למה להתמודד? עדיף להציץ בצרות של אחרים
מי שמרוצה מחייו ושמח בהם בא ויוצא מתוכם ונותר מלא. מי שיש לו חיים מלאי עניין ומשמעות, אין לו פנאי להציץ באחרים. כשמציאות חיינו היא בלתי נסבלת ההצצה הזו מנחמת
יש לנו רצון עז לדעת מה קורה בחיים האינטימיים של אחרים, וכשזה נוגע לפרידות של אחרים אותו רצון עובד שעות נוספות. אנחנו סקרניים לדעת את ה"אמת" מאחוריהן.
אם המקצוע העתיק בעולם הוא זנות, התחביב העתיק בעולם הוא רכילות. המגזינים מעדכנים על אודות היפים, האמיצים, המוצלחים והסובלים. כי כשהם סובלים - אנחנו מאושרים עד הגג. הפרידות שלהם מרוחות על דפי האמצע של הכרומונים. הן מקלות עלינו ומנחמות אותנו על הפרידות שלנו. כי אם אפילו מי שיש לו הכל - כסף, יופי, כישרון, מזל - לא צלח במערכת היחסים שלו, מה נגיד אנחנו, אזובי הקיר. אכן, לא קלה היא לא קלה דרכנו, אבל גם דרכם אינה סוגה בשושנים. איזה כיף!
חיבורים של אנשים גורמים לנו לתהות על קנקנם. לא פעם אנחנו לא מבינים מה הקשר בן בני זוג, איך ה"שרק" הזה יוצא עם היפהפיה ההיא, ואיך לבחורה בעלת מנת איייקיו של סנדל יש חבר מבריק. כבר ברור לנו שהאהבה היא עיוורת ללא מקל נחייה, אבל כשזה נוגע לפרידות של אחרים אנחנו מרותקים, שמחים לאיד, סקרניים, ובעיקר - מתים לדעת מי זרק את מי ולמה. אנחנו יודעים שאין חיה כזאת, "החלטנו יחד על הפרידה". מישהו צלצל בפעמון ראשון, מישהו אמר את זה קודם, ואנחנו נגלה מי!
נבראנו מציצנים, ואנחנו חיים בזמנים שמקדשים את ההצצה לחייו של האחר, זמנים בהם התרבות המדוברת ביותר היא עריכת ניסויים בבני אדם, בדמות תוכניות הריאליטי. ה"אח הגדול" ודומותיה מאפשרות לנו להיות מציצנים בגלוי. פומביות המציצנות מלבינה את שכבת הבושה והאשמה שמתלווה לכל אקט חטטני שכזה. הטאבו הוסר, זהו תור הזהב של "בלי סודות". כולם מציצים לכולם בהסכמה, ויש כאלו שגם מרוויחים כסף תוך כדי.
ככל שחיינו יהיו משמימים יותר, כך נחפש עניין בחיים של אחרים. ככל שחיינו יהיו ריקים מתוכן, נחפש להתמלא מבחוץ ונזדקק להנשמת חמצן מאחרים. כך מוסט המבט שלנו מהחיים של עצמנו, כי מי רוצה להתמודד? עדיף לברוח לצרות של אחרים, כך הייאוש נעשה יותר נוח.
מי שמרוצה מחייו ושמח בהם בא ויוצא מתוכם ונותר מלא. מי שיש לו חיים מלאי עניין, תוכן ומשמעות, אין לו פנאי להציץ באחרים. כשמציאות חיינו היא בלתי נסבלת ההצצה הזו מנחמת, וגם נחמת שוטים היא נחמה. בדרום אמריקה משפחות שלמות ממעמד הפועלים שבות מיום עבודה מתיש וכדי לשכוח מהמציאות העלובה מתיישבים כולם לצפות בטלנובלה היומית, בה העלילה קבועה: החתיך המיליונר בגד בחברתו הדוגמנית. יום אחד גילה שיש לו ילד מזאת שהיה לו רומן איתה לפי שנים. היא נכנסה להריון ממנו, מתה בלידה, ואחותה התאומה היפה והענייה (אך הנכה) מגדלת אותו, כדי שבגיל 18 (פרק 2377 ) יגיחו אחותה והבן לדרוש את חלקם בירושה השמנה. צרות של אחרים יכולות להיות הקינוח הטוב ביותר של היום.
התחביב העתיק בעולם הוא רכילות
מצד שני:
פנינה ודודי, "הרומן החשאי" הכי פומבי
שרית פרקול
תענוג לראות איך פנינה טורנה מפעילה נגד דודי מליץ את חבילת השטיקים שלה, מקלישאת "המכנסיים האלה משמינים אותי?" ו"דודינקה אתה מוכן לעזור לי עם המזוודה?" ושאר קטעי עלמה-במצוקה קלאסיים ועד לקטעים מקוריים כמו הבננה-פוביה או ההתעסקות עם לילי, כבשת המחמד. שיעור בחיזור
מפגשי מציצנות מתקיימים מידי יום. הרשתות החברתיות מספקות לנו הצצה לאלבום הפרטי של זרים, של אהובים ושל אהובי עבר. יש לנו אישור כניסה ליום הולדת של האקס שלנו גם אם לא הזמין אותנו. נוכל לדעת מי נמחק, מי נזרק, מי התחבר, מי מתחתן - וגם מי החבר החדש של זו ששברה את ליבך. אלה ימי פריחת הבלוגרים, המנהלים יומנים פומביים. זה כבר אינו "יומני היקר שלום", אלא "יומנינו היקר שלום". בעולם שקוף כבר אין דברים נסתרים, לא נבין לא נדע.
הצייר דגה הואשם שציוריו נראים כאילו הציץ מבעד לחור המנעול וצייר נשים מתרחצות. שנים רבות לאחר מכן מאפשר "אלכס חולה אהבה" לחברים שלו לראות את אחותו פריצי מתקלחת עירומה, עם הדגש על עירומה.
מה השתנה מאז? כלום. רק שיכללנו את המציצנות לדרגת אמנות. אני תוהה אם הגענו לכך שחיים של אחרים ושלנו גלויים לעיני כל. ייתכן שכל כך הפרזנו בחשיפה הזאת, עד שהשלב הבא יהיה דווקא נסיגה פנימה. אולי בשלב הבא כל אחד ישוב ויכבד את המרחב שלו ושל האחר. הנסתר ישוב להיות נסתר והגבולות ישובו, ואיתם השפיות והכבוד של אדם לזכותו ולזכות של חברו לפרטיות.
לפנייה לכתב/ת 
שיכללנו את המציצנות לדרגת אמנות
צילום: index open
מומלצים
