למה תינוקות הם חמודים, ומי יותר רגיש לזה?
מחקרים מראים שתווי הפנים שגורמים לתינוקות להיראות חמודים, משפיעים יותר על נשים בגיל הפוריות. יתכן שנשים פיתחו באופן אבולוציוני רגישות יתר לפניהם של התינוקות, כדי שיעזרו להם לשרוד את שנותיהם הראשונות בעולם
כמעט כל תינוק שנולד נראה חמוד בעיני הסובבים אותו ובמיוחד בעיני הוריו. תינוקות חמודים מעוררים רגשות עזים של חיבה ואמפתיה, ולא לחינם משתמשות פרסומות רבות בתינוקות כדי למשוך תשומת לבם של הצרכנים. ישנן סיבות אבולוציוניות ברורות לכך שתינוקות נראים חמודים ומעוררים רצון לטפל בהם. צאצאי האדם חסרי הישע ביותר בעולם החי. הם דורשים תשומת לב תמידית ולאורך זמן ארוך, יותר מכל חיה אחרת בטבע.
כתבות נוספות של גיל גרינגרוז:
ההיסטוריה האבולוציונית של יונקים, ובמיוחד הברירה המינית, הביאה לכך שהנקבות הן המטפלות העיקריות בשלבים הראשונים שלאחר הלידה והן אלו שמקדישות את מירב הזמן לצאצא. נשים משקיעות הרבה יותר בהיריון, בלידה עצמה ובהנקה של התינוק. סיכוייו של תינוק לשרוד ללא אם וללא עזרה טכנולוגית מודרנית, בחברה של ציידים-לקטים, הם קטנים מאוד. לא מפתיע אם כן שהאבולוציה פיתחה מנגנונים מיוחדים שיבטיחו שהאם תטפל בתינוק. רבים מהמנגנונים הללו הם מנגנונים הורמונליים שמתפתחים בזמן ההיריון, ומחזקים את האינסטינקט האימהי. אחד המנגנונים הללו גורם לתינוק להראות חמוד, כך שהאם תרצה לטפל בו.
האתולוג הנודע קונארד לורנץ היה הראשון שעמד על המנגנונים שהופכים את התינוק לחמוד יותר בעיניי מבוגרים. לתינוקות יש לחיים בולטות, מצח גדול ועיניים גדולות מאוד. לא במקרה דמויות מצוירות רבות נראות כמו תינוקות. הם נבנות כך כדי להגביר את חיבתנו כלפיהן. הדוגמא המפורסמת ביותר היא האבולוציה שעבר מיקי מאוס. שימו לב איך הדמות שלו השתנתה מדמות עכבר לדמות תינוק לאורך השנים (כולל עיניים גדולות ומצח רחב). סטיבן ג'יי גולד כתב על כך מאמר קלאסי.
במאמר שהתפרסם לאחרונה ניסו חוקרים לבחון, כיצד שינויים הורמונליים אצל נשים משפיעים על תפיסת החמידות של תינוקות. לצורך כך נערכו שני מחקרים. במחקר הראשון, השתתפה קבוצה של 24 נשים בנות 22 בממוצע, 24 גברים מאותה קבוצת גיל, 35 נשים בגיל המעבר, שלא קיבלו טיפולים הורמונליים, ו-11 גברים מבוגרים (גיל ממוצע 56).
הנשים הצעירות היו ללא ילדים בעוד שהנשים המבוגרות היו כולן אימהות. 58 תמונות של תינוקות (28 בנים ו-30 בנות) נבחרו מתוך מאגר גדול של תינוקות. כל התינוקות היו לבנים, כדי לשלול הטיות שקשורות למוצא אתני. קבוצה של 30 שופטים בלתי תלויים (10 צעירות, 10 צעירים ו-10 מבוגרות) דירגה עד כמה חמודים התינוקות בסולם של 1-7. על בסיס הדירוג הזה, נבחרו 40 תמונות (20 בנים ו-20 בנות) שייצגו את רמת החמידות הגבוהה והנמוכה ביותר לכל מין.
