגיע מכביש 6 ולרדת במחלף נחשונים. או להגיע מירושלים ולרדת במחלף בן שמן לכביש לכיוון שוהם. כך או אחרת, מגיעים לכביש 444 מראש העין לשוהם. בצומת רנתיס פונים. אם באתם מראש העין, פנו שמאלה. אם באתם מדרום, פנו ימינה לכביש חוצה בנימין. אחרי קילומטר וחצי יש פנייה שמאלה לאנדרטת אלכסדרוני. דרך עפר תוביל אתכם עד לחניון זיתים ולאנדרטה. כאן מחנים את הרכב ומכאן יוצאים שני שבילים. האדום למסלול מעגלי ביער. השני (כחול-לבן-כתום) לשביל ישראל.

למאוזוליאום: המשיכו בכביש 444 לכיוון צפון - ראש העין. כמה מאות מטרים דרומית לכניסה הראשית של אלעד יש פנייה ימינה.

למגדל צדק: המשיכו עוד כמה קילומטרים בודדים צפונה, עד לכניסה לראש העין. מיד אחרי הכניסה לעיר פונים ימינה ומטפסים עם הרכב עד למעלה.