מדריך לליל סדר משמעותי

1. הגדרת מטרה - כמו כל משימה קטנה או מורכבת עלינו לשאול את עצמנו מה אנו רוצים להשיג מהלילה הייחודי הזה? חכמינו ראו את הלילה כאחד מהשיאים במאמץ לחולל הזדהות עם ה'זהות היהודית' של המבוגרים ובעיקר הילדים והצעירים.

2. איך הלילה הזה יכול לתרום לחיזוק הזהות היהודית? הלילה הזה במקורו היה דומה קצת ל'מנגל של יום העצמאות'. חבורות חבורות היו יושבות בירושלים סביב תנורי חרס מיוחדים שעליהם היו צולים את הכבש שהיווה את קרבן הפסח ומספרים את סיפור היציאה. מאז חורבן המקדש בטל טקס הקרבת קרבן הפסח ואנו מתכנסים לסדרים המשפחתיים. המפגש המשפחתי, התוכן הייחודי, הסמלים הנאכלים בו, עשויים ליצור חוויה משמעותית ומיוחדת. זאת הזדמנות שבה יכולים בני הדור המבוגר להעביר את המסורת הלאומית , המשפחתית והאישית שלהם לבני הדור הבא. איך עושים את זה? איך יוצרים חוויה משפחתית?

3. ראשית, לכידות והרגשה טובה - היו רגישים, לרווקים ורווקות, לחד הוריים, לקשישים. דאגו שאנשים יחושו בנוח, התחושה הטובה של בני 'החבורה' היא הבסיס לכל השאר. רמז יש לדבר החבורות בזמן היו מתארגנות לפני החג. אי אפשר היה להצטרף בשנייה האחרונה. בנית 'החבורה' דורשת תשומת לב ורגישות לשם יצירת הרמוניה משפחתית-חברתית.

4. הסמלים הנאכלים בלילה, ראשית 4 הכוסות - הכוס הראשונה היא הכוס של הקידוש. אותה הכרזה על היום הנאמרת על ידי עורך הסדר בתחילת הלילה. המשתתפים נעמדים ועורך הסדר קורא את הקידוש. בתום הקידוש שותה כל אחד את כוס היין (או מיץ ענבים) המונחת לפניו. זאת הכוס הראשונה מהארבעה. את הכוס שותים בצורה מיוחדת הלקוחה בעצם ממנהגי הסעודה הרומית שאפיינה בתקופת בית-שני את האליטה של בני החורין. האנשים היו משתרעים על ספות נוחות ושותים תוך כדי שיחה מגביעי היין שלהם. היום אנו יושבים סביב שלחנות ערוכים. אך זכר לאותו מנהג עתיק, קבעו החכמים שיש להטות את הגוף מעט שמאלה על מנת לשחזר את המנהג העתיק. השחזור נעשה בין היתר על מנת להתמיה את הילדים, שישאלו בצורה הכי ספונטאנית: "מה קורה כאן?" משהו בסגנון של 'נפלתם על הראש?'. לשם כך, מומלץ לפני שתיית כל כוס לייצר מעין דרמה מוגזמת של הטיית הגוף שתכניס חיים לשלחן הסדר.

5. הכרפס -  במקורו שימש כמתאבן ('אפריטיף' בלע"ז). זאת מעין המנה הראשונה, ירקות חיים וטריים, יש הנוהגים גם לשים תפוחי אדמה מבושלים וביצים קשות (כל עדה כמנהגה). טובלים אותם במי מלח,ואוכלים אותם מעט ולאט. הכרפס מסמל את העינוג והעידון שבסעודה מלכותית זו.