לבלוג של גיל גרינגרוז
בשלב הבא השתמשו החוקרים בתוכנת מחשב כדי לכמת את הנתונים שהשפיעו על דירוג החמידות. בשיטה זו, הצליחו ליצור תמונה המייצגת את התינוק הממוצע, שאכן זכה לדירוג כזה על ידי הנחקרים וגם ליצור לתינוק אחד קלסתרונים שונים בעלי רמת חמידות שונה. לאחר מכן הוצגו בפני כל נבדק 100 צמדים של תמונות (את התמונות ניתן לראות במאמר), כאשר כל צמד מציג את אותו התינוק ברמת חמידות שונה, והיה עליו או עליה לקבוע באיזו משתי התמונות התינוק חמוד יותר.
התוצאות הראו שנשים באופן כללי, היו טובות יותר מהגברים בניחוש רמת החמידות של התינוקות. נשים צעירות היו מדויקות יותר מנשים מבוגרות ואלו בתורן היו מדויקות יותר מהגברים. רמת הדיוק גברה ככל שהפער ברמת החמידות של התינוקות היה בולט יותר בתמונות שהוצגו.
מחקר המשך בחן את ההשפעה של רמת הפוריות על הדירוגים של נשים מבוגרות. במחקר הזה הושוו 20 הנשים שהיו לאחר גיל הפסקת הוסת (גיל ממוצע 55) ל-10 הנשים המבוגרות שעדיין קיבלו וסת (גיל ממוצע 54.5). שתי הקבוצות לא היו שונות במספר הילדים שלהן ,גיל הילדים, גילו של הילד הצעיר ביותר, עד כמה הן אהבו ילדים, או עד כמה זמן הן היו במגע עם ילדים. התוצאות הראו בבירור שנשים שעדיין קיבלו מחזור היו מדויקות הרבה יותר בקביעת רמת החמידות של התינוקות מאשר נשים שחוו הפסקת וסת.
מחקר שלישי בחן את עוצמת ההשפעות ההורמונליות על תפיסת החמידות של התינוקות. לצורך כך הושוו שתי קבוצות נשים בשיא הפוריות שלהן. קבוצה אחת של 12 נשים (גיל ממוצע 21) השתמשה באמצעי מניעה הורמונליים, וקבוצה שנייה של 12 נשים (גיל ממוצע 21) לא השתמשה באמצעי מניעה כאלו. אף אחת מהנשים במחקר הזה לא דיווחה שהיו לה ילדים.
התוצאות הראו באופן מובהק שנשים שנטלו אמצעי מניעה הורמונליים היו טובות יותר בזיהוי רמת החמידות של התינוקות, בהשוואה לנשים שתהליך הביוץ שלהן היה טבעי. הפערים בלטו בעיקר כאשר ההבדלים בין תמונות היו מזעריים.
באופן כללי, התוצאות מראות שנשים בגיל הפוריות טובות יותר בזיהוי רמת החמידות של תינוקות (לא היה הבדל בין נשים בגילאים 19-16 לבין נשים בגילאים 51-45). מעבר לכך, נמצא שכמויות גדולות של אסטרוגן ופרוגסטוגן, הורמונים הקשורים לרבייה, מגבירים את הרגישות של אותן נשים לתינוקות שנתפשים כחמודים עוד יותר. זה גם מסביר למה נשים היו טובות יותר בזיהוי מגברים, וגם את העובדה שנשים שהפסיקו לקבל וסת היו פחות טובות בזיהוי. המחקרים הללו תומכים בסברה, שתינוקות מפעילים מנגנונים מיוחדים אצל אימהות כך שיגבירו את הטיפול בהן, ובכך ומווסתים את ההתנהגות האימהית.
לפנייה לכתב/ת 