6. המצה – מלווה אותנו כל הלילה. היא מונחת על שלחן הסדר, וההגדה בעצם נאמרת סביבה. לא אוכלים אותה מיד אבל היא מרכז השלחן ליד קערת הסדר. כדאי להבליט אותה כדי שתחקק כסמל בתודעת הצעירים והמבוגרים. מהי מסמלת? היא מסמלת מצד אחד את העוני. היא איננה מאפה מפנק שמתמוסס בלשון. היא קשה, נתקעת בשינים, לא מתעכלת בקלות. היא ביטוי לשעבוד, לעוני למחסור. לא לחינם התורה מכנה אותה: "לחם עוני". גם אנו הנהנים משפע יחסי (על אף תקופת המיתון הקשה) צריכים לדעת מהיכן הגענו. לא מזמן לקח אותי אדם אמיד ובעל השפעה בדרום אפריקה אל בית ילדותו בגטו השחור שבסוואטו. בגאווה הוא הצביע על הבית הדל בו גדל וממנו צמח. המחסור שידע הפך אותו לחזק ובעל תושייה. הורי מספרים לי כיצד הכינו במו ידיהם את הסנדביצ'ים לברית-המילה שלי, וכשמישהו הביא כמה פירות כמתנה לאירוע זה נחשב היה להון גדול. ייתכן וילדינו מפונקים קמעא? אם התשובה שלכם היא כן, אז נכון שישמעו בליל הסדר, סיפור או שניים בלילה הזה על 'המצה' הכלכלית שידענו או ידעו הורינו בעבר. לא היה הרבה אבל חיינו וחייהם לא היו בהכרח פחות משמעותיים ומלאים. אז אם חושבים לעומק, 'מצת העוני' היא גם 'מצת הגאולה'.

7. המרור – מייצג את החלק הכואב, הפצוע. זה לא המחסור, זה הסבל, זה "החור השחור" שמלוה את חיינו. במקור זה הילדים שנזרקו לנילוס, העבדים העבריים שנפלו אל מותם מהפיגומים, או פשוט שלילת החירות. במעבר מהיר: ידענו שאוה איומה בה איבדנו שליש מעמינו, ידענו סבל במלחמות הלא נגמרות בדרך להקמת המדינה והשמירה עליה. ויש כמובן 'מרור' אישי. האימא האהובה שלי לא תהיה איתנו בגופה ובתבשיליה גם בליל הסדר הזה. גם בשמחת השחרור והחופש אנחנו לא מחביאים את המרור. השמחה היהודית היא שמחה מפוכחת. היא לא מתעלמת מהמרור, היא מנסה להתגבר עליו ולהמתיק אותו. שוב נכון שמישהו יספר על המרור שידע להתמודד עימו, יותר, פחות, פעם ככה ופעם כה.

8. כורך – שימו לב לשלב הזה הוא נחבא מעט אל הכלים, אך יש לו משמעות רבה. במקור היו עושים סנדביץ' מהמצה כשהמילוי היה הבשר הצלוי של כבש הפסח וירק המרור. חשבו על התמהיל המוכר פיתה , סטייק ומלפפון חמוץ. במקרה זה החריפות, או החיצות של המלפפון/מרור תורמים לטעם של הסטייק. הכורך מלמד שהסבל (מרור) מחסור (מצה) משתלבים יפה עם חווית החופש והשחרור.(בשר צלי הכבש של קרבן הפסח)

9. אפיקומן – מה יש לומר...כאן כולם יודעים את

תפקידם. האפיקומן מסמל את בשר הפסח שנאכל על השובע, לא כמנה ראשונה ואף לא כמנה עיקרית. בשר הפסח הוגש בשולי המנה העיקרית, כבשר שאוכלים אותו בשל טעמו המצוין, ובשל משמעותו הסמלית כמציין את השחרור. אך האפיקומן יזכיר לנו גם את החובה לשמור על הסרות והעירנות של הילדים. לכן נשאל אותם, נפעיל אותם ניתן להם מפעם לפעם , קליות ואגוזים הלא הם 'צופרים המשאירים את הילדים ערים בליל הסדר.

10. ולסיום סיפור - ספרו, בקשו מכל אחד לספר את סיפור השחרור הלאומי או הפרטי שלו. אל תחכו לרגע האחרון, בקשו מהאורחים שלכם השנה לא להביא (רק) יין או תבשיל, בקשו מהם להביא סיפור טוב של גאולה ארוז היטב. הביאו תמונות, מוצגים, העבירו את המסורת לצעירים ולילדים, שכשיגיע תורם גם להם יהיה מה לספר.

11. וממש לסיום - ייחדו כיסא אחד (או יותר) לאלה שאין להם לאן ללכת, פיקחו עיניים, הם לידכם. השולחן יהיה הרבה יותר אמיתי ושלם יחד איתם.